קראתי את כל הספרים המתורגמים של קריסטין הרמל. לדעתי האישית הספר הנוכחי עולה על כולם ומקבל ממני את הכתר.

הספר מגולל בתקופת מלחמת הועלם השנייה שפריז תחת הכיבוש הנאצי.

את העלילה קריסטין כתבה בשני מעגלים: עבר והווה שראשיתו במאי 2005 בספרייה הציבורית בוינטר פארק בפלורידה.

אווה טראוב אברמס, ספרנית קשישה בת 86, נתקלת באותו בוקר בכתבה על ספרן, המבקש להשיב ספרים שנבזזו במלחמת העולם השנייה לבעליהם החוקיים. בתמונה המצורפת לכתבה צילום של ה"ספר השמות האבודים". החוקרים שמצאו את הספר לא הצליחו לפענח את החידה הטמונה בו.

אווה בוהה בתמונה וטוענת: הספר הזה הוא שלי ושל רמי.

אווה חוזרת הביתה, נכנסת למחשב לאתר של חברת התעופה "דלתא", ומזמינה לעצמה כרטיס טיסה לברלין. היא מתקשרת לבנה היחיד ומדווחת לו על ההחלטה. הוא לא הבין מה קרה לאמו, אבל בסוף הוא ילמד שאימא שלו היא לא מה שהוא חשב.

מה כל כך מיוחד בספר "ספר השמות האבודים" שאווה התעקשה לאסוף אותו מהספרן הגרמני? מי זה רמי? כיצד הספר קשור לאווה? איזו חידה טמונה בתוך הספר?

במעגל העבר – פריז 1942. אווה ברחה יחד עם אימא לאחר שאביה נעצר על ידי הנאצים. האימא והבת הסתתרו בעיירה קטנה, כשמטרתן שוויץ הניטראלית.

אווה מתגלה כבעלת כישרון בזיוף מסמכים. חוברת למחתרת הצרפתית ורשת זיוף מסמכים. תפקידה לזייף תעודות זהות, ומסמכים רשמיים עבור ילדים ולא רק ילדים. בעזרת אותם מסמכים שאווה זעיפה הילדים הועברו לשוויץ. תוך כדי עבודת הזיוף, אווה מחליטה לשמור את שמותיהם האמתיים של הילדים תחת צופן, כדי שיזכרו מי הם היו באמת.

רשת הזיוף נחשפת ואווה נאלצת לקבל החלטה. מה אווה החליטה?

ספר משובח, מרגש עם כתיבה מרתקת וכריכה יפיפייה. הסיפור נשען על עובדות היסטוריות וכולל מארג של דמויות בדיוניות, אמיצות ונחושות להציל ילדים מידיו של הצורר הנאצי.

בסוף הספר כותבת קריסטין הרמל על הרקע המקדים לכתיבתו ועבודת המחקר המעמיקה שערכה.

הספר חולש על מנעד רגשות: אהבה, בגידה, חברות, אמינות, אומץ לב, גבורה, נחישות, הישרדות ותקווה.

אל תוותרו על הספר הזה! הוא עוצר נשימה ופותח צוהר נוסף על תקופה מלחמת העולם השנייה וצרפת תחת הכיבוש הנאצי.

בשורה התחתונה: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו" (מסכת סנהדרין פרק ד).

ממליצה בחום!

לי יניני
הוצאה: הכורסא, מודן, פרוזה תרגום, תרגום: ניצה פלד, 373 עמודים, 2022

קניתי את הספר בחודש יוני האחרון אני החלטתי לחכות איתו, כי ספרים על השואה עושים לי קצת פריחה. אחרי הכול המלחמה וכבת לדור שלישי לשואה קשה מאוד שוב לעסוק בזה ובסוכות האחרון התחלתי לקרוא, ספר מצויין כל-כך התענגתי מהספר סיימתי אותו תוך זמן קצר.
אווה היא ממש חלק ממני(אפילו שאני לא צרפתיה) הספר אומנם קצת מרגיש לי שהוא מבוסס על סיפורים אמיתיים, חלק בדיון, חלק מציאותי התחברתי.
אני חושבת שזה אחד המוצלחים של הרמל יותר ממתיקות בשכחה.

-מכיל ספויילרים -
כמו רוב ספריה, הקריאה זורמת וסיימתי אותו תוך יומיים.
אך אני מתחילה להראות סימני מיאוס מהמוטיבים שחוזרים.
אם ברוב ספריה הרמל משתדלת להראות שהיו גם גויים טובים שעזרו, בספר הזה זה כבר ממש מוגזם. כל הכמרים טובים ונותנים את חייהם להצלת יהודים, יש אפילו נאצי מחמד וכמובן יהודי שבוגד.
אין שום אזכור לכך שגם במחתרת הצרפתית לא ממש חיבבו יהודים ולא נתנו להם להצטרף.
נראה שהרמל רצתה לכתוב רומן מתקתק עם מסר שטחי וזה מה שיצא.

קריסטין הרמל עושה זאת שוב.
ספר יפיפה ומרגש.
ניכר כי היא חוקרת היטב את התקופה בה היא עוסקת ומביאה לקורא מוצר מוגמר משובח.
גם הפעם התקופה היא מלחמת העולם השנייה והיא מתמקדת הפעם ברשת זייפנים של המחתרת הצרפתית.
הספר עוסק ביהודים ובלא יהודים. במי שבחרו לפעול נגד הכובש הנאצי, מי לשתף פעולה ומי פשוט לעמוד מהצד.
הטכניקות המוצגות בספר לזיוף מסמכים מרשימות ומעניינות והפילות של המחתרת בזיוף, העברת גבולות היא משהו חדש שלמדתי. עד לספר זה ידעתי שהרזיסטאנס פעלו נגד הנאצים אבל חשבתי שמדובר במרד אקטיבי, עם נשק והנה המחברת האירה בפני פאן נוסף של התנגדות לנאצים.
מעניין וכתוב נפלא. מומלץ

תמיד אמרתי ותמיד אומר שאני אוהבת רומנים היסטוריים בכלל וכאלה העוסקים במלחמת העולם השניה בפרט. תמיד אחפש את ההיבט החדש שכל סופר יבחר לשפוך עליו אור ותמיד מותירים אותי מתפעלת ומשתאה. חשוב לקרוא כי אסור לזכור ואם בזיכרון עסקינן, שמו של ספר זה מתחבר בדיוק לנקודה הזו.
הסיפור מתחיל בפלורידה כאשר אווה טראוב אברמס, ספרנית בגיל הפרישה לגמלאות, רואה תמונה בעיתון של ספר אותו איבדה לפני יותר מ- 65, "ספר השמות האבודים." הספר הזה כה יקר לליבה שרק מלראות תמונתו, זיכרונות העבר שמעולם לא הרפו ממנה, צפים בבהירות ובעוצמות רבות יותר.
את הספר הזה היא חייבת להחזיר לחזקתה ולכן, היא סוגרת טיסה לגרמניה בדיוק לשם מטרה זו.
סיפורה של אווה מתחיל בפריז בשנת 1942. כאשר אביה נעצר ע"י הנאצים, היא מכריחה את אמא שלה לברוח מהעיר כדי שיוכלו לחפש את אביה מאוחר יותר. בלב כבד ובחוסר רצון, האמא מסכימה.
הן מגיעות לעיירה קטנה בשם אוריניון שבה מתחילה אווה לעזור בזיוף תעודות זהות ומסמכים עבור ילדים יהודים כדי להבריח אותם מצרפת. מה שהכאיב לאווה היה העובדה שהיא מעניקה לילדים זהות חדשה ועל ידי כך, היא מוחקת את קיומם המקורי, היא עוזרת לאויב הנאצי להעלים את קיומם ואת זה היא לא רצתה.
היא מספרת לרֵמי, זייפן מסמכים איתו עבדה על הצורך שלה בשימור זהותם של הילדים כדי לאפשר להם אחרי המלחמה למצוא את הוריהם האמיתיים ואת משפחותיהם. רמי הוגה שיטה לתיעוד השמות ע"י השימוש בקוד סתרים המבוסס על סדרת פיבונאצ'י המתמטית.
ככל שהמלחמה נמשכה, היה צורך בהנפקת עוד ועוד תעודות מזויפות. הנאצים התחילו לשכלל את שיטות איתור הזיופים ובכך גבר הסיכוי לתפוס אנשים המבקשים לחיות חופשיים מפחד ומרדיפה. השכלול הזה גרר צורך בהמצאת שיטות זיוף יותר מתוחכמות ויותר מדוייקות. אווה הייתה חלוצה בתחום. בצד העבדה הסיזיפית, אהבה פרחה בין רמי לאווה.
הדבר שהכי נדיר וקשה להעניק בכלל ובעת מלחמה ופעילות מחתרתית בפרט, הוא אמון. הודות לחפרפרת בתוך המחתרת, הגרמנים התחילו לסגור על הזייפנים באוריניון וחייהם עמדו בסכנה יותר גדולה מבעבר.
מי הבוגד שהדליף לגרמנים מידע אודות הזייפנים באורניון?
מה תחליט אווה לעשות? האם תישאר לעזור במאמץ המלחמתי או שתבחר לעזוב עם אמא שלה?
האם גורל אהבתם של רמי ואווה נידון לאבדון?
הסיפור המדהים הזה מובא בגוף ראשון והעלילה נעה בין פרקים מועטים בהווה, מאי 2005 לבין סיפורה המדהים של אווה בתקופת המלחמה החל משנת 1942. בכישרון רב טווה לנו הרמל עלילה סוחפת, מרתקת ומותחת להפליא אודות תקופה כה חשוכה בהיסטוריה של המין האנושי. היו סצנות שבהן נעתקה נשימתי ובאחרות אפילו עמדו לי דמעות בעיניים מרוב רגש.
הרמל מציגה בפנינו את פועלם של אנשים מוכשרים, אמיצים בעלי לב רחב ששמו את טובת הכלל לפני טובתם שלם. גיבורים שסיכנו את חייהם כדי להציל את אלה של אחרים. בני אדם אשר חמלה ואהבת האחר והמולדת, גורמת להם לקחת על עצמם תפקיד מסוכן שזיכה אותם להירשם בספרי ההיסטוריה.
בצד העלילה המופלאה המבוססת בחלקה על אירועים אמיתיים הקושרים במלאכת הזייפנים, נרקם לו סיפור אהבה כאשר דת, מסורת, כבוד להורים ועננת המלחמה המרחפת מעל, מערימים קשיים בפני מימושה והגשמתה.
הדמויות פשוט מאוד מדהימות בעיניי. כל אחת ואחת מהן, כולל דמויות המשנה, היו בנויות בצורה יוצאת מן הכלל וכל אחת מהן הצליחה להעיר בי את הרגש אליו הסופרת כיוונה.
דמותה של אווה היא דמות נפלאה והראויה להערצה בעיניי. בצד האשמה שנשאה בלב ובצד התחושה שהיא מאכזבת את הוריה, הפטריוטיות שלה הניעה אותה ונתנה לה דחף עז לעזור לחלץ כמה שיותר אנשים.
זהו סיפור על פחד, על אובדן, על גיבורים שקיפחו את חייהם למען אחרים ועל אנשים טובים באמצע הדרך. זהו סיפור על חמלה ואנושיות ומעל לכל, סיפור על תקווה.
ממליצה בחום לקורא את הספר המיוחד הזה, תוך הפצרה לא לפסוח על הערות המחברת.

טוב, אז הדעה שלי לגבי הספר הזה די חצויה, וזה נובע בעיקר ממה שאפשר אולי לקרוא לו ניגוד אינטרסים.
ואני אסביר, כמובן.

הביקורת תכלול קצת ספוילרים מרומזים, אני אומרת מראש.

אז באופן כללי די אהבתי את הספר. אני בדרך כלל לא קוראת את הז'אנר הזה, רומנים היסטוריים קוראים לו?, אבל איכשהו בכל זאת יצא שקראתי את הספר הזה, ובסך הכול נהניתי ממנו.

הקריאה זורמת (אפילו שרוב הספר כתוב בגוף שלישי, מה שלפעמים כן יצר תקיעות לטעמי), העלילה די מעניינת, והספר מכניס את הקורא לאווירה של מלחמת העולם השניה, עם כל מה שכרוך בזה.

אבל, כמו שאמרתי, הדעה שלי די חצויה לגבי הספר הזה, והסיבה היא שאין מה לעשות, בתור יהודייה דתיה, יש לי בעיה עם המסר שלו...
בספר, אווה היא יהודייה, ורמי, האהוב שלה, לא יהודי. בסופו של דבר הספר הסתיים במין מסר של - לא צריך להיתקע על דעות קדומות, אין הבדל בין נוצרים, יהודים וכו', רק האהבה צריכה לקבוע עם מי מתחתנים ולא הדת, וכל מיני דברים דומים, ואני לא יכולה להסכים לגמרי עם המסר הזה - ולכן זה הקשה עליי לאהוב את הספר במאה אחוז.

כמובן שזה רק ספר, ושזה לא אמור להשפיע באמת, אבל לא יכולתי שלא להרגיש ניגוד אינטרסים ברור בזמן הקריאה...
מצד אחד, בתור קוראת אני בוודאי רוצה שאווה ורמי יהיו ביחד ושיהיה "הפי אנדינג" וכל זה. אבל מצד שני, אם אני מסתכלת מנקודת המבט שלי, אני לא יכולה שלא להסכים עם "מאמושה" - אמא של אווה - ועם הדעות שלה, שהן נגד התבוללות וכדומה. וכיוון שהדעות שלה גם הוצגו בספר קצת כמו דעות מיושנות ולא רלוונטיות, זה היה עוד משהו שקצת פגע בחוויית הקריאה שלי.

אם אתם לא מסכימים עם הדעות שלי אין צורך לצאת עליי פה או משהו כזה, הכל בסדר, הסיבה היחידה לכך שכתבתי את הדעה שלי היא כדי להסביר שהיה לי קשה ליהנות מהספר עד הסוף. כשבתור קוראת לא ברור לי איך הייתי רוצה שהספר יסתיים, אני גם מרגישה שלא משנה לאן הוא ילך אני אצא קצת מאוכזבת, וזה הרעיון העיקרי שניסיתי להעביר בביקורת הזאת.

אז אין לי מושג כמה כוכבים לדרג את הספר הזה, וכפי שניתן גם להבין, לא ממש החלטתי אם אני ממליצה או לא, ובכל זאת מקווה שעזרתי במשהו:)