ספר מדהים שאני קוראת כל תקופה או כשאני עצובה ורוצה להתעודד קצת.
רוני היא ילדה בוגרת ומיוחדת בת שבע. והיא יתומה.
באופן מקרי היא פוגשת בביה"ח אישה בשם מישל שעומדת ללדת. משהו מדהים קורה בין השתיים האלה ונרקם שם קשר עמוק ויפה במשך כמה שבועות שמוביל את רוני לדמיין ולקוות שאולי מישל תאמץ אותה.
אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד. אם חושבים על זה בצורה ריאליסטית, אישה צעירה שרק עכשיו בונה את המשפחה שלה והופכת לאמא בפעם הראשונה לא באמת תאמץ ילדה שהיא רק הכירה, גם אם היא ממש התחברה אליה.
אבל בעיניה של רוני זה הגיוני ויכול להיות אמיתי. וברגע שמישל עוזבת את ביה"ח עם בן הזוג והתינוקת שלהם, רוני נשברת.
היא עוברת בין הרבה מקומות בחיים ורוב הספר מתרחש בבית יתומים שבו היא מכירה ילדים שונים שמשפיעים עליה בדרכים שונות, אבל היא אף פעם לא מפסיקה לחפש את מישל. זה לא נותן לה מנוח. לא משנה כמה השנים עוברות, היא תמיד מקווה שהיא תפגוש אותה שוב, את האמא של החלומות שלה. אין לה שום דרך ושום קצה חוט (זה לא נאמר מפורשות אבל זה נראה שהסיפור מתרחש בתקופה שבה אין פלאפונים או אינטרנט זמין), אבל היא עדיין מקווה.
לא אגלה אם היא פוגשת אותה ומה קורה בדיוק, אבל אני אגיד שזה אחד הספרים החזקים שקראתי.
בכיתי בהרבה קטעים לאורך הספר והפרקים האחרונים הרגו אותי.
אחד הפרקים בספר הוא מכתב תודה של רוני לחיים ואני חייבת להגיד שזה כ"כ השפיע עליי בכ"כ הרבה מובנים, לראות בן אדם שאין לו הרבה מודה על הדברים הכי קטנים כמו פרח, עץ או היכולת לראות.
ממש ממליצה על הספר.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
