#
האמריקאים המציאו פטנט: מתמחים. אנשים צעירים, משכילים פחות או יותר, מתגייסים לעבודה בארגון בעל מוניטין, ללא שכר. מקום העבודה מרוויח עבדים משכילים, צעירים ויפים בחינם. הם יפעילו מכונת צילום, יכינו קפה, יתבוננו בבכירים בעיניים מעריצות. לפעמים יעשו דברים שאינם מוגדרים בתחום התפקיד. הצעירים ירוויחו שורה שווה בקורות החיים, במקרים נדירים יוכלו להשתלב במקום כעובדים זוטרים. אלא שלא האמריקאים המציאו את הפטנט הזה. כבר בימי הבינים היו שוליות שהיו עבדים בפועל של אדונם, עשו כל שנדרש כדי שבבוא היום יצטרפו לגילדה המקצועית. הפלא הוא שהאמריקאים בעלי האוריינטציה הקפיטליסטית "מלא מלא" מוכנים להשתמש בכוח האדם החינמי הזה, שפעילותו משחררת את העובדים הסדירים ממטלות שחורות או משעממות.

פני קסלר היא מתמחה בשגרירות האמריקאית באנקרה. היא דוברת תורכית, בוגרת קולג', חרוצה, נאה ותמימה. היא ידידותית ומאמינה להצהרות הפוליטיקאים ולמטרות שוחרות הטוב של הדיפלומטיה האמריקאית במדינות זרות. בנשף שנערך בשגרירות לכבוד הארבעה ביולי, מתפוצצת פצצה. רבים נהרגים ונפצעים וכמו שמקובל באירועים כאלה מיד זוחלים מתחת לסלע אנשים וגופים שלכל אחד אג'נדה משלו.

הספר הזה מתאר את המתמחה הצעירה ואת הדברים שהיא עושה כדי לשרוד ולהישאר בחיים. הוא מתאר התנהלות צינית של גורמים אמריקאים בכירים ונכונות שלהם להקריב את אנשיהם, ממש כאילו שיחקו שח וראו שהקרבת חיל פותחת להם דרך לאיום על המלכה, שיביא למט בחמישה מהלכים. מה שלא נכנס לחישובים הוא ש"החיל" הזה הוא אדם חי והקרבתו תהפוך אותו לנכה או מת. וגם שאנשים המשמשים כלי משחק יכולים להפוך פתאום למשהו שאתה לא יודע לטפל בו. תומס מתארת את השגרירות הגדולה, בה בנוסף לדיפלומטים יש עוד בעלי תפקידים ששם התפקיד שלהם אינו מצביע על מה שהם עושים באמת.

ספר מעניין ומותח, שאהבתי בגלל מה שאין בו ובגלל מה שיש בו: אין בו גורמים זרים רוסים/טרוריסטים/אוליגרכים או סינים, המאיימים על שלום העולם וגיבור אמריקאי מצליח להשמידם ולהציל את העולם. יש בו התייחסות צינית של הסופרת, שהסתכלותה בעינים פקוחות על התנהלות ארה"ב בענייני חוץ, אמינה ולא מזוייפת. למרות המופרכות ההכרחית בז'אנר, הספר משדר אמינות. הוא מתייחס לערכים אך מטיל ספק בנכונות של בכירים שאפתניים להחזיק בערכים היפים עליהם הם מצהירים.

#
האמריקאים המציאו פטנט: מתמחים. אנשים צעירים, משכילים פחות או יותר, מתגייסים לעבודה בארגון בעל מוניטין, ללא שכר. מקום העבודה מרוויח עבדים משכילים, צעירים ויפים בחינם. הם יפעילו מכונת צילום, יכינו קפה, יתבוננו בבכירים בעיניים מעריצות. לפעמים יעשו דברים שאינם מוגדרים בתחום התפקיד. הצעירים ירוויחו שורה שווה בקורות החיים, במקרים נדירים יוכלו להשתלב במקום כעובדים זוטרים. אלא שלא האמריקאים המציאו את הפטנט הזה. כבר בימי הבינים היו שוליות שהיו עבדים בפועל של אדונם, עשו כל שנדרש כדי שבבוא היום יצטרפו לגילדה המקצועית. הפלא הוא שהאמריקאים בעלי האוריינטציה הקפיטליסטית "מלא מלא" מוכנים להשתמש בכוח האדם החינמי הזה, שפעילותו משחררת את העובדים הסדירים ממטלות שחורות או משעממות.

פני קסלר היא מתמחה בשגרירות האמריקאית באנקרה. היא דוברת תורכית, בוגרת קולג', חרוצה, נאה ותמימה. היא ידידותית ומאמינה להצהרות הפוליטיקאים ולמטרות שוחרות הטוב של הדיפלומטיה האמריקאית במדינות זרות. בנשף שנערך בשגרירות לכבוד הארבעה ביולי, מתפוצצת פצצה. רבים נהרגים ונפצעים וכמו שמקובל באירועים כאלה מיד זוחלים מתחת לסלע אנשים וגופים שלכל אחד אג'נדה משלו.

הספר הזה מתאר את המתמחה הצעירה ואת הדברים שהיא עושה כדי לשרוד ולהישאר בחיים. הוא מתאר התנהלות צינית של גורמים אמריקאים בכירים ונכונות שלהם להקריב את אנשיהם, ממש כאילו שיחקו שח וראו שהקרבת חיל פותחת להם דרך לאיום על המלכה, שיביא למט בחמישה מהלכים. מה שלא נכנס לחישובים הוא ש"החיל" הזה הוא אדם חי והקרבתו תהפוך אותו לנכה או מת. וגם שאנשים המשמשים כלי משחק יכולים להפוך פתאום למשהו שאתה לא יודע לטפל בו. תומס מתארת את השגרירות הגדולה, בה בנוסף לדיפלומטים יש עוד בעלי תפקידים ששם התפקיד שלהם אינו מצביע על מה שהם עושים באמת.

ספר מעניין ומותח, שאהבתי בגלל מה שאין בו ובגלל מה שיש בו: אין בו גורמים זרים רוסים/טרוריסטים/אוליגרכים או סינים, המאיימים על שלום העולם וגיבור אמריקאי מצליח להשמידם ולהציל את העולם. יש בו התייחסות צינית של הסופרת, שהסתכלותה בעינים פקוחות על התנהלות ארה"ב בענייני חוץ, אמינה ולא מזוייפת. למרות המופרכות ההכרחית בז'אנר, הספר משדר אמינות. הוא מתייחס לערכים אך מטיל ספק בנכונות של בכירים שאפתניים להחזיק בערכים היפים עליהם הם מצהירים.