רשימת החשודים: רויטל.ק, אלון דה אלפרט, אפרתי, נצחיה, yaelhar.
החשד: על אף חיבתם הידועה לספרות המתח, הם מעולם לא סקרו (וכנראה שגם לא קראו) את שני הספרים של יוהאן ברנסטרום אשר יצאו לאור בהוצאת לוקוס.
המניע לפשע: לא ברור.
המשטרה דורשת מהעיתונאים שלא לחשוף את הפרטים הנ"ל לציבור, עד אשר החקירה תסתיים.
***
שאלה: אם הייתם שומעים על פסיכופט מתוחכם אשר מפיל אנשים אל תוך מסילת הרכבת, בדיוק כשהרכבת מגיעה לתחנה ודורסת את אותם קורבנות, מה הייתם עושים?
א. לא נוסעים ברכבת! גם ככה לא נסענו קודם לכן ברכבת, כי התחבורה הציבורית פה היא על הפנים.
ב. ממשיכים לנסוע ברכבת! התחבורה הציבורית פה היא על הפנים, ולכן זה טוב שמסתובב שם פסיכופט, כי יש מענה לכל אלה שסובלים בזמן הנסיעה בתחבורה הציבורית ורוצים שיבצעו בהם המתת חסד...
ג. לא יודעים, יש לנו בכלל מטוס פרטי.
אז קודם כל, לכל מי שענה ג' - טוסו לי מהעיניים, לא רוצה לראות אתכם מול העיניים שלי!
שנית, לכל מי שענה א', שידבר עם שרת התחבורה מירב מיכאלי. אני בטוח שהן/הם וודאי יסכימו/תסכמנה לעשות משהו בנידון, אולי לשנות את המילה "תחבורה ציבורית" שהיא כידוע בלשון נקבה, ללשון זכר, נגיד "תחבור ציבורי", כי כידוע לזכרים קל יותר לצאת מהר לדרך, נקבות בדרך כלל מתעכבות בשל כל מני התארגנויות של איפור ובחירת שמלה מתאימה וכו' וכו', ולכן אולי זה הדבר שיעזור להקדים את הגעת כלי התחבורה הציבורית בזמן הנכון ובתדירות גבוהה יותר...
שלישית, לכל מי שענה ב', שיטוס לשוויץ, יש שם המתת חסד מעוגנת בחוק. כשיראה את התחבורה הציבורית שם בשוויץ, הוא כבר לא ירצה שיבצעו בו המתת חסד...
***
אבל עכשיו ברצינות: זה לא צחוק. אשכרה פסיכופט מסתורי ומתוחכם אשר מצליח להסוות את זהותו היטב ומקשה על כוחות המשטרה, דוחף אנשים לעבר מסילות הרכבת כאשר הרכבת עוברת ומוחצת אותם למוות.
אמנם במשך כל הקריאה שלי בספר הנ"ל, לא הייתי בתחנת הרכבת, אבל יוהאן ברנסטרום השוודי המבריק הצליח לגרום לי לפחד וללב שלי לדהור בחלקים ממנו, כאילו ממש הייתי שם והייתה סכנה שמא מישהו ידחוף אותי לעבר המסילה (מקווה שכתוצאה מהקריאה בספר לא אכנס לפחדים כשאבקר פעם הבאה ברכבת ישראל, ולא רק בגלל שזו רכבת ישראל...).
כמו בספרים של רוברט גלבריית', גם כאן מסתמנת סדרה שבה כל ספר עוסק בתעלומה אחרת, אך הדמויות הראשיות לא משתנות, ולכן קיימת המלצה לקרוא את הסדרה לפי סדר הספרים בה. לא חובה, אבל כדאי ורצוי.
הספר ממשיך לעקוב אחר העיתונאית מיקאלה שולד ובת זוגה קים שעובדת איתה יחד בסוכנות העיתונות. הימים הם הימים שאחרי מגפת הקורונה, אך מסתבר שגם בשבדיה לא קל היה לחברה להתמודד עם השגרה שחזרה לה, כשבמקרה הזה התחבורה הציבורית, וספציפית תנועת הרכבות, לא מצליחה להתמודד עם החזרה לשגרה והיציאה מהסגרים, וחלים עיכובים ושלל תקלות טכניות מבישות ומרגיזות. מיקאלה מחליטה לכתוב כתבה על המחדלים. בהמשך, המשטרה מגלה מקרים של מוות של אנשים על מסילות הרכבת. בהתחלה המשטרה חושדת בהתאבדויות, אך לאחר מכן כשמקרי המוות הדומים מתווספים, הם מבינים שיש כאן דפוס ומבינים שיש להם עסק עם פסיכופט, משמע לא התאבדות אלא רצח. בהמשך, מיקאלה מבינה שיש קשר בין הכתבות שלה על מחדלי הרכבות לבין מקרי הרצח ברכבת בשל זהות הקורבנות אשר השתתפו בכתבה ובריאיונות שביצעה בנושא. במקביל, השתייים טרודות בעניינים משפחתיים בחייהן האישיים. מה שמצאתי מאוד מעניין, הוא הניגודיות בין הקטעים המסופרים מנקודת מבטו של האיש הרע, בהם ניתן לראות רגעים של חולשה וחשש להיתפס, לבין הקטעים המספרים על מעשיו מנקודת מבטן של דמויות אחרות, מהן משתקפת תחושה של פושע מיומן ומתוחכם ו"מושלם". הספר מתאר גם חברה קרה ונוקשה, שאמנם השבדים והסקנדינבים ידועים בקרירותם אך שלל הבעיות במדינה יכולים להפוך אותם לקרירים אף יותר. הכאוס חוגג שם בשבדיה והמשטרה מבינה שאם לא יהיה כאן סדר ומהר, החברה השבדית תידרדר לאבדון...
מה המניע של הרוצח? כמה קורבנות הוא יספיק לגבות עד שייתפס? אילו קורבנות בדיוק? האם בכלל ייתפס? ובכן, היכונו לעוד מותחן מבריק וכתוב לעילא של יוהאן ברנסטרום ולא פחות טוב אפילו מ"חום", קודמו בסדרה, שכולי פליאה מדוע ולמה בקושי כותבים על שני הספרים שלו כאן באתר, ובמיוחד אני מאוכזב מכל חובבי ספרות המתח כאן באתר שלא הביעו בו התעניינות. יאללה, קדימה, לקרוא! תתביישו לכם שאתם צריכים שאני אערב את המשטרה ואפתח בחקירה, בשביל לשכנע אתכם למהר לקרוא אותם...


















