ביקורת ספרותית על חיים שנעזבו מאת איל מגד

---

ארבע שנים אחרי מות הסופר אהרון מגד, (ממש לפני כשלוש שנים) הוציא בנו, איל מגד, שגם הוא סופר נפלא, ממואר, שמנסה לפענח את החיים ופשרם בליווי זיכרונות וחלומות, כמיהה ולא פחות מכך החמצה, געגועים וערגה לימים שהצטלבו בהן נפש בנפש, אך בעיקר קרבתו המופלאה לאביו.

"מראשית אל האחרית, ובין לבין, הרדיפה אחר האב האבוד, בין האב הבדוי שאותו חיפשתי, לאב שנמצא, החיים עברו, מומצאים ומציאותיים כמוהו. כאילו חלמת עליו, התעוררת והוא נעלם, ועכשיו תורך להיעלם".

כתיבתו של איל הבן מזכירה את כתיבתה של יעל דיין בספרה "מנגד" שגם הוא נכתב כממואר. שניהם כותבם את חייהם בסגנון פיוטי לעילא ולעילא ובכנות יוצאת דופן ,והמעורבות הנפשית בהן טוטלית, וכך זה נחווה, וזה סוחף אותנו לתוך הקרביים, הכי עמוק שאפשר.

"על הדברים הכואבים באמת, אי אפשר לכתוב" כך תבע האב אהרון מגד במשפט אחד שסיכם את כלל הכתבים שלו, ועם הציטוט הזה, או הקביעה הזו,יוצא לדרך איל בנו כשביד אחת הוא אוחז בשדים שבנפשו ובשנייה הוא מתרפק על העונג שסיפקו לו החיים לצד אביו.

יוצא מהכלל .

» ביקורות נוספות של אירית פריד
» ביקורות נוספות על חיים שנעזבו