ביקורת ספרותית על הבית שלנו מאת לואיז קנדליש
ספר בסדר

---

פיי או פיונה מוצאת את עצמה ברגע אחד ללא בית, שנמכר לכאורה כדין, ובלי בראם קיצורו של אברהם בלונדון.
מכאן נפרשת יריעה ברשימות של פיי ובראם , שמגלות תהליכים של בגידה, אי אמון, נכלים של הבעל שנעלם ושל חברים קרובים, תוך חשיפת מאורעות לאחור עד לסיום המפתיע.
המיוחד בספר היא הכתיבה בצורת תזכורות מפורטות של אירועים שמצטברים רק בסופו לפתרון העלילה.
צורה זאת של ביטוי, ניתקה אותי מהקשר אל הדמויות. לאחר הקריאה תהיתי, כיצד מתנהג אדם שמגיע לביתו וראה.. משאית פורקת תכולת דירה ולשאלותיה של פיי "מסבירים" לה כי אקס בעלה חתם על מסמכים וקיבל תשלום עבור הבית.
שני הילדים משמשים כבובות חסרות משקל באירועים. נאמר להם ללכת לסבתא זאת או אחרת והם הולכים!! דבר מוזר ומכני. נכון שמדי פעם עולה בעיה טכנית של חוברת לשיפור האיות שנעלמה לאחד הבנים.
הסיום גם הוא מתמקד בכמה עמודים כשהוא מלא תפניות בעלילה. ועדיין באותו סגנון אנגלי מאופק שגם הזוועה הגדולה ביותר מוצגת בצורה מאופקת ו"תרבותית".
לכן בחלקים מסוימים הייתה לי תחושה של חוסר ממשות, מין "נימול קריאתי". כשמתנתקים מחשבתית ממוסכמות הכתיבה המקובלות, ניתן להמשיך לקרוא את הספר ולהשתתף בעלילה.
התקווה שלי כי זה ניסיון חד פעמי, ונחזור לכתיבה עם ממתיקים, גלוטן ולקטוז ולא להיתקל בהרבה "נטול" כפי שקורה היום למי שהולך לקנות בסופר.
כדאי להתנסות בסגנון זה, וכל אחד יגדיר את רמת הנאתו ממנה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הבית שלנו