5 כוסות וויסקי, כל אחת מסוג אחר, מרים מוריס, גבר בא בימים בן 84, לכבוד חמשת האנשים שהיו כרוכים בחייו, רובם מתים, ובערב ארוך אחד באירלנד, בבר במלון שהוא עצמו בעל מחצית ממניותיו, הוא נפרד מהם שוב תוך כדי היזכרות בצמתים של חייו .

באיזה גיל אנחנו מסכמים את החיים לעצמנו, סיכום ביניים ו/או סיכום סופי- לא רשימת מכולת של רצונות והישגים- אלא סגירת מעגל, מן הסוג של הכרה והשלמה עם מה שרק יכולנו ובעיקר עם מה שלא... והישורת האחרונה תמיד סקרנה אותי והיא מסקרנת יותר ככול שאני עולה בגיל.

נאמר ש"אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידיו" קהלת רבה א', אבל לא על תאוות בדיוק מדובר כאן אלא על העניינים הלא פתורים, ועל ההכרה במה שלא הצלחנו לגעת בו, להגשים, לממש, וזה מסתבר העניין שאתו אנחנו מתמקחים, כי הוא צורב, מתסכל, ולעתים משאיר את הקצוות של חיינו פרומים– בעיקר בתוכנו אבל לא רק... והוא זה שנוגס ומפריע לתחושת ההשלמה שלנו...

והגיבור בספר הזה מוריס, מפליא לסגור מעגלים עם עצמו. ונראה שהוא עושה את זה בטבעיות גמורה, אבל זו רק למראית עין. רצונו לסיים את חייו באופן יזום הוא זה שמקל עליו להכיר בעובדות -בעיקר הפחות מחמיאות - ולצאת מהחיים האלה כשידו על העליונה.

"הרווחה הנפשית בזקנה לא תלויה, אליבא דה אריקסון (פסיכולוג יהודי אמריקאי) במספר ההישגים או הכישלונות אלא ביכולת להסתכל עליהם בחמלה ובאמפתיה, ביכולת להבין שבכל שלב בחיים עשינו את מה שיכולנו, לא רק מבחינת הנסיבות והאילוצים של המציאות, אלא גם מבחינת היכולת הרגשית"

במילים אחרות – החיים כל עוד הם נמשכים הם בגדר הזדמנות לעשיית "תיקון" בהקשר של הבחירות שעשינו מפני שרצינו לעשות את הכי טוב... הכי נוח... הכי נעים... הכי בטוח... הכי מתגמל... ועל כן אין מקום לתחושות של החמצה וחרטה ואין מקום להשוות את תוצאות הבחירות שלנו למה שיכול היה לקרות אילו בחרנו אחרת... כי אז היינו בוחרים לפי הכללים שהתאימו לאחרים ולא לנו.

"ספר שיש להתענג עליו ולהעבירו הלאה" כך נכתב בסאנדיי מירור, אז אני מעבירה לכם...

כדאי !!

סיפורת במיטבה רגש ושפה מושלמים

סקירה לאחר זכיה בהגרלה.
מוריס, מבוגר בן 70+, איבד בשנים האחרונות את אשתו, יושב בבר מלון ומרים 5 כוסיות עבור 5 אנשים משמעותיים בחייו.
בכל הרמת כוסית אנחנו נחשפים לסיפור חייו של מוריס, עוד טפח ועוד טפח דרך האנשים החשובים בחייו.
לא מדובר בסיפור חיים מסעיר יתר על המידה אלא על סיפור חיים אמיתי, אותנטי- כמו שאנחנו מכירים וזה היופי בספר.
יש שם סיפורים על אובדן אנשים קרובים, זכרונות ילדות קשים, התבגרות, התמודדות עם אנשים על הספקטרום האוטיסטי, וגם שמחה והתאהבות- כמו בחיים של כל אחד.

ספר מאוד רגיש וכנה, כתוב בצורה מאוד קריאה ופשוטה וניתן להתחבר אליו מהעמוד הראשון.

אחרי שהכל נאמר הוא רומן נוקב ונוגע ללב, הסיפור מתרחש במהלך ערב, שם מוריס האניגן בן ה -84 יושב בבר במלון ושותה חמישה משקאות לכבוד חמישה אנשים שהיו חשובים לו בחייו. הקורא נלקח לאורך זכרונות חייו של מוריס מאז שהיה ילד צעיר עד הערב הזה כשהוא יושב על הבר.
הסיפור הזה עשוי היטב וממש הרגשתי קשר עם מוריס ודמויות אחרות בחייו. כל מה שמוריס היה ולעולם לא יהיה. החרטות, תאוות הבצע והאהבה. הרגשתי הכל.
בשלב מוקדם אפשר לראות לאן העלילה פונה, אבל כשאתה מגיע לשם, אתה עדיין מרוצה.

מעולה. כתיבה משובחת. בנית סיפור מרתקת. נוגע בכל הנימים.
מומלץ מכל הלב. תענוג.