ביקורת ספרותית על Heartstopper Vol. 3 - Heartstopper #3 מאת Alice Oseman
ספר מעולה

---

אני צריכה להיות דרמטית היום.
אין לי מושג איך לצרוח את דעתי על הספר הזה, בדרך שתבהיר שזו לא רק אני, והנטייה שלי למוגזמות.
אולי זה רק הרגע שבו סיימתי אותו שעכשיו מדבר, אבל אני חושבת שהפעם - זה לגמרי באשמת הספר.
מה שאני מנסה להגיד, זה שאני נותנת לו 100% קרדיט, על איך שהוא גרם לי להרגיש.

או גאד, מאיפה להתחיל?
קודם כל, הרבה מזמוזים מאוירים בזה, ומישהו פה אפילו קיבל היקי.
ידעתם שבריטים אומרים "LOVE BITE" במקום היקי?
זה גורם לזה להישמע הרבה יותר מגניב.
אולי אפילו בעברית..."נשיכת אהבה" - זה נשמע כמו שם לספר, ואתם יודעים מאיזה ז'אנר.
(אם מישהו מכיר ספר ארוטי שמעורבים בו אנשי זאב אז- אממ, אני רק אומרת שזה אולי משהו שאני אשמח שיידעו אותי על קיומו.)

בכל אופן!
כן!
לא לילדים!

אבל בני נוער נורא יהנו ממנו, כי בחיי-
הספרים הקודמים היו כמו החצים של קופידון; כואבים, אבל בקטע טוב.
אבל זה?!
זה היה כיף. כיף טהור. מההתחלה עד הסוף.

יש טעם לספר על העלילה?
כאילו, מי לא יודע או לפחות שמע משהו על סדרת הספרים(רומנים גרפים) הזאת?
אפילו יש סדרה שמבוססת עליה עכשיו בנטפליקס.
אני לא אראה אותה, כי לצערי...
אני ממש חורקת שיניים עכשיו בניסיון להגיד את זה...אבל אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי לרכוש את הרביעי והאחרון כרגע.
אבל תהיו בטוחים, שהכנתי רשימה מנטלית של כל הספרים שאני ארכוש ברגע שתהיה לי את יכולת לממן אותם, ושהרביעי לגמרי נמצא בה.

אתם יודעים, אחרי שמסיימים לקרוא את הרומנים הגרפים האלה, והם פשוט יושבים על המדף לתקופה...
שזה קצת מתחיל מרגיש כאילו הם לא באמת שווים 5 כוכבים?
כאילו...לא יודעת, משהו בז'אנר. זה מרגיש דל.
אבל! תנו לי לספר לכם עובדה מרשימה לגבי הספרים האלה:
אם אהבתם אותם בפעם הראשונה, ונתתם להם 5 כוכבים, אבל אתם לא בדיוק זוכרים למה...אתם ללא ספק, תתנו להם 5 כוכבים גם בפעם השנייה.
אבל אולי לא לראשון. בכנות, הראשון הוא הכי פחות טוב.

זה. היה. מעולה.
הכי טוב עד עכשיו. ואוקיי אוקיי, הנה, אני מתחילה לספר על העלילה.

***ספוילרים למי שלא קרא את הספרים הקודמים***

אנחנו מתחילים, עם היומן האישי של ניק, שבו מוזכר לנו מה קרה בספרים הקודמים.
ניק יצא מהארון כביסקסואל בפני אמא שלו, הוא וצ'ארלי זוג, ועכשיו הם צריכים לפענח איך הם רוצים לצאת מהארון כזוג, בזמן שברקע הם מטיילים בפריז, ועל זה בעצם כל הספר.
ממש אהבתי אותו כי יש בו כל כך הרבה הפתעות מספקות, והוא יותר ממוקד על החברה והאנשים שסביבים ופחות בזום עליהם.

הספר הראשון היה ההתאהבות שלהם,
שצ'ארלי היה בטוח שרק הוא מרגיש כי בוודאי שניק סטרייט,
ואז בסוף הם מתנשקים וזה...
משנה דברים! מן הסתם!

בספר השני ניק מתחיל לחקור את המיניות שלו,
הוא לא בטוח מה הוא, אבל הוא יודע שהוא כן אוהב בנות,
אבל גם צ'ארלי מוצא חן בעיניו...
ואז בסוף הוא מגיע להגדרה שהוא מרגיש בנוח איתה "ביסקסואל".

יש משהו מאוד בריא, אבל ילדותי בקשר שלהם.
הם מ-א-ו-ד בוגרים בקשר לזה שהם שואלים אחד את השני, כל הזמן, אם לצד השני נוח.
אבל מצד שני, הם נוטים להתחמק מלדבר על הדברים הרציניים, וכשאחד מהם עצוב ומסתגר, הם פשוט מתחיל להתמזמז ואומרים שהכל יהיה בסדר.
בספר הזה נראה שהם מבינים יותר, שהם צריכים באמת לדבר אחד עם השני, ולא להסתיר כי הם חוששים לפגוע או להפוך לעול.

אנחנו נחשפים כאן גם לבעיה שכנראה תפרח בספר הרביעי, והיא המצב נפשי של צ'ארלי.
אני חושבת שזה בטוח להגיד שבספר הזה יש טריגר להפרעות אכילה, ואני די בטוחה שבספר הבא אנחנו נצלול לתוך זה עוד יותר, כי כאן קיבלנו ממש טיפה.
אבל ניק היה כל כך מתוק עם איך שהוא התמודד עם זה ודאג.
אני בכיתי, עם דמעות רזות שבקושי יצאו, ברגע שבו ניק עטף לצ'ארלי קרואסון שיהיה לו לאחר כך.
ובחיי, שניק פשוט יודע איך להגיד את הדברים הנכונים.
אני חושבת שבקשרים הטרוסקסואלים, איכשהו, יש פחות בגרות נפשית להתמודד עם מצבים כאלה, בעיקר בגיל שלהם.
אני לגמרי יכולה לדמיין גבר סטרייט מתעצבן מזה שהבחורה שלו לא אוכלת והופך את זה ל"בעיה" שהיא צריכה לפתור עבורו.
אבל כאן, ניק פשוט אומר שהוא רוצה שצ'ארלי ידבר איתו על זה, ושאם קשה לו לאכול ליד אחרים כשהוא לחוץ, אז הם יכולים ללכת לאנשהו ולאכול רק שניהם לבד.

יש להם מערכת יחסים נהדרת, מאוד-
אוי נו, מה המילה שאני מחפשת?
לא מוח. לא "חרמנית". ואני די בטוחה שזו לא מילת תואר.(אבל אני לא מומחית בלשון. אוקיי. באמת לא התכוונתי ליצור כאן דו-משמעות.)
קיצר, מה שאני מנסה להגיד זה שהם מתמזמזים הרבה, ושיש משיכה מטורפת, וזה משהו שאי אפשר להתעלם ממנו כי זה פאקינג מאויר.

אגב איור!
אליס אוזמן פאקינג מדהימה באיך שהיא מגישה את הסיפור!
היא ממחישה אותו בצורה נורא מצחיקה וקלילה.
בכל זאת, יש כל כך הרבה בני נוער מטופשים בספר הזה, חייב להכניס קצת כיף פה ושם שלא קשור לרומנטיקה ומזמוזים.
יש הרבה זוגות-
ראבק, איך אומרים את זה בעברית?
שמישהו יעזור לי, "זוגות הומואים" באמת לא נשמע נכון.
העזרה לא תבוא ברגע זה...אה! יש לי! אני די בטוחה שזה "זוגות הומוסקסואלים".
זה ללא ספק נשמע יותר נכון מהראשון.

אוקיי, תנו לי רק לוודא רגע שדיברתי על כל מה שרציתי לדבר עליו, לפי שאני מסיימת עם הציטוטים האהובים עליי מהספר.

אני חושבת שזה ממש קשה לדבר על הדברים האלה, אפילו לי, בעיקר בגלל שלפעמים אני נתקעת כשאני לא יודעת איך לקרוא למשהו.
ובכל זאת, יש משהו בספרים כאלה שמאוד "מנרמל" ואפילו מחנך לסובלנות וחופש, לתת לאהבה להיות פשוט אהבה.
הלוואי ויכולתי להגיד שאני שונאת הומופובים, אבל ההורים שלי די הומופובים והם ללא ספק לא יוכלו לקרוא ספרים כאלה מבלי להגיד "גועל נפש".
אני לא חושבת שהומופוב יצליח לקרוא את הספרים האלה, ואם הוא כן, אז כנראה שיש סיבה אחרת שהוא מתכחש אליה, ללמה הוא הומופוב.
אני חושבת שהומופובים לרוב או לא בטוחים במיניות של עצמם, או שהם חוששים שזה ידביק את הילדים שלהם, או שזה פשוט מגעיל אותם לראות אנשים אוהבים בצורה כל כך חופשית - שגם אם הם היו הטרוסקסואלים - זה עדיין היה מביך אותם.

אולי יש אנשים שפשוט מקנאים בזה שיש זוגות שהם לא "כדרך הטבע", עם אהבה אמיתית...
אהבה אמיתית. מה עוד יכול ליצור כל כך הרבה התנגדות, דרך שנאה, פחד ובורות - אם לא אהבה אמיתית.
זה שהרבה אנשים מסרבים לראות הומוסקסואליות כדרך האהבה ולא כדרך התאווה - זה פשוט פאקינג עצוב.
אני אולי דתייה, אבל אפילו אני יודעת שלשנוא בני אדם זה חטא הרבה יותר חמור מלאהוב אותם.
הציטוט האחרון הוא האהוב עליי:

“We reached the point where we knew that whatever people said or thought about us,
we knew who we were

And we loved ourselves anyway.”
-
“You not even gonna put my initials in your Insta bio? Next to a heart emoji?”
-
“It was, like, Twilight levels of pining”

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על Heartstopper Vol. 3 - Heartstopper #3