ביקורת ספרותית על התא מאת ג'ון גרישם
ספר טוב

---

#
דעתי על מוות לא טבעי היא, שמותר להתאבד. אסור לרצוח. זו, מן הסתם, חשיבה פשטנית ולא מתוחכמת. אני שמחה שהדילמה לגבי עונש מוות אינה מתקיימת פה (בינתיים. עם ההקצנה וההתפעלות ממה שעושים "באמריקה", מי יודע...) לדעתי אף אחד – גם לא המדינה – אינו רשאי לסיים את חייו של אחר, משום סיבה. רצח, לדעתי, אסור על כולם. ועל המדינה יותר מאשר על סתם רוצח.

זה הנושא בספר הארוך, המקיף ומעורר המחשבה הזה. הסופר מספר סיפור על מדינות בארה"ב, בהן מובנה עונש מוות בחוקים, מגובה על ידי דת פונדמנטליסטית (במדינה בה יש חוקה מחייבת והדת, לכאורה, מופרדת מהמדינה). האזרחים חיים באמונה שהאל עצמו ציווה על הענשת חוטאים במוות. הפשעים עליהם חל עונש מוות הם מבחילים ביותר: רצח ואונס, הטלת מום, אכזריות, פגיעה בחפים מפשע ובחסרי אונים. גרישם בודק בספרו זה – וגם בספרים אחרים שלו שקראתי – את המשוואה שאינה יכולה להתאזן. לדעתו (וגם לדעתי הלא נחשבת) אי אפשר לתקן עוולה בעוולה אחרת. משפחות הקורבנות לא יקבלו אותם בחזרה אם יוציאו להורג את הרוצח. הוצאתו להורג לא תקל על הגעגועים הבלתי מסתיימים אליהם ולא תפצה חסרונם. היא רק תאפשר את "עין תחת עין". נקמת-דם עתיקה.

סם קייהול ממתין 10 שנים בכלא שמור במיסיסיפי להוצאתו להורג. כל הבקשות לדחייה, הערעורים ולהטוטי המשפט של עורכי הדין שלו – פירמה מכובדת של עורכי דין יהודים שמרנים – מוצו. סם פיטר את עורכי דינו הרגילים אבל ארבעה שבועות לפני ההוצאה להורג מכיר את, נכדו – עורך דין חדש במקצוע - ההופך לעורך דינו של הנידון למוות.
סם יושב בכלא על הנחת מטען נפץ במשרד של עורך דין ליברלי, יהודי, שבשנות השישים של המאה הקודמת התעקש לראות בשחורים אנשים רגילים. סם השתייך לקו קלוקס קלאן וגדל במשפחה בה כולם השתייכו לארגון. אף אחד לא עשה שם עניין מאיזה לינץ' קטן וחביב. דמם של שחורים, יהודים, ליברלים ו"צפוניים" הותר (אם כי יש להניח שאלה מבינהם שעורם לבן היו זוכים במחשבה שנייה) נכדו של סם גדל בקליפורניה הליברלית. הרבה צפרדעים הוא בלע תוך היכרות עם מורשתו.

הספר הזה ארוך, כאמור, עם פונט קטנטן שהיה מקובל ב 1995, השנה בה יצא לאור בארץ. העותק שלי אינו קיים בסימניה והכריכה – מעשה ידיה של ענת טורק – הולמת להפליא את המסופר בו.
למרות הפרטנות הקטנונית לפעמים, בה מתאר גרישם תהליכים שקרו, הוא לא שיעמם אותי. בחלקו כי גרישם הוא מספר מוכשר. בחלקו כי יש סיבה ספרותית לכל פירוט שהוא מפרט. הוא פורש בפני הקורא(ת) יריעה רחבה של התנהגויות, אמונות וגינונים הנפוצים במדינות הדרום של ארה"ב. הוא מתאר את הפוליטיקה, האמונות, הקבוצות השונות המרכיבות את האוכלוסיה וגם, בעיקר, את האכזריות אותה חווים הנדונים למוות. חבורה מאוסה של אנשים שהרשו לעצמם לקחת חיים של אחרים, להיות אכזריים לחסרי הישע. בהחלט חבורה דוחה אבל עדיין בני אדם שאסור לקחת את חייהם, למרות מה שעשו. בעיקר כדי שהשופטים והמוציאים לפועל לא יהפכו להיות הם.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על התא