אחרי שסקרתי לא מזמן את "חנות הספרים מול האגם" שהמשיך את "חנות ספרים על גלגלים" - המקסימים בחינם והיותם חמודים ונעימים, עברתי לעוד אחד מפרי ג' קולגן. והרי הוא נסקר כאן. גם הוא כקודמיו ('קודמיו' אם כי זה השני של קולגן) כתוב בחן רב, מתובל הומור קל, מורכב מפרקים קצרים ומהירים, בשפה נינוחה. בסקירה הקודמת כתבתי שאני אוהבת ספרי ילדים טובים, וספרי נוער טובים, ושאלו ספרי מבוגרים באותו הפורמט. אלא שהפעם מעט התאכזבתי.
אולי זה הספר שהוא פחות זורם וסיפור שקצת פחות זורם, ואולי זו אני שאני עייפה ועצובה וכאובה וחרדה ונמאס לי מהתקופה ואולי זה כן הוא.
גם בספר הזה הסיפור הוא על אשה צעירה, פלורה. גם היא כקודמתה בספרים האחרים גדלה באי סקוטי צפוני שכוח אל וידוע פחות או יותר לתושביו המעטים ולתיירים הרפתקנים. גם היא עברה בשלב מסוים ללונדון במטרה למצוא חיים אחרים - קריירה, אולי אהבה, אולי עניין, מודרנה וכזה..
ומוצאת עצמה חוזרת לאי בנסיבות מבאסות.
התשוב ללונדון, התישאר באי - בא לכם משהו נעים וחמוד בן כ-350 עמ', תקראו ותראו.

אם כן, כאמור לעיל, אהבתי יותר את חנויות הספרים: זאת שעל גלגלים וזאת שמול האגם, הוא האגם הסמוך לבית הקפה שליד הים (על אותו אי נידח אי שם באייים הצפוניים לסקוטלנד). אולי גם כי נהניתי הרבה יותר מעלילות נינה שהקסימה בעלילותיה ומחשבותיה וראשה הג'ינג'י החמוד בלונדון ובאיי סקוטלנד המרוחקים מאשר עם פלורה - שהייתה משעממת משהו, ואולי אף טרחנית.

בא לי לאחל חג שמח, לא יודעת אם זה הגיוני.
אז אאחל חג שקט והיו בטוב.

מה זאת אגדה? מה המאפיינים שלה? למה אנשים נמשכים כל כך לשמוע או לקרוא סיפורי אגדה? מה יש בדמויות אגדתיות שמושכות את הדימיון שלנו? אולי זה הבלגן של הדימיון הפרוע שמאפשר ליצורים לשנות צורה ולהתגלגל בדמויות שונות. אולי זו התבניתיות שבה הרעים רעים מאוד והטובים טובים מאוד. אולי זו ההבטחה הטמונה בסיפור יפה ובדברים שמסתדרים להם טוב בצורה מסודרת, כל אחד במקום המתאים בקופסה, הרעים באים על עונשם והטובים מתחתנים וחיים בשלום הפילי אוור אפטר.

פלורה מקנזי נראית כאילו יצאה מסיפור אגדה. כך לפחות חושבים בני האי הסקוטי הקטן והפיקטיבי מיור שבו נולדה וגדלה. עם שיער פלטינה, עור בהיר מאוד ועיניים מימיות, אנשים משייכים אותה לים, אל כלבי הים, ולנשים מהאגדה שנשטפות ובאות ואז נשטפות והולכות. והיא באמת הלכה, עזבה את האי הצפוני המרוחק והפרובינציאלי, עם אנשים שמכירים אותה מילדות וחוסמים כל יכולת של שינוי אישי, ועברה לגור בלונדון, לעבוד במשרד עורכי דין ולבנות לעצמה קריירה וחיים. לדאבון ליבה זה לא עובד כל כך, ולא זו בלבד שמנהל החתיך שהיא מאוהבת בו בסתר לא שם עליה בכלל, היא עוד נשלחת למגינת ליבה חזרה לאי מיור כדי לעזור ללקוח מיליארדר במאבק על נדל"ן של האי. פלורה חוזרת אל אבא שלה ושלושת האחים המעליבים שלה, לחווה בה גדלה שעכשיו היא מוזנחת, ולרוח הרפאים של אמא שלה שמרחפת מעל הכל. אבל זה קלילון רומנטי ולכן הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר.

ג'ני קולגן ניסתה לכתוב אגדה מודרנית על הנופים הצפוניים שהיא אוהבת. היות וזה קלילון רומנטי מודרני יש בו גם הומוסקסואלים וטורבינות רוח ופעילי סביבה וגירושין, אבל הוא עדיין קלילון, ועדיין רומנטי, ועדיין ההתפתחויות בו צפויות. ולעוס מכולן המסר שמקבלת פלורה - לא משנה כמה תנסי לברוח, בסוף הטוב האמיתי מצוי בקצת טבע, בחתונה, במגורים במקום בו נולדת ובהגשמה של המהות הנשית, ובקצרה: גברת, למטבח. באמת שניסיתי לאהוב את הספר הזה, באמת שזה בלתי אפשרי.

הספר עם עלילה איטית מידי לטעמי.
שרדתי אותו בעיקר כי הערך המוסף שלו הוא האוירה של סקוטלנד/ האיים, מי שמתחבר לזה יהנה ממנו.

ספר כייפי במיוחד. הנופים של סקוטלנד, השפה, השירים והחגיגות המיוחדות שזורים בו לכל אורכו.
פלורה עזבה את האי מיור ואחרי מות אמה נשבעה שלא תחזור אליו. היא גרה בלונדון ועובדת כעוזרת משפטית זוטרה.
אחד התיקים של המשרד בו היא עובדת גורם לכך שהיא חוזרת לאי, למשפחה שלה שהשאירה מאחור ולקהילה כולה שזוכרת אותה.
הדמויות של האי מתוארות נפלא, כמו גם הדמויות של בני משפחתה.
מדהים איך יש אנשים שגרים בתוך חלום וקשה להם לראות זאת. צריך שמישהו חיצוני ינער אותם ויגרום להם להסתכל על נופי ילדותם בעיניים חדשות.

יש סרט משנות ה – 80 שקוראים לו "גיבור מקומי" (Local Hero). הסרט מתאר פירמה אמריקאית, אשר מעוניינת להקים אתר לקידוחי נפט בכפר קטן הנושק לים בצפון סקוטלנד. נדרש מסע שכנוע של המקומיים, וזה מתבצע על ידי נציג אמריקאי ונציג סקוטי, שמגיעים למקום. מטרתם היא להסביר לאנשי הכפר את התועלות – החומריות כמובן – אשר יפיקו משיתוף פעולה עם הפיתוח התעשייתי באזורם. הנציג הסקוטי נשלח כמתווך המכיר את המנטליות של הסקוטים, ואילו הנציג האמריקאי מטעם אותו פירמה, אשר רגיל לחיים אורבניים, חומריים, והישגיים, מבין בהדרגה לאורך השהייה בכפר, שאולי בחיים הכפריים חסרי היומרה, הקהילתיים והצנועים – טמונים השלווה והאושר.
למה אני אומרת את כל זה?
הסיפור של פלורה, גיבורת 'בית קפה ליד הים' נושא קונספט דומה. פלורה אשר גדלה באי מרוחק וקטן מצפון לסקוטלנד, היא עורכת דין זוטרה, אשר נשלחת על ידי משרד עורכי הדין הגדול בו היא עובדת בלונדון, למקום הולדתה, על מנת לתווך בין איל הון אמריקאי אשר שכר את שירותי המשרד, לבין תושבי המקום. האמריקאי מעוניין לפתח את המקום הקסום והטבעי הזה לטובת קומפלקס תיירותי מפנק, מפונפן, ומדוגם שיארח שועי עולם. האמריקאי מוצא קסם מיוחד במקום, בניגוד לפלורה, שנמלטה משם עם בגרותה, שכן רואה את החיים באי כחונקים ופרימיטיביים בהשוואה לעיר הגדולה.
קל לנחש מה קורה בהמשך – פלורה עוברת עם עצמה תהליך, אשר גורם לה להעריך מחדש את היופי שבדברים הפשוטים: משפחה, טבע ומורשת מקומית. היא תצטרך לבחור איך היא ממשיכה לנווט את חייה.
לתוך העניין הזה נכנסים גם סיפורי משנה הקשורים למושא אהבתה של פלורה, ליחסיה עם המשפחה אשר השאירה מאחור ועתה היא חוזרת אליה, וליחסיה עם הכפריים המקומיים, אשר מתייחסים אליה בחשדנות לאור נטישתה לטובת העיר הגדולה.
הקסם של הטבע, הפשטות והאינטימיות של קהילה קטנה שחיה במחיצתו – אלה עושים עבודה יפה גם בסרט 'גיבור מקומי' וגם בספר 'בית קפה ליד הים'. שניהם לוקחים אותנו למקומות נידחים, אך איכותיים ומיוחדים, שמנוגדים כל כך לניכור ולמחול השדים האינטנסיבי של הערים הגדולות.
בניגוד לסרט 'גיבור מקומי', המציג דמויות מורכבות, בעזרת דיאלוגים ומעשים קטנים, עדינים ואמינים, ניכרת בספר 'בית קפה ליד הים' השטחה של הדמויות ושל התפתחותן, באופן שקל מאד לצפות מה יתרחש, והשינויים המתחוללים בחייהם דרמטיים, חדים וסטראוטיפיים.
בניגוד ל'גיבור מקומי' הנעזר בהומור דק דווקא כדי להמחיש את הכאב שמצוי אצל חלק מהדמויות, ב'בית קפה על יד הים' נקבל שר לפנים ובתנועות גדולות את הנתונים הקשורים למצב רוחן של הדמויות. יש תחושה שמדובר בספר נוער, לא מתוחכם במיוחד, אשר על מנת לתקשר את מסריו לקוראים עליהם להיות מאד ברורים ולעוסים. הקוראים מקבלים הכנה ממושכת וישירה לטוויסטים שיגיעו, העלילה נמסרת בפשטות, ללא שום יומרה לרובד נוסף שעליו כדאי לחשוב או לנתח. גאיי'ס: האדם הוא תבנית נוף מולדתו, טייק איט או ליב איט, והסיפוק מצוי בפשטות.
עם זאת, הספר כייפי, ומהווה אסקפיזם חביב בהחלט. הוא מתאים למי שבא לו לנקות את הראש מבלי להתאמץ, ולמצוא את עצמו בנופים אחרים של ים, מרחבים אין סופיים, כלבים סימפטיים ופרות שנותנות את החלב שמייצר את הגבינות הכי טובות בעולם. מה רע?

כבר נכתב פה הרבה על עלילת הספר אז אני אסכם את התרשמותי בכמה נקודות:
המטרה: לנקות את הראש, להתאוורר....
המקום: אי סקוטי, תיאורים יפהפיים של נופים ואווירה
ההרגשה: לצאת לחופשה מהכורסה, ככה, מבלי לקנות כרטיס טיסה.
המרכיבים: אווירה פסטורלית, מטרה נעלה, סיפור אהבה חמוד, הסוף טוב, הכל טוב.....
בקיצור: ספר חמוד מאוד להעביר איתו את הזמן.

מקסים, רומנטי, זורם..
העלילה היא בסקוטלנד באי דמיוני צפוני,
הגיבורה מתוקה ממש,
ובקיצור ספר חמוד לנקות את הראש
או לקחת לנופש.

הביקורת עלולה להכיל ספוילר
אז יש בספר הזה בדיוק את כל המרכיבים שאני אוהבת - סיפור קליל, רומנטי, עלילה מעניינת ונוגעת ללב והוא כתוב היטב. לרגעים קטנים קצת נמרח אבל בספר שכזה התיאורים הרבים הם הכרחיים.
זהו סיפור שלוקח את הקוראים לבקר באי הסקוטי הקסום "מיור"- קולגן מטיבה לתאר כל דבר ודבר באי מה שגורם לקורא להרגיש ממש כאילו הוא שם. באמצעות התיאורים אפשר להרגיש בחושים את אוויר הים, השמש, את החול הלבן, הרעננות, את מראה הנוף המיוחד ואת האווירה הקסומה של האי.
אמנם הסיפור לא דרמתי או מותח במיוחד אבל אהבתי מאוד שהוא לא היה כזה צפוי. נדמה שאחד המסרים שקולגן מנסה להעביר בסיפור הוא שדברים הם לא תמיד כמו שהם נראים- הבוס החתיך, הסנוב, העשיר, הרדוד וה"מניאק" מתגלה לאט לאט כילד רגיש ועדין שרק מחפש מקום אליו הוא מרגיש שייך ואילו צ'רלי, יליד האי, הבחור המגודל והחזק שמתואר בהתחלה כבעל יזמה ומנהיג מתגלה לבסוף כחסר עמוד שדרה, וכך גם עם דמויות נוספות..
סיפור האהבה שנרקם בין פלורה לג'ואל מקסים אבל פה דווקא היה חסר לי מרכיב מסוים בהתפתחות שלו. הרגשתי שמשהו נפתח בניהם והיה ניצוץ ואז זה הגיע מהר מידיי לאינטימיות לדעתי. בסוף בזכות הקטע האחרון האמנתי לקשר שלהם.
לספר סיום מהמם שמתקשר לתחילתו.
בקיצור, אם בא לכם להתנתק קצת מהיום יום ולצאת לחופשה באי קסום- זה הספר;-)

רומן מקסים, נע בקצב איטי ולא ממהר לשום מקום. עטוף בניחוחות של תרבות אחרת ופחות מוכרת לנו. נהניתי לקרא ואפילו נשאר לח טעם של עוד.