ביקורת ספרותית על סמוצ'ה - ביוגרפיה של רחוב יהודי בוורשה מאת בני מר
ספר מעולה

---

הרבה דמיון נדרש בעת הליכה באזור שהיה הגטו בוורשה, בשוטטות ברחובות הגטו ובהליכה לכיוון האומשלגפלץ (כיכר השילוחים) והלאה לכיוון הרכבות. כדי לנסות ולהבין. לנסות להבין ולשחזר במחשבה.
שכן, מה שנותר מהשכונה היהודית של בין שתי מלחמות העולם, על עשרות אלפי תושביה, שחיו בצפיפות גדולה, חיים שוקקים של משפחות וילדים, ומכולת וסנדלר ובית כנסת ותיאטרון ורעש והמולה של ערב חג ושקט של חג. צפיפות לטוב ולפחות טוב.
השכונה שהייתה לגטו ב-1938 - היא שרידי בתים היום, שרידי חומת אבן חוּמָה, כיכר רחבה, והרבה, הרבה אבני אנדרטות שמזכירים ומנסים לספר את הסיפור, אתהזוועות שהיו כאן ומכאן.
אנשים – אין. כמעט. כלומר, חלק שומם ובחלק אחר ישנם אזרחים פולנים, אבל המקום לא הומה, לא כמו שאפשר לדמיין אותו עם אלפי האנשים שחיו בו לפני. כשעדיין היה עוד שכונה יהודית שוקקת. עוד בטרם הפך לגטו. ולדמיין את החיים בו בגטו.
רחוה סְמוצֶ'ה היה אחד המרכזיים בשכונה היהודית לפני, ואח"כ בגטו. רחוב ראשי ממנו הסתעפו רחובות נוספים. היו בו חיי מסורת, היו שומרי מצוות וכאלו שלא, היו בו חיי תרבות, תיאטרון, עיתון שיצא שם, ואף פעילות ציונית לצד קומוניסטית לצד פעילי ה"בונד". חיים. את החיים האלו אפשר לנסות ולדמיין בעת הליכה שם, את הדמויות אפשר לנסות ולהכיר דווקא בעת שיטוט בOkopowa שם בבית הקברות היהודי הגדול הנושק לגטו, שזכה אצלי לכינוי "בית החיים", שכן המצבות האינסופיות שם מספרות את סיפור חיי הקהילה השוקקת שחיה שם על זרמיה ועל דמויותיה: הרבנים והחצרות, לעומת ההשכלה, הרפואה, הציונים לעומת הקומוניסטים או ראשי ה"בונד". ומספרים גם את סיפור בורות הירי וקברי אלפי האחים וזוועות הגטו ומספר גם את פגישות האוהבים הנסתרות, פגישות המרד, מסחר, שם בבית הקברות.
כל כך יפה היה למצוא את הספר הזה, שבא ומספר באופן סיפורי וגם תיעודי, משחזר ומנסה להחיות בסיפוריו, גם באמצעות פרסומים מקוריים, תצלומים, קטעי עיתון או פרסומת, את החיים ברחוב סמוצ'ה וברחובות הסמוכים והמסתעפים ממנון של השנים 1927 ועד להפיכת השכונה לגטו. הספר מחיה את החיים אז, ומאפשר לקרוא את האנשים, את החיים, את ההתרחשות שאירעה בחצרות הבתים, בין החומות. בכיכר. הדינמיקה, השטיקים והטריקים, הסנדלרים והרבנים, ה'תחמנים' והתמימים, המלמד והמורה. החנווני השוחט וכן הלאה.
והתוכן זה מסופר בקלילות, יודע להפעיל גם הומור עצמי גם תסכול גם קושי – ובעיקר מחיה את אלה שבהמשך נלקחו מגטו ורשה, מבין הבתים והחצרות המדומיינים אל כיכר השילוחים והלאה אל אחד המחנות.
ברחוב סמוצ'ה אפשר לראות גם את ביתו של ולאדיסלב שלנגל, "משורר הגטו". שלנגל היה משורר יהודי שכתב בפולנית בגטו ורשה, שם נספה בשנת 1943 בהיותו בן 31. והוא לא נעלם, ולא רק מצבתו מספרת אותו כשספר שיריו "אשר קראתי למתים: שירי גטו ורשה", תורגם לימים לעברית ע"י הלינה בירנבאום (שורדת שואה מוורשה מרחוב סמוצ'ה אף היא, שבהמשך נשלחה למיידנק, משם לאושויץ-בירקנאו וכנגד כל הדמיונות – שרדה. ומספרת עד היום.

ובקיצור, יופי של ספר ויופי של תיעוד.

» ביקורות נוספות של אנוק
» ביקורות נוספות על סמוצ'ה - ביוגרפיה של רחוב יהודי בוורשה