עכשיו זו תקופה לחוצה. אימת הבגרויות צצה מכל עבר ונסיעות תכופות לירושלים בשביל להרשם למכללה ולעשות מבחנים אחרים...
ישבתי יום אחד עם הספר הזה, לא כל כך הרגשתי טוב ורציתי לעשות הפסקה מהפעילות האינטנסיביית וראיתי את הספר הזה על השידה של אמא שלי בחדר השינה, לה מותר להשאיל מהספרייה ספרים ולי אסור - בגלל הלימודים. אם יהיה לי ספר בלימודים - הלך על הבגרויות.
קיצור, אני יושבת על הספה בסלון, ככה נחמד עם השמיכה והכול. מעל תשע שעות ישבתי וקראתי. פשוט לא הבנתי לאן הספר הזה הולך, מה המטרה הסופית. השתגעתי.
מכירים את הספרים המעצבנים האלו שאתם עדיין מאמינים שהם הולכים לממש את הפוטנציאל שלהם, ואתם עדיין ממשיכים לקרוא - כי אולי יש סוף יפה?
אז זהו, שהספר הזה ממש כך.
לא אהבתי בכלל.
בעמוד אחד רם אורן יכול לכתוב חיים שלמים של דמות מסוימת ובעמוד השני להמשיך. הוא שוכח גם דמויות במהלך העלילה ומחזיר כשצריך אותם, יש דמויות שנעלמות לחלוטין בתחילת הספר ומהאמצע לקראת הסוף - יש דמויות חדשות. מאיפה הוא מביא אותן?
מה ששיגע אותי בנוסף גם, שהדמויות פשוט מאוכזבות: מהחיים, מהאהבה, מהמקצוע. לדמויות יש שאיפות ואכזבות קשות. אין מישהו כמעט שקיבל באמת את מה שהוא רוצה.
הספר לא כל כך מקצועי לדעתי. אני יודעת שרם אורן כתב המון ספרים ואהבתי את ''ילד אחד יותר מידי'', אבל ''כוח עליון'' לא מתקדם לשום דבר בעלילה.
הייתי צריכה להתחיל עם ספר אחר לדעתי, אחרי ההפסקה הארוכה שלא נגעתי בספרים בכלל...

למרות שאני מאוד אוהבת את סגנון כתיבתו של רם אורן, אני חייבת לציין שכוח עליון לפי דעתי הוא אחד הספרים הפחות טובים שלו,

על הספר הזה בניגוד לספרים אחרים של רם אורן אפשר לאמר יותר את המילה לא...
לא תופס לא סוחף לא כ"כ מעניין בקיצור לא...
העלילה מאד מבולבלת, לא ברורה הנושא של כח עליון בא לביטוי בספר בצורה מאד לא ממוקדת.
הדמויות סתמיות והעלילה לא מצליחה להתרומם.
האמת ציפיתי ליותר...

הסיבה היחידה שאני לא מדרגת את הספר כ"בזבוז של זמן" היא שקראתי אותו לפני כשנה בזמן תורנות חמ"ל ומן הסתם לא היה לי משהו יותר טוב לעשות. אם לא הייתי מוסיפה אותו לרשימה שלי ב-goodreads כנראה שלא הייתי נזכרת לעולם בקיומו. מה קרה שם בכלל?

התחלתי לקרוא, הסתמן כבזבוז זמן, החזרתי אותו לחנות ולקחתי ספר טוב יותר. היחיד של רם אורן שאי פעם התחלתי לקרוא. קיטצ'..אבל, היי אולי זאת רק אני שחושבת כך.

ספר בסדר , קראתי בשקיקה , אך קראתי טובים ממנו של רם אורן. באמת יש קצת קפיצה מדמות לדמות , ואני לא כל כך מתה על כל העל טבעי הזה .

גמעתי בשקיקה את ההתחלה, באמצע ראיתי שיש ירידה ניכרת במתח, ולא האמנתי לעיניי כשהגעתי לסוף. לא הייתי מעלה בדעתי שרם אורן יירד לרמה כזאת של שפלות ויעשה סוף אמריקאי צפוי מראש.

גם הגימיק המשעשע שבשלוש השורות העליונות בעמוד 397, ושתי השורות האחרונות בספר, לא הצליחו להזיז אותי מדעתי: קראתי ספרים טובים יותר של רם אורן וגם מותחים יותר.
הספר הוא לא רק "ספר טיסה" חביב אלא קראתי אותו בחדר הכושר, בעת דיווש על האופניים...
ולא, לא היתה לי שום בעיה להיכנס לדמויות ולעלילה הבינונית, הרדודה - העוסקת בגלגול נשמות והמלווה ברוחות רפאים שלמעלליהן לא תמיד הצלחתי להתחבר (נפשית).
לעיתים, דברים מאד ברורים שנרמזו בעלילה מקבלים הדגשים נוספים, מיותרים, כך שקוראים המורגלים בקריאת סיפורי מתח רציניים יותר עשויים להרגיש תחושת "בוא נמלא עוד מספר דפים בספר" וחבל, כי רם אורן, לדעתי, הוא הרבה יותר מזה.
אפשר לוותר.

כשקראתי את התקציר, הייתי בטוחה שהספר יעסוק ברוחות רפאים, שדים וכל הנוגע בדבר..
הספר משלב בתוכו מתח, רומן ואפילו דרמה.
היו חלקים מאוד צפויים וקראתי ספרי מתח טובים ממנו. עיקר הנושא בספר הוא על שוד התכשיטים ופיענוח הגניבה והרצח שלאחר מכן ולא על רוחות רפאים.
השפה היא פשטנית, יומיומית, יש מתח אבל לא מספיק..
הייתי נותנת שלושה וחצי כוכבים אבל זה לא אפשרי, אבל אני אפרגן לו במיוחד בגלל ההיבט העל טבעי שבספר שנותן לו יותר עניין והסוף המפתיע למדי.