ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 בדצמבר, 2022
ע"י עמיחי
ע"י עמיחי
לפני כשנתיים קראתי את הספר "מורה הדרך" של הסופר ההודי המעולה ר"ק נראיאן, ועתה הגעתי אל ספרו השני שתורגם לעברית. גם הוא, כקודמו, ספר נהדר ואף עולה עליו.
על מה הסיפור?
סריראם הוא בחור צעיר מהעיר (הדמיונית) מלגודי במדינת מדרס (היום: טאמיל נאדו) בדרום הודו. כשבכיסו מעט כסף שחסכה עבורו סבתו, הוא מהלך לו בטל וחסר כיוון בחיים.
מפגש מקרי עם צעירה יפהפיה שמבקשת תרומות לטובת פעילותו הפוליטית של מהטמה גנדי סוחף אותו ללא שום תיכנון לתוככי תנועתו של גנדי, והוא אף מתקרב אליו מאד בזכות אותה צעירה מסורה ואידאליסטית.
סריראם מתאהב בה עד כלות, וגנדי מרוויח פעיל, אם כי לא פעיל משוכנע ונלהב...
אך אישיותו החמה של גנדי, ישירותו, ישרותו וניקיון כפיו, צניעותו המופלגת, אהבת האמת שלו והתנהגותו האצילית חזקים מכל אגואיזם, וסריראם נשאב אל תנועת "צאו מהודו" (1942) יותר ויותר.
לסריראם שלנו עוד נכונו עלילות רבות בספר הזה, ולא נפרטן מחשש ספוילר. גם סיפור אהבתו מתקדם לכיוונים מפתיעים.
הסיפור מסתיים ב-1948, לאחר תיאור של כמה וכמה אירועים מטלטלים בחיי סריראם ונערתו ובקורותיה של מדינת הודו כולה.
נראיאן הוא סופר נפלא, חכם ואוהב אדם.
כתיבתו זורמת, חמה ומלאה בהומור קל ונעים.
איפיון הדמויות שלו מבריק ומשעשע כאחד, אך הספר כולו מואר בזכות הדמות הסגולית החד-פעמית של גנדי, וזהו ייחודו ומקור כוחו.
15 רומנים כתב נראיאן על מלגודי, העיר שהוא המציא ומיקם בדרום הודו, אך רק שניים מהם תורגמו לעברית - "מורה הדרך" (נכתב ב-1958, תורגם ב-1959) ו"ציפיה למהאטמה" (1955 ו-1961 בהתאמה).
קשה להבין מדוע.
לפני כמה שנים נזכרו בו לפתע, והחליטו לתרגם שוב דווקא את הרומנים האלה (בשמות "הגורו ממלגודי" ו"לחכות למהאטמה", בהוצאות "ידיעות ספרים" ו"בבל" בהתאמה).
חבל מאד שלא תורגם עוד, ונקווה שהדבר יתוקן במהרה.
ובאותה הזדמנות אציין שגם עדיין אין ערך על נראיאן בויקיפדיה העברית. נקווה שגם חסר זה יתמלא בטווח הנראה לעין.
המלצת קריאה חמה.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Josefico
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה רבה על סקירה משובחת ומעוררת ענין.
|
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
חברות וחברים, תודה רבה לכולכם.
פאלפ, תודה. שמעתי על הקשר של גנדי לטולסטוי. |
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה על הסקירה היפה, האמת שהייתי
רוצה לדעת יותר אז תודה ואקרא בהזדמנות. |
|
|
זאבי קציר
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
שאפו למלך הפרפ"צים :)
|
|
|
Hill
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
איזה יופי של פירוט, פרפר.
תודה רבה! |
|
|
סקאוט
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
נשמע מצוין. נוסף לרשימה.גם השני שלו.
|
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מרתק כתבת, עמיחי.
גנדי כתב כי עיקר תורתו בכל הקשור לאי האלימות וצניעות הוא שאב מטולסטוי. גנדי הצעיר התלהב מסופר הרוסי התמהוני משהו ומדרכו והם אף החליפו מכתבים תקופה, מעט לפני מותו של טולסטוי.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
Hill, לגבי בודהיזם, יש לך את הסילבוס של אוניברסיטת תל אביב.
בתוכו ישנו הספר "בודהיזם - היסטוריה, הגות ותרגול" של רופרט גתין שנראה טוב.
עדיין אפשר ללמוד מהספר של הינדואיזם של מודן, למרות שהוא קצת פיספס, באיזושהי נקודה. לגבי ג'ייניזם לא נראה שאפשר למצוא הרבה חומר בעברית, אבל ב"עין להודו" יש התייחסות הסטורית־דתית להינדואיזם, בודהיזם, ג'ייניזם ואיסלם בהודו. גם קרליבך מתייחס לדברים האלה מתוך חווייה של מבקר בהודו. ליוחנן גרינשפון יש ספר שנקרא "הינדואיזם - מבוא קצר" שאפשר לבדוק. דר' גרינשפון הוא מתחום הפילוסופיה ההודית, אז זה נראה תחום שיהיה לו מה להגיד וגם...להתפלסף עליו :-) יש גם את "לקסיקון להינדואיזם" בהוצאת כרמל. יש לי אותו באנגלית כקובץ דיגיטלי. הוא כולל מושגים בהינדואיזם בסדר אלפביתי, לא הרצאה מסודרת על הנושא, כך שצריך לדעת איזה מושג ספציפי מחפשים. את יכולה לקרוא על ג'ייניזם וסיקיזם בויקיפדיה. הג'יינים מקפידים על צמחונות ולא אוכלים אפילו ירקות שורש. הנזירים שלהם מטאטאים את הדרך כדי שלא ידרכו על חרקים. כאן יש סרטון שמראה את הטקס שעורכים פעם ב-12 שנה ב-Shravanabelagola בקרנטקה, כאשר רוחצים את הפסל של בהובלי: https://www.youtube.com/watch?v=DTQlB7PeBH4 וכאן יש הסבר על בהובלי: https://en.wikipedia.org/wiki/Bahubali כאן את יכולה לקרוא על דיגאמברה ויש שם גם לינק לשווטאמברה (ג'ייניזם): https://en.wikipedia.org/wiki/Digambara |
|
|
Hill
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
פרפר,
התלבטתי אם להציע שתפתח שרשור המלצות ספרים בתחום הזה (במיוחד על הינדואיזם!) כך ששמחה לדעת שנידבת את עצמך להמליץ :) אבדוק את כל שציינת, תודה. אם יש לך המלצות נוספות לספרים על הדתות השונות בהודו, אשמח גם. |
|
|
Hill
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יו האד מי אט - "מעמדות, בורות, כניעה מנטלית.."
אני ואתה בדרך כלל לא תמימי דעים בנוגע לספרים (ר"ע התפסן -מתבקש כאן אייקון בהבעה מתכווצת :) אבל הביקורת שלך לגמרי משכנעת. אחפש את הספר. תודה! |
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
דרך אגב, גנדהי כתב אוטוביוגרפיה, שלא כתובה בצורה הכי מרתקת האפשרית, אם נגדיר את זה בעדינות:
"The Story of My Experiments With Truth".
יוחנן גרינשפון כתב את "על כוח ואי אלימות - חייו ומשנתו של מהטמה גנדהי", שאולי יהיה יותר קל לקריאה. מי שרוצה לקרוא על הודו בעברית יכול לקרוא את סיפרו הנהדר של עזריאל קרליבך "הודו - יומן דרכים", שאני מתכוון לקרוא שוב. כדאי לקרוא גם את הספר של יגאל ברונר ודוד שולמן "עין להודו". ישנו גם הספר "למד בעצמך - הינדואיזם" בהוצאת מודן, שנראה שנכתב לבני נוער. נתקלתי בו במקום מסויים במידע חלקי, אז צריך להתייחס אליו ככבדהו וחשדהו, אבל הוא בכל מקרה מכיל הרבה מידע מתומצת. |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
פרפ"צ, מצוין שהבהרת את הדברים ותיקנת אותי. כתבתי בלי לבדוק.
היל, אפשר לפגוש בספר הזה בעיקר מאכלים הודיים, בגדים וחפצים שונים, וכמובן תיאור אגבי של המציאות החומרית והחברתית בהודו בשנות הארבעים. מציאות חברתית = מעמדות, בורות, כניעה מנטלית לבריטים ולמולה התנגדות לא אלימה (גנדי) וגם אלימה, ריבוי עמים ומוצאים. ועוד. |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
נראיאן כתב באנגלית.
|
|
|
strnbrg59
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
מה שפת המקור? אנגלית? טמילית?
|
|
|
Hill
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה עמיחי. התכוונתי עד כמה הוא משלב
את התרבות ההודית. כמו למשל סופרים ישראלים שהאקלים הישראלי מאוד נוכח בתיאורי הסיפור או לחלופין אין ישראליות מובהקת או חד משמעית. קוראת כעת את דבריי ומבינה שזה לא היה לגמרי ברור. פרפר תודה על ההעשרה. |
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
עמיחי, גנדהי לא היה בודהיסט, אלא דווקא הינדו, כמו רוב תושבי הודו.
אהימסה (ahimsa) - אי הריגה או פגיעה ביצורים אחרים - היא תפישה הינדואיסטית, שקיימת גם בבודהיזם, ובעיקר בג'ייניזם. לגנדהי היו עוד עקרונות: אמת (satya), טובת הכלל (sarvodaya) ומחאה לא אלימה (satyagraha). |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
יעל, הוא סופר נהדר.
|
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
היל, תודה.
אני לא מבין בבודהיזם כלל, אבל אני מניח שדרך ההתנהגות של גנדי שמתוארת בספר בהרחבה מרנינת לב, ובוודאי דרכו הפוליטית הלא-אלימה, הן יישום מעורר השראה של בודהיזם. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
סיקרנת אותי.
אין לי שום "חידק הודי" (ההיפך. חיסון חזק מאד...) אבל ספרים זה משהו אחר. |
|
|
Hill
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה שהבאת, עמיחי.
מצטרפת לכרמלה, תודה על החשיפה. אני פחות מעורה ומודעת לספרות מסוג זה, כרגע מרחיבה ידיעות רק בבודהיזם, אבל יודעת שיעניין אותי להרחיב לתרבות ההודית. עד כמה הסופר משלב אותה בספר הנ"ל? |
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה עמיחי, כבר מצאתי אותו כקובץ דיגיטלי יחד עם עוד שני סיפורים:
Mr Sampath-The Printer of Malgudi The Financial Expert Waiting for the Mahatma |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
Waiting for the Mahatma
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
עמיחי, סקירה מעניינת. נראה שגם בך יש חיידק הודי :-)
"מורה הדרך" עוד ממתין אצלי לתורו. יש לי גם קובץ דיגיטלי של כמה ספרים של נראיין באנגלית, כולל הגרסאות שלו למהאבהארטה ולראמאינה, אבל את ציפיה למהאטמה אין שם. איך הסיפור נקרא באנגלית? |
|
|
עמיחי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
תודה על התגובות.
כרמלה, תודה על התיקון. בזכותך תיקנתי. |
|
|
כרמלה
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
עמיחי, תודה על החשיפה לספר שלא הכרתי.
הוספתי לרשימה. אקרא את התרגום החדש ששמו המדויק הוא ל"חכות למהאטמה" |
|
|
מורי
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
נשמע מאוד מעניין.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
