ביקורת ספרותית על בית קפה ליד הים מאת ג'ני קולגן (מיקה)

ביקורת ספרותית על בית קפה ליד הים מאת ג'ני קולגן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 15 באוקטובר, 2024
ע"י מיקה

אחרי שסקרתי לא מזמן את "חנות הספרים מול האגם" שהמשיך את "חנות ספרים על גלגלים" - המקסימים בחינם והיותם חמודים ונעימים, עברתי לעוד אחד מפרי ג' קולגן. והרי הוא נסקר כאן. גם הוא כקודמיו ('קודמיו' אם כי זה השני של קולגן) כתוב בחן רב, מתובל הומור קל, מורכב מפרקים קצרים ומהירים, בשפה נינוחה. בסקירה הקודמת כתבתי שאני אוהבת ספרי ילדים טובים, וספרי נוער טובים, ושאלו ספרי מבוגרים באותו הפורמט. אלא שהפעם מעט התאכזבתי.
אולי זה הספר שהוא פחות זורם וסיפור שקצת פחות זורם, ואולי זו אני שאני עייפה ועצובה וכאובה וחרדה ונמאס לי מהתקופה ואולי זה כן הוא.
גם בספר הזה הסיפור הוא על אשה צעירה, פלורה. גם היא כקודמתה בספרים האחרים גדלה באי סקוטי צפוני שכוח אל וידוע פחות או יותר לתושביו המעטים ולתיירים הרפתקנים. גם היא עברה בשלב מסוים ללונדון במטרה למצוא חיים אחרים - קריירה, אולי אהבה, אולי עניין, מודרנה וכזה..
ומוצאת עצמה חוזרת לאי בנסיבות מבאסות.
התשוב ללונדון, התישאר באי - בא לכם משהו נעים וחמוד בן כ-350 עמ', תקראו ותראו.

אם כן, כאמור לעיל, אהבתי יותר את חנויות הספרים: זאת שעל גלגלים וזאת שמול האגם, הוא האגם הסמוך לבית הקפה שליד הים (על אותו אי נידח אי שם באייים הצפוניים לסקוטלנד). אולי גם כי נהניתי הרבה יותר מעלילות נינה שהקסימה בעלילותיה ומחשבותיה וראשה הג'ינג'י החמוד בלונדון ובאיי סקוטלנד המרוחקים מאשר עם פלורה - שהייתה משעממת משהו, ואולי אף טרחנית.

בא לי לאחל חג שמח, לא יודעת אם זה הגיוני.
אז אאחל חג שקט והיו בטוב.

17 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על בית קפה ליד הים

טוקבקים

+ הוסף תגובה

אושר	אושר (לפני שנה) גם אני באמצע משהו שהבטיח הרים ו בגבעות, והתגלה כזיפ ערק זוועה נו, חג שלו אם ספר מוצלח מקודמו, מאחל לך מיקה
אורי החמודה	אורי החמודה (לפני שנה) גם אני אהבתי יותר את הספר מוכרת ספרים על גלגלים
מיקה	מיקה (לפני שנה) ותודה לך ולמגיבים הנוספים.
מיקה	מיקה (לפני שנה) מורי היקר, הידד, כך אתה שומר על בית מאוורר מאבק מיותר על ספרים מיותרים. ואבק הוא בהחלט מיותר, תשאל את קרדית. ולענייננו אשיבך ובכובד ראש: שאיש איש איש ודרכו להתמודד עם האתגרים הבלתי- שעוברים על כולנו, על מי יותר מי פחות, וביתר שאת בחגים. דרכך למלא את ראשך ולבך בתכנים עמוקים, חופרים, מהרהרי ומעסי מוח. דרכי - בסיפורי חמד (כמו שכתבתי) ילדים סטייל, נוער סטייל, למבוגרים. חמודים כאלו ממחוזות אחרים (לצד מותחנים שמעלים קרדית אבק במדפיי וממתינים) והלוואי ונגיע כבר לימים שהראש של מתמודדים כמוני יקבל בברכה גם תכנים "לא מיותרים" עמוקים, חופרים, מעסיי מוח. כעת מוחי עם החייל שלי בלבנון, ושאר האלו שלא בביתם בחג, עם אחותי ומשפחתה שעודם מפונים, עם החטופים, המשפחות האבלות אובדן, ועם הצורך בנינה, ופלורה, ושאר תכנים קלים וחמודים ממחוזות אחרים. אגב, גם נילסון קופיפי-מתוקי מסכים איתי ושמח לנשנש פה ושם קרדית אבק. חג שמח
מורי	מורי (לפני שנה) ספרים כאלה לא נכנסים אלי הביתה.
סייג'	סייג' (לפני שנה) אחרי שקראתי את חנות ספרים על גלגלים הבנתי שאין טעם לקרוא עוד ממנה. הוא היה נחמד מבחינת אווירה, אבל עלילתית משעמם.
נצחיה	נצחיה (לפני שנה) גם אני ניסיתי בכל הכוח לחבב את הספר הזה, אבל לא הצלחתי