ביקורת ספרותית על פיגוע ימי מאת פטריק רובינסון
ספר טוב

---

עוצמה ימית של מדינה שוכנת חופים וימים, היא חלק מהותי ממשוואת הביטחון הלאומי שלה.
קרב מידווי בין הצי היפני לאמריקאי בשנת 1942, אשר הכריע את השליטה באוקיינוס השקט ומהווה את אחת המערכות אשר האיצו את סיבוב הגלגל במלחמת העולם השנייה (אדמירל נימיץ מול אדמירל יאממוטו), העמיד את נושאות המטוסים לעשורים הבאים ועד ימנו כפלטפורמה מרכזית בהקרנת עוצמתה הימית, בעיקר של ארצות הברית.

מדובר בפלטפורמה המהווה עיר משייטת לכל דבר וענין. מונעת על ידי שני כורים גרעיניים (בגירסאות הנוכחיות שלה), סדר גודל של אלפי קצינים וחיילים בנגזרות השונות (טייסים, חובלים, תומכי לחימה טכנולוגים ולוגיסטיים), חימוש לטובת המטוסים – הן המפציצים והן לקרבות האויר. בנוסף, טילים ותותחים לתקיפה והגנה.

כרקע נוסף, אציין כי נושאת המטוסים של ארה"ב מהדגם החדש "פורד" עלתה כ 12.8 ביליון דולר ומתקרבת לדחי (משקל) של קרוב למאה אלף טון. מלבדה יש לארה"ב עוד כעשר נושאות מטוסים מדגם "נימיץ" ועוד כתשע קטנות יותר, לרבות נושאות מסוקים. האמריקאים נמצאים כיום בתוכנית שכפול של עוד 10 נושאות מטוסים מדגם פורד לעשורים הבאים.

אלא שסביב נושאת המטוסים קיים כח משימה נוסף, המלווה אותה וכולל משחתות, פריגטות וצוללות, באופן הנותן מענה לשלוש תווכי לוחמה: האווירי, העל מימי והתווך התת מימי. קרי, מבצר משייט בעל כח מחץ אוירי המלווה בספינות מלחמה וצוללות הנסתרות מהעין.

יכולות הגילוי המוקדם של הכח כולו מתבססות על מכ"מים דיגיטליים הבנויים על כלי השטח (כלל הפלטפורמות המשייטות על פני המים) ומטוסי גילוי המגדילים את טווח בניית התמונה הימית.

"קבוצת קרב" זו הכוללת את סדר הגודל של הפלטפורמות הנ"ל מהווה גורם מכריע בהרתעה, וקל וחומר בהפעלת הכח כאשר יש צורך בכך. העלות של אחזקת ותפעול המערך המשייט שלה עשויה להגיע לכדי חצי מיליארד דולר בשנה לקבוצת קרב אחת. ומכיוון שכך, היא גורם מאפיין כמעט לחלוטין של הצי האמריקאי. קבוצות הקרב האמריקאיות עולות במספרן על אלו של כל שאר המדינות האחרות בעולם גם יחד.

לכאורה , מדובר בכח צבאי ייחודי ובלתי מנוצח, עתיר משאבים, בעל יכולות תקיפה והגנה בשלושת תווכי הקרב הימי (על ותת מימי ובאוויר), ניידות באוקיינוסים והגעה לצרכי התערבות מול כל זירה ואויב בשם הסדר העולמי המייצג את האינטרסים של העולם החופשי / ארה"ב/ ברית נאט"ו – זה הרי משתנה גם כן , לנגד עיננו.

רובינסון מתאר תסריט בו נושאת המטוסים (במקרה של העלילה מדובר באוניית צי ארה"ב תומס ג'פרסון), המשייטת בליבה של קבוצת הקרב שלה, מושמדת על ידי פיצוץ גרעיני, ספק תאונה, ספק פעולה עוינת, והיא פשוט נעלמת מפני הים באבחה אחת על אלפי אנשיה וציודה.

למרות שהגרסה הרשמית של הממשל היא כי נושאת המטוסים ירדה למצולות בשל תאונה גרעינית כתוצאה מפיצוץ אחד מהטילים בעלי ראשי הנפץ הגרעיניים שאותם נשאה, ממונה צוות חקירה אליו מצורף רס"ן ביל בלדרידג' ממספן (מערך) המודיעין של הצי, ואשר אחיו, אלוף משנה ג'ק שהיה קצין המבצעים של קבוצת הקרב, נספה באסון הג'פרסון.

העלילה הולכת ומסתעפת כאשר בכל פעם מתגלה עוד שכבה בדרך לפתרון התעלומה, האם הייתה זו אכן תאונה או שמא התקפה עוינת על קבוצת הקרב, ובמידה שכן, על ידי איזו מדינה או ארגון, באיזה כלי, ומי היה המוביל שהנהיג את ההתקפה הרצחנית.

תוך כדי פעולותיו של בלדרידג' לחשיפת האמת, אנו מובלים אל מעמקי מסדרונות צי ארה"ב והממשק שבין הדרג הצבאי לזה המדיני. לא נפקדים גם חלקיהם של ארגוני הביון של המעצמות. בתוך כך, מתקבלת הצצה לתעשיית הצוללות של בריטניה, האימונים בבסיס השייטת בפסליין אשר בסקוטלנד, מבצעי לוחמה זעירה (לוחמת קומנדו) של יחידת "אריות הים" - צי ארה"ב, וגם מקומנו – ישראל, לא נפקד.

הכתיבה רהוטה וקולחת והעלילה מותחת ודינמית. אנו נעים במהירות בין יבשות, אתרי צי אסטרטגיים, נופים עוצרי נשימה של ערבות קנזס, האגמים בסקוטלנד, איסטנבול השוקקת וקהיר הציורית, הללו לצד אתרי מרכזי הכח שבין צבא למדינה בוושינגטון, לונדון ומוסקבה.

על גב כריכת הספר, מצוין כי פטריק רובינסון הוכתר על ידי הביקורות כממשיכו של טום קלנסי בתחום ספרות המתח הצבאית. ספריו של קלנסי חביבים עלי ו"למרדף אחר אוקטובר האדום" אני חוזר אחת לתקופה עד היום. אם לשפוט על פי חוויית "פיגוע ימי" של רובינסון, הרי שאני מסכים בהחלט עם האמירה הזו.

» ביקורות נוספות של Josefico
» ביקורות נוספות על פיגוע ימי