קראתי את הספר בתערובת רגשות קסם מאומנות הכתיבה של הסופרת, בשלב הראשון , פרישת עלילה בדרך יפה ומיוחדת ואז בא מנגנון "דאוקס אקס מכינה", האל מן המכונה לפתור את הפלונטר.
בדרך כלל איני נוגע בספרים שבכריכה האחורית שלהם מצוין כי נמצא .. פתק, תמונה, מישהו לחש סוד, ועוד כאלו דברים, ומיד יוצאים לחיפוש בינלאומי ברחבי הגלובוס אחר פתרון הבעיה.
מה שמשך אותי בספר זה יכולת הכתיבה של הסופרת שבפרק השלישי בארוחה משפחתית , היא מצליחה בעידון מקסים לפרוש תמונת משפחה על מכלול היחסים בה.
בין השאר מתגלה תמונה ובה רואים את אם הגיבורה עם.. בחור בשם סטפנו, תשעה חודשים לפני הולדת עלמתנו.
מכאן תאטרון האבסורד נפרש, בעידון, עד לרגע פתרון הקונפליקט, ואתו כמובן גם היחסים עם ה "צ'פרון" - מלווה ישן חדש, לתהליך הגילוי.
לא אמשיך יותר.
מי שיכול ליהנות מאווירה של איטליה, על הג'לטו, האוכל, הנופים והאנשים שלה, מבלי להרגיש מרומה בסוף, מוזמן לקרוא.
אפשרות אחרת היא לקרוא שלושה רבעים מהסיפור ולהפסיק כשתרגישו מרומים.
נראה אתכם עושים זאת?


















