ביקורת ספרותית על 60 מסלולי טיול בארץ התנ"ך : צפון, מזרח ומערב מאת ערן גלאור
ספר מעולה

---

בשבילי התנ"ך

לא פעם ספר שנראה על פניו אנכרוניסטי ולא רלוונטי עבורי, מצליח להתכתב עם מציאות חיי בצורה מוחשית, ובכך להמחיש לי את הדילמות שמספקת המציאות ההזויה שלעתים קרובות פוגשת אותי.

כך היה, באקראי, או שלא, מצאתי את הספר, 60 מסלולי טיול בארץ התנ"ך (בצפון, במזרח ובמערב הארץ), של ערן ודוד גל-אור, המתמקד במסלולי טיולים המחברים אותנו לתנ"ך. השליכו אותו קרוב לוודאי, לא בגלל איכותו הנפלאה, נייר הכרומו שלו, שלל צילומיו היפיפיים, והאופן בהם מסלולי הטיולים מסומנים בצורה ברורה באמצעות מפות. תיאוריו תמציתיים וכתובים היטב, לצידם אייקונים לציון מידע כללי, כמו דרגת הקושי של המסלולים. הפסוקים הרלוונטיים מהתנ"ך, מופעים בו בצורה מודגשת המחברת אותנו לנופים, ובכך הם מענקים לנו המחשה נפלאה לאירועים הגדולים בתנ"ך. בקיצור ספר המעניק לנו אפשרויות לחוויות טיול במסלולי ונופי התנ"ך.

עיינתי בספר בעיון רב, באחד ממסלולי הטיולים, בהר הגלבוע, אותו הספר מציע לקוראיו, שבו אני תמיד חולם לקחת את משפחתי הקרובה, ולספר להם על הקשר שבין התנ"ך לנופיה של הארץ.

בשעה שעיינתי בספר, נזכרתי בחנה גרשוני, המורה שלי לתנ"ך ביסודי, שהתעקשה לקחת אותנו לטיול למרגלות הכרמל, שם עלינו למצד עתיק ימים, ממנו השקפנו לחיבור עמק יזרעאל לזבולון, ודברנו על צבאו של ברק בן אבינועם ודבורה, שמשך את מרכבות סיסרא לבוץ הקישון והצליח לגבור עליו. על אליהו ומלחמתו בנביאי הבעל שהתרחשה ממש כאן למרגלות הכרמל בקישון. עובדה שאת הטיול הזה אני זוכר בבהירות עד היום, משום שהייתה זאת דרכה המופלאה של חנה לחבר אותנו לערכים, לטעת בנו את היסודות לסיפור המאחד שלנו לארץ הזאת ולנופיה באמצעות ספר התנ"ך וטיולים לנופיו.

נזכרתי בחנה, המחנכת שלי, בשעה שמשרד החינוך השיק את הרפורמה שלו, המלווה בקמפיין מושקע, בו נראים תלמידים שראשיהם טמונים בקופסאות קרטון, כאלו שהופכים אותם לעיוורים למציאות המודרנית, ורק שאשא ביטון, שרת החינוך מצליחה לשחרר אותם מעיוורונה של המערכת, לעתיד חדש ומבטיח. כמה פאתטי ואומלל חשבתי לעצמי, לצייר כך רפורמה פופוליסטית, שלא מדברת על ערכים, או על הצורך שלנו לספר סיפור משותף המחבר את כולנו. אלא מצהירה הצהרה גורפת, לכך שהמקצועות ההומניים הם פחות חשובים לבגרות, אפשר לוותר עליהם, גם במחיר שנהפוך בעוד כמה שנים לבורים ולחסרי שורשים, במדינה שסועה בין שבטיה.

אחד מהכותבים בעיתון אותו אני קורא, כתב על כך, לפני מספר שנים (כעת אני עובר לשפתו) התבקשתי לסייע לביתי, לקראת בחינת הבגרות בתנ"ך. לצורך כך הסברתי לי על דוד המלך. היא קפצה מייד ואמרה שהוא היה המלך הראשון. נאלצתי לתקן את דבריה, לא הוא היה השני, הראשון היה שאול שנפל בגלבוע. אה, היא הנהנה בסוג של הבנה קלושה, הוא פשוט נפל במיקוד, בחלקי התנ"ך שעליהם לא נבחנו, היא הוסיפה. בדיחה קלושה, או מציאות עצובה, שהפכה כעת למציאות מרה. התנ"ך כעת כולו נפל ברפורמה של ביטון. עוד כמה שנים נבכה את העובדה, שלרוב חלקיו של העם אין סיפור מאחד, זולת שנאה מפלגת ומפוררת המאיימת על קיומנו, כמו הסיפור התנכ"י החוזר על עצמו מיד פעם.

חשבתי על כך, שחנה חייבה אותנו ללמוד בעל פה את קינת דוד, "הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת כי שם נגעל מגן גבורים מגן שאול בלי משיח בשמן" (שמואל ב א כא) קינה באמצעותה היינו פותחים את טקס יום הזיכרון לחללי צבא הגנה לישראל.

כך הוא הספר הנטוש הזה, מדגים שאין יותר ערך, לכתב יד ערוך ומושקע, אותו ממהרים להשליך, כי הרי הכול קיים במרשתת וזמין. אלא, שמה שזמין הם לעתים תכנים שטחיים ולא תמיד מדויקים, לעתים הם רוויים בשנאה. לכן את הספר הזה אשמור, באמצעותו אצא אל הגלבוע עם משפחתי וחבריי, אקרא להם את הפסוקים הרלוונטיים, ואנסה בכך להמשיך את המורשת שהעניקה לי המחנכת שלי חנה גרשוני, לפני שנים רבות בקרית עמל, שכונה שהיא היום חלק מקרית טבעון.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על 60 מסלולי טיול בארץ התנ"ך : צפון, מזרח ומערב