ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 12 ביולי, 2022
ע"י michal_84
ע"י michal_84
הספר הנהדר הזה מביא לנו את סיפורה של ד"ר אנה פוקס, פסיכולוגית ילדים, שבעקבות טראומה קשה שעברה לפני כשנה היא סובלת מאגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים/צפופים).
אנה, שגרה לבדה בבית הגדול שלה, פיתחה לעצמה תחביב בשנה החולפת שבה היא היתה סגורה בביתה, והוא לצפות בשכניה ולנחש מה קורה בחייהם דרך מצלמת הניקון שלה. יום אחד, היא רואה משהו שמזעזע אותה, וכאן הסיפור שלנו מתחיל. מעין פילם נואר באווירה היצ'קוקית (שזה עוד אחד מהתחביבים של גיבורת הספר).
הספר מתחיל בצורה קצת איטית, אבל זה בעצם מה שבונה אותו. אנה, היא המספרת, ויחד איתה אנחנו נחשפים לעולם האגורפובי, הדכאוני והחרדתי שלה: נקודת המבט שלנו על המתרחש בעצם מוגבלת לחלונות ביתה: הזוויות של העלילה הן אך ורק מה שהחלונות מאפשרים לנו לראות. אנחנו חיים את העלילה, שמתפתחת בקרשנדו אימתני, שמערבב מציאות, הזיות ודמיון. מה אמיתי? ומה ד"ר פוקס הוזה מבעד לערפילי כל הכדורים שהיא לוקחת וכל היין שהיא שותה?
סיפור סוחף ומצמרר, ממליצה.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
michal_84
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה סקאוט!
לא זכור לי הסיפור הזה, אחפש!!
|
|
|
michal_84
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
תודה על התגובה, אהוד :)
נכון, אתה צודק, זה ספר שמשאיר מועקה. אין ספק שזה ספר שנשאר במחשבות, לדעתי זה אחד המדדים לכך שמדובר בספר טוב ומעורר מחשבה :)
|
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
מזכיר לי את הסיפור של דבורה בארון " דרך קוצים" על אישה נכה שנאלצת להתבונן בסובבים אותה מחלון ביתה.
|
|
|
אהוד בן פורת
(לפני 3 שנים ו-1 חודשים)
שלא נדע. נשמע לי פשוט נורא.
אני מכיר את עצמי. ספר כזה ישאיר אצלי מועקה.
אני לא יודע איזה סוג של קוראים אחרים מוכנים לקרוא ספר כזה. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
