ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שישי, 17 ביוני, 2022
ע"י רץ
ע"י רץ
רות המואביה כמעוררת השראה
את הספר רות מניכור למלוכה, של יעל ציגלר, קראתי כחלק מקריאה רחבה על רות המואביה, בכדי להכין סידרת הרצאות על מסען המופלא של רות ונעמי, לקראת חג השבועות.
הסיפור של רות המואביה, מנקודת מבטה של יעל ציגלר, חוקרת מקרא, הוא מסע וגם תהליך פנימי אותו עוברת גיבורת המגילה רות, משפל המעמד החברתי, כאלמנה ענייה, ללא ילדים, נוכרייה משדות מואב, שנחשבה כאויבת ישראל, למי שהתנחלה כדמות מופת במסורת היהודית.
המסע של רות, נערך בתקופה של היעדר משילות, ובחברה שאופיינה בנורמות חברתיות ירודות. מסע ההתקבלות ללב הקונצנזוס של בית לחם, המושתת על טוב ליבה, וחסדיה של רות לנעמי החותנת שלה, אותה היא לא נטשה.
מהו חסד כמעשה טוב, שואלת המגילה, מהו צדק חברתי, אותו מבקשות וזועקות רות ונעמי, כמימוש זכויות, למי שהיו בתחתית הסולם החברתי? מגילת רות, מציבה שאלות רלוונטיות לתקופתנו.
ציגלר, מבארת את סיפורה של רות, בשלל התייחסויות, בניתוח לשוני, או ספרותי המשווה בין דמויות שונות, או גם באמצעות הבאת מדרשי חז"ל, דרכם מראה ציגלר, על קיומם של סמלים מעניינים ונסתרים כמו, שש השעורים שנתן בעז לרות בשעה שהיא עזבה את הגורן וחזרה לבית נעמי.
מגילת רות, היא סיפור אנושי קטן, על אלמנה ענייה ונכריה, ומנהיג מקומי בעל קרקע, על רצון לממש זוגיות, אימהות, שייכות, ומשמעות כחלק מעולם טוב יותר. מהפן האישי, הסיפור עובר לפן הלאומי, כסיפור מכונן על אבותיו של דוד. מפגש שיצר שושלת מלכות חדשה, האמורה לבטא חסד ומשפט כנורמות שלטוניות מוסריות.
את ההרצאות שקיימתי בהצלחה, לוויתי במדרשי תמונות, של יצירות אמנים, מתקופות שונות, בהן כל אחד מפרש את הטקסט המקראי באופן ייחודי, פרשנות שבאמצעותה ניתן לנתח את הממדים הרגשיים של גיבורי המגילה ואת ההתייחסות אליה בתקופות שנות. כמו העובדה שהציונות באמצעות אמני בצלאל, ראתה ברות את הסמל לשיבה הביתה, לאדמה מהגלות.
כשאני כותב ביקורות, אני בדרך כלל, מתחבר לספר דרך סיפורים ישנים. הפעם באמצעות סיפרה של ציגלר, קשרתי את משמעויותיו–להווה ולעתיד, למשימה שהצבתי לעצמי, להרצות על המקרא, בהקשרים הרלוונטיים למה שאנחנו בני האדם, בעיקר בימים אלה.
מבחינתי זהו חלק ממסע, כמו שציגלר מבארת את רות, אליו יצאתי, לפני כמה שנים, בכדי להבין ולהתמודד עם טקסטים יהודים ועם המקרא. באמצעות ציגלר, ככותבת אישה, הזדהיתי עם יכולתה להעניק למגילה זווית ראיה נשית, בכתיבה שיש לה מידי פעם ממד חתרני – עשיית דברים המחייבים לצאת מאזורי הנוחות ולהיות אסרטיבי, בכדי לחולל שינוי ולהגיע למקומות חדשים.
15 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
יוסי נינוה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
שלום Pulp_Fiction
מסכים מאוד לדבריך, ולחיזוק אביא את שירה של נאוה סמל ז"ל (אחות שלמה ארצי ואשת נועם סמל) ״גֵּרָה״ נאוה סמל אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, אַלְמָנָה - לֹא כַּלָּה, בַּמּוֹלֶדֶת שֶלִי כְּבָר אָבְדָה הַחֶמְלָה. כִּי הָעָם שֶלִי בִּפְחָדָיו מְכֻתָּר, וְנוֹעֵל אֶת עַצְמוֹ מִפְּנֵי כָּל אִיש זָר, שָם שָׂרָה שָלְחָה לַמִּדְבָּר אֶת הָגָר. הֵם קוֹרְאִים לְעַצְמָם "הָעָם הַנִּבְחָר". נְצוּרִים בִּגְבוּלָם, לִבָּם הַנִּסְגָר, וְהַכּוֹל מֵאֵימַת הָאַחֵר, לֹא מֻכָּר, בַּשּׁוּק, בָּרְחוֹב, בַּכִּכָּר, תָּמִיד יְזַהוּ בָּךְ אֶת אוֹת הַנֵּכָר. אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, נִפָּרֵד יְקָרָה, מִן הָעֵבֶר הַהוּא זוֹ לֹא אֶרֶץ בְּחִירָה, שָם יַצְבִּיעוּ עָלַיִךְ, יְדַבְּרוּ בָּךְ סָרָה, לְעוֹלָם תִּהְיִי בִּשְבִילָם "הַזָּרָה". נָכְרִיָּה כָּאן בֵּינֵינוּ, אֵשֶת צָרָה, עַל מַשְקוֹף יֵרָשֵם "פֹּה גָּרָה גֵּרָה". הַלַּיְלָה יוֹרֵד, רוּת, שְמֵי מוֹאָב הֵם שֶלָּךְ. עַמִּי לֹא עַמֵּךְ. אֱלוֹהַי הוּא לֹא לָךְ, שוּבִי אָחוֹר, כַּלָּתִי כְּמוֹ בִּתִּי, כִּי בֵּיתִי לֹא בֵּיתֵךְ, וּבֵיתֵךְ לֹא בֵּיתִי. אַל תֵּלְכִי אִתִּי, רוּת, אַתְּ בְּתּוֹךְ נִשְמָתִי, עַד יוֹם מוֹתֵךְ, עַד יוֹם מוֹתִי. ולסיום אפנה אותך לצפות ביצירה הכואבת של האומן עדי נס: "רות ונעמי". |
|
Pulp_Fiction
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
סקירה טובה
על נושא מרתק, רץ.
בימינו היו עושים לרות חיים קשים, לא בטוח שבתנאים של היום הייתה גם בוחרת להתגייר:)) |
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
יוסי - מטרת מגילת רות, להעניק את הרקע הרעיוני לצורת השלטון שתחליף את מנהיגות השופטים, או בהמשך את זאת של הכהנים. הביטוי לכך הוא :"איש הישר בעיניו יעשה," (אגב בעיה מוסרית) חסדי רות, נעמי ובעז, הם היסוד
לדוד, מלך בחסד אלוהי ובהמשך משיח. חסד וצדק, מתקשרים לביטוי "אין מלך בישראל" הנזכר ארבע פעמים בסוף ספר שופטים.
|
|
יוסי נינוה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
הי רץ
סיפור בנות לוט וסיפור יהודה ותמר בא כדי להשמיץ את מוצאו של דוד. סבתא רבה שלו, רות ממוצא מואבי, שהוא מוצא של ממזרים, כתוצאה שהבנות של לוט שכבו עימו. וזה גילוי עריות. וסבא רבא שלו בועז גם הוא ממזר כי נולד בסופו של דבר מיחסים של תמר עם אבי בעלה. וגם זה אסור על פי דין תורה וגם הוא גילוי עריות. סיפור פילגש בגבעה הוא מענה של בית דוד לבית שאול, ומשמיץ את שאול שהרי הוא מגבעה, העיר של האנסים, שאולי יאמרו כולם: "הגם שאול באנסים" !!! שים לב: סיפור לוט ובנותיו הוא בדיוק כמו המבנה של פילגש בגבעה ואפילו כמעט אותן המילים. האחד משציץ את דוד השני משמיץ את שאול. הייבום בא אך ורק כדי להשאיר את האדמה בתוך המשפחה !! |
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
חני - תודה, גם אני לא האמנתי - באתי ללמוד בשכטר לימודי ירושלים וארץ ישראל והמשכתי לטקסטים יהודים.
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
יוסי ידידי - בסוף המגילה רות לא מופיע כרות המואביה. יג וייקח בועז את-רות ותהי-לו לאישה,
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
פרפר - קניית אישה - ביא ביטוי מקביל לנשואים.
השמטת התואר רות המואביה בסוף הסיפור מבטאת את קבלתה של רות לחברת בית לחם, לא כמואביה, אלא כבת קהילתם.יג וייקח בועז את-רות ותהי-לו לאישה,
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
יוסי ידידי - סיפור פילגש בגבעה - עומד ברקע ובניגוד למגילת רות..
מטרת הסיפור להציג את הנורמות הערכיות השליליות בתקופת השופטים.
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
פרפר -ברקע מגילת רות שני חוקים: חוק גאולת הקרקע וחוק הייבום, האחד נועד לגאול את הקרקע של העני שנמכרה לאחר, והשני המחוייבות של אח המת לשאת את האלמנה, יישום החוקים בספר רות, הוא לא על פי
החוקים המקראים, בעז קושר בין חוק הגאולה לנשואים עם רות, הוא גם לא אחיו של בעלה המת. המשמעות היא שקרוב לוודאי שהחוקים כפי שידועים כיום, לא זהים לאלה שהיו בתקופת השופטים. לגבי הנעל, כף רגל ודריכת על האדמה משמשת בעלות עליה, לחלוץ נעל - זה נשמע כמו טקס השפלה של אח המסרב להיכנס לנעליו אחיו המת ולשאת את אלמנת אחיו.
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
יוסי, תודה על ההסברים.
1. מעניין לדעת. האם ייתכן שעובד לא היה נחשב היום ליהודי על פי ההלכה? נראה שהיא באמת מכונה רות המואבייה כמעט עד סוף פרק ד': בפסוק י: "וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה..." בפסוק יג: "וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה..." (כאן הושמטה המילה 'מואביה'). 2. נראה מוזר הצורך הזה בהוכחה לציבור. דרך אגב, בנישואי האזרחיים לא הרמתי מטפחת ולא חתמתי על שטר קניה של אשתי. היא לא היתה למכירה ולא לקניה :-) |
|
יוסי נינוה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
שלום פרפר צהוב.
1. בעניין הגיור: אין גיור בימי בית ראשון, היו נישואין עם נוכריות ולא הייתה שום בעיה בנישואין כאלה. לאברהם הייתה מצריה הגר, ליעקב היו שתי שפחות, למשה הייתה מדיינית וכו' עד ימי עזרא ונחמיה, שיצרו את הגזענות היהודית. עד כדי אילוץ תוך איום בחרם לגרש את הנוכריות.(ככתוב בספר עזרא-נחמיה). בשלב מאוחר יותר יצרו חז"ל את כל תהליך הגיור הקיים עד ביום. ולכן רות לא גוירה, ובמגילה מכנה אותה הסופר כל הזמן "רות המואבייה". יש הטוענים שהספר נכתב כמחאה על הגירושים האלה, ומראה שאף נוכריות הן נשים טובות, והפרס שניתן לה הוא מלכות. לדעתי, רות היא דמות אגדה, כל הסיפור הוא אגדה, ולחשוב שדוד מבית לחם, זהו מוצאו נראה לא אמין. 2. לעניין שליפת/חליצת הנעל: זהו הליך משפטי. כשקנית משהו, כלומר חפץ הועבר מקניין אחד לקניינך, חייבות להתבצע שתי פעולות משפטיות כדי שהקניין יהיה מושלם: א. העברת תשלום, ב. פעולה חיצונית מסויימת הנראית לכל הציבור. גם בנישואיך, אם אתה עדיין זוכר, הרמת מטפחת לפני טקס הנישואין. זוהי פעולה משפטית המציינת העברת קניין. הגירושין, או החליצה גם הם פעולה משפטית, והיא פעולה חיצונית שהכל רואים, ומסמנת את רגע הפירוד בין הזוג. היהדות בחרה את שליפת או חליצת הנעל. היה ניתן לבחור כל פעולה חיצונית אחרת. זו פעולה סמלית ולא יותר. |
|
חני
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אז טוב שהבאת כי אין ספק שלא אגיע לספרים הללו בלעדך כאן.
|
|
יוסי נינוה
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
שלום רץ:
כתבת: ציטוט: " ובחברה שאופיינה בנורמות חברתיות ירודות." אתה יכול לתת דוגמאות לכך??? |
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
עניין הגיור לא היה קיים אז? הספיק להגיד "אלוהייך אלוהי"?
מעניין שיש את שליפת הנעל המגוחכת כסימן לייבום?! |
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
פרפר - תודה, היהדות שאנחנו מכרים, התפתחה בבית שני, המושג גר ידוע במקרא, כנכרי שבחר לגור בקרב ישראל, לגבי רות,
המגילה מתאפיינת בבחירות האישיות שעשו גיבוריה, גם רות בבחירה אישית,מחליטה לקבל את אלוהי ישראל: "כי אל-אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין--עמך עמי, ואלוהייך אלוהיי." תפיסה שנגדה את הנהוג בעולם הקדום, לפיו אדם הוגדר לפי מוצאו. לא כך אצל רות. המעמד החברתי, עלה משום שהתחתנה עם בעז שנחשב למנהיג בקהילה שלו, למעשה באמצעות הנשואין, היא עברה שינוי, מנוכריה, אלמנה ללא ילדים, וענייה, למי שנשואיה עם בועז, יצרו את שושלת המלוכה של דוד.
|
|
פרפר צהוב
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
תודה, רץ.
לפי מה שהבנתי, אין התייחסות לתהליך הגיור של רות.
היא ואחותה ערפה התחתנו עם מחלון וכליון (נראה שלא ברור מי עם מי) בלי לעבור תהליך גיור, וגם לא ברור האם ואיך עברה תהליך גיור עם בועז. האם המעמד החברתי שלה עלה כתוצאה מהנישואין לבועז או כתוצאה מהגיור? |
15 הקוראים שאהבו את הביקורת