הביקורת נכתבה ביום רביעי, 4 במאי, 2022
ע"י tHeDUDE
ע"י tHeDUDE
ברגע שבין זיכרון לעצמאות, חשבתי לעצמי כשאני מסיים את הספר, כמה נורא ואירוני לקרוא סיפור על גיבור מלחמה ששב לביתו ביום שבו מציינים את זכרם של אנשים שמעולם לא שבו משדה הקרב. וככה האודיסאה מוכיחה עצמה כסוג של רלוונטית במציאות הישראלית האכזרית שלנו. וככה היא נשארה רלוונטית בכל כך הרבה הקשרים כבר 3000+ שנה.
היופי שטמון באודיסאה של הומרוס (או מי שלא היה או היו המחבר/ים), הוא שכולנו מכירים בעל פה את הסיפורים כי וודאי שמענו אותם פה ושם. וכמו ביוון העתיקה, הועברו מפה לאוזן או ממסך לעין. אבל כמו התנ"ך, אלו הן התובנות שנובעות מהאפוס. מסע חיים של אדם ככל האדם. מהמורות, אתגרים, מכשולים ועוד קשיים בדרך אל הגאולה. וככה אנחנו ביומיום שלנו, כמו שג'ויס מבהיר בפרודיה המושלמת שלו על האודיסאה - מתמודדים גם אנו עם קשיי היומיום. אמנם לא חווינו בעל כורחנו חלילה, מרחק פיזי מאהובינו ומביתנו. אבל לכל אחד והסירנות שלו, הקיקלופ שלו וכו' וכו'.
לא יודע אם משל, אבל המראה הטובה ביותר למין האנושי והדרך הארוכה בשביל להגיע לגאולה. לא ייאמן שבמאה ה-8 לפנה"ס, נכתב סיפור כל כך ברור ומובנה בצורה מושלמת יותר מכל רומן שיצא החודש ויימכר בסטימצקי ב-50% כחלק ממבצע. ובעידן הPC, יכולים ללמוד הצדקנים איך להציג עולם אידאלי בלי התייפיפויות מיותרות. על קדושת המונוגמיה (למרות שאני מניח שלשני הצדדים היה קשה 20 שנה בלי קצת פורקן. ואודיסאוס בהחלט לא חסך), על התובנה על פני הכוח הברוטלי (שמקבל ספוטלייט באיליאדה), על איך נשים הן הגורם להנעת העלילה וכיצד הגיבור העלילתי שווה כלום בלעדיהן (בין אם אלה או בת אדם), על איך עבד לכאורה ממעמד נחות שותף לאסטרטגיה מתוחכמת ומשלב יד באופן חלק ונונשלנטי עם אדונו.
וככה גם בעולם שלנו, אנחנו מתוסכלים מכישלונות, מרימים ראש וממשיכים הלאה גם כשנראה שמישהו למעלה לא אוהב אותנו ועושה הכול כדי למנוע את אושרנו. כולנו נתקפים בהיבריס מקולל דווקא ברגעינו החזקים שעלולים להפיל אותנו ומפיקים מכך לקח. ואני חייב לעצור את שטף ההקלדה, כי קשה כבר לראות עלילה מרוב מוסרי ההשכל. אבל עלילה יש ועוד איך. ואהרון שבתאי תירגם באופן קריא, שלא כמו טשרניחובסקי שהעלה את התרגום לרמת אמנות. אבל תרגומו של שאול די התיישן ואמנם שבתאי יצר תרגום של מספר בגוף ראשון בצורה בסיסית בלי להיצמד לתחושה של פואמה אפית, הוא בכל זאת מחזק את העובדה שהאודיסאה הייתה ותהיה לסיפור הכי גדול בתולדות המערב.
כי בלעדיו, איך היינו מקבלים את "הקומדיה האלוהית", "איניאס", "גן העדן האבוד" ו"יוליסס" ו"אודיסאה בחלל" ו"אחי איפה אתה"?
26 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
tHeDUDE
(לפני שנתיים ו-7 חודשים)
החזקתי את עצמי לא לעוף מהתרגשות בקולנוע כשראיתי שיוליסס
|
|
|
קרן
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ל-tHeDUDE
ואתה יודע איזה ספר קורא הדוגמן על הסיפון...? |
|
|
tHeDUDE
(לפני שנתיים ו-8 חודשים)
וואו קרן לא חשבתי על זה ככה. בלי קשר אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו שנה שעברה.
|
|
|
קרן
(לפני שנתיים ו-9 חודשים)
אנקדוטה
החלק האחרון בסרט "משולש העצבות" של הבמאי רובן אוסטלונד הוא פרפרזה מעניינת על האפיזודה של קירקה מ"אודיסאה". |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
נו, הרי הוזהרו לא לשחוט את "בקר השמש". וכפי שלמדו בני קורח, נקמת האל בוא תבוא.
|
|
|
בת-יה
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
סיפור מסע בהחלט מעניין. רק מזכירה שחבריו למסע לא זכו לחזור הביתה, ומתו מיתות משונות.
|
|
|
רץ
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
מציע לך לקרוא את האודיסאה הנשית של התנ"ך - מגילת רות, על המסע של נשים בשוליים ללב הקונצנזוס הישראלי, בעוד פנלופה ישבה בבית, רות יצאה מביתה במואב בכדי ללא לשוב אליו לעולם.
|
|
|
Hill
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יפה לראות את המסע הספרותי שלך, Buddy.
שוב כתבת בצורה שתופסת אותי. תודה לך. |
|
|
חני
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אוהבת סיפורי מסע ואת האודיסאה בפרט.
אהבתי גם את המבחן שאשתו עשתה לו כשחזר סוף סוף. (כל הכבוד שחיכתה לו, לא ברור מאליו) כי בכל זאת עברו כך וכך שנים. דורות שלמים גדלו על המסע של אודיסאוס. הייתי רוצה לקרוא את כל השורה האחרונה שהבאת. אבל כל דבר בעתו. תודה שהבאת. |
|
|
כרמלה
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יופי של סקירה. תודה דוד.
|
|
|
אלעד
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
לא יודע כמה רלוונטי לחפש לקחים באפוסים,
אני מניח שאפשר למצוא ניתוחים רבים, ב"פשט" ראיתי שם קודם כל שיר הלל לאדם, והעדפה שלו על פני האלים (כשלכולם יש מגרעות). נהניתי והופתעתי בהרבה חלקים, אבל נזכרתי עכשיו דווקא בשיבוץ של המשורר כדמות בתוך היצירה, כמשהו שהפתיע אותי, בהתחשב שזו כביכול היצירה הראשונה שהכל בא אחריה (זה כמובן לא נכון: הייתה מסורת מגובשת של דקלום בע"פ, והשיבוץ הארס-פואטי, יכול להעיד על שפה משותפת עשירה בין המשורר והקהל, ועל בשלות היצירה, שנולדה גם מתוך מסורת מכובדת של דקלום, וגם מתוך גרסאות קודמות רבות) |
|
|
strnbrg59
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
לא צריך להגזים, זה לא "הסיפור הכי גדול בתולדות המערב".
מקסימום זה הסיפור הראשון (או אולי השני) של המערב. אילו סופר בן ימינו היה כותב דבר כזה היינו אומרים שהוא כתב סיפור פשטני בנוי על כמה שבלונות שחוזרות פעם אחר פעם. מה שכן, האודיסיה היא ספר חשוב, ותעודה מעניינת המורה (במידה מסויימת של אמינות) על תקופה עתיקה. דבר שעשוי לעניין את הקורא היהודי הוא תאורם של קרבנות (אחד בספר 3 לקראת הסוף, עוד אחד בספר 11 לקראת ההתחלה, ובסוף הספר הראשון של האיליאדה). בהשוואה לקרבנות המתוארים בתנ"ך, הומרוס שם הרבה יותר דגש על הקטע של האכילה.
|
|
|
סקאוט
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
יפה. בדיוק אני לומדת עליו בלימודים שלי.
ספר מעניין מאוד לניתוח. |
|
|
אנקה
(לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
כתבת מעניין. אולי שווה לקרוא את התרגום של שבתאי. למרות שיש מין קסם בתרגום ארכאי :)
|
26 הקוראים שאהבו את הביקורת
