ביקורת ספרותית על חטאים והפרעות קלות מאת ג'ו דנתורן
ספר טוב

---

#
ריי מוריס, עיתונאי אינטרנט עצמאי, מספר את סיפורו של גבר עכשווי, כביכול. גבר שמסתדר עם הניו אייג'. נגד הגלובליזציה ובעד קהילתיות. בעד שמירה על העולם שהולך לעזאזל ונגד רגשות שליליים כמו קנאה וטינה. הוא מאמין שזה באמת העולם, מנסה "לזרום" עם שילוב של ציניות ואירונייה שרק הוא מבין ו... נופל על הפרצוף פעם אחרי פעם, כי אין לו מושג איפה הוא חי, איך מגיבים אליו אחרים ועד כמה הוא מצליח להעביר אליהם את המסר שלו (רמז – לא מצליח בכלל)

זה סיפור על חוסר הבנה קטלני של הטופוגרפיה האנושית. ריי מנסה ללכת עם הזרם, כשהוא עוטה משקלות עופרת, לא מצליח להבין את האחרים המתרוצצים קלי משקל במקום בו הוא נע בכבדות. הוא נדהם כל פעם איך מה שהוא חשב שהוא שנינות חביבה והומור נתפס כרציני, ועל הצהרותיו המגושמות עליו לשלם את מלוא המחיר.
לריי יש חברים. העניין עם חברים הוא, שהם אהודים על חבריהם. כל שאר העולם מוצא אותם – במיוחד כשהם בקבוצה – מעצבנים למדי. דנתורן הצליח לתאר את קבוצת החברים בדיוק כמו שהיא: עושים מחוות מקובלות של אחווה – משהו מקביל ל"אח שלי!!" הישראלי, די הרבה דאחקות וצחוקים (שמצחיקים רק אותם) אבל די מעט אחווה אמיתית יש בחברות הזו.

על הכריכה מצויין "קומדייה על חיי נישואין שמפוצצת בהתלהבות מיתוסים..." ציטוט של קירקוס מגאזין. הציטוט כל כך רחוק מחוויית הקריאה שלי, שחשבתי שזה בטח מגאזין שריי קורא ומאמין לו. "הקומדיה" הזו לא הצחיקה אותי. אפילו לא העלתה חיוך על שפתי. היא העציבה אותי. הסיפור כתוב בכנות רבה ואין לי ספק שדנתורן מכיר את התחושות שהעלה בספרו באופן אישי. ב 200 עמודים מתאר דנתורן אדם ההולך בעולם שלו כסומא בארובה, כשאין מי שיושיט לו יד ויגיד לו – עצור. מה שאתה חושב שאתה רואה זו אשלייה, שנוצרה לפתיים. רק אתה וכמה חובבי קוּליוּת, כביכול, חושבים שאלה החיים האמיתיים. תתבגר.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על חטאים והפרעות קלות