ביקורת ספרותית על Who Fears Death - Who Fears Death #1 מאת Nnedi Okorafor
ספר מעולה

---

בעוד הקול של הספר חד וברור מצאתי את עצמי מתלבט מהיכן להתחיל את הסקירה עליו.
הגעתי לספר בלי לדעת עליו הרבה ,ולמרות שאני יודע שיש אנשים שאוהבים להבין מהסקירה על מה הספר , אני אוהב להעביר יותר תחושות על הספר והקריאה בו ופחות לחשוף את העלילה, אבל יהיה לי קשה לעשות את זה בספר הזה.
לא יהיו ספוילרים אבל אגרד קצת מהדברים שקורים בשליש הראשון.

הספר מתרחש באפריקה אפוקליפטית .
כבר במשפט הזה קיימת בעיה. אם הייתי יודע את הפרט הזה אולי הייתי מהסס לקרוא ( שמעתי אותו אבל מעכשיו בדרך כלל אומר לקרוא ) את הספר , מאסתי באפוקליפסות ופוסט אפוקליפסות. העולם שמתואר בהם הוא בדרך כלל אפור וקודר.
למען האמת לא ידעתי שהספר מתרחש בעולם אפוקליפטי כמעט עד סופו , זה לא מוסתר פשוט התעלמתי מהרמזים . זה הרגיש לי כמו סיפור על אי שם באפריקה של ימינו עם אלמנטים פנטסטים ולמען האמת החלק האפוקליפטי היה יכול בקלות להשמט מהספר.
העולם של המספרת , שמיד נציג בצורה מלאה , הוא מדברי ברובו. חיים בו שני שבטים : האוקאקה והנורו . האוקאקה נרדפים,נרצחים ומשועבדים על ידי הנורו , שבט שהוא גבוה יותר ובהיר יותר ( זהו אינו האדם הלבן ). הנורו דוחקים לאט לאט את האוקאקה מן המזרח למערב. ממלכת שבעת הנהרות לתוך המדבר.

יש בספר הרבה טריגרים של אלימות על כל סוגיה וגם מינית. לא ארד לפרטיה אבל כן אגע בה ובהמשך גם ארחיב על חלקה בספר – אם אינכם רוצים כל ידיעה על כך עצרו כאן.

לגיבורה של הספר קוראים אונייסומו (Onyesonwu), אונייה בקיצור היא אווהו ( EWO) ילדה שנולדה מאונס של גבר נורי אישה שמשבט אוקאקה. האווהו מנודים בשבטים האקקאים ובעצם בכל מקום שהם הולכים , מראם תוצר של גנטיקה מעורבת מסגיר אותם תמיד. זהו אחד מדרכי המלחמה של הנורו.
משמעות השם אונייסומו הוא : מי מפחד ממוות.

בפרק הפותח אונייה היא נערה בת 16. אביה נפטר. גופתו מונחת לפניה בטקס ההלוויה ואימה מתאבלת מאחוריה. הוא אינו אביה הביולוגי אבל הוא האב שאהבה.היא ניגשת לגופתו מניחה עליה את ידיה וגופו מתחיל לנשום.מישהו מנסה לנתק אותה מהגופה ומבקש שתשחרר את אביה ותתן לו להמשיך הלאה, זעמה עולה בה ומתפרץ מתוכה גל הדף שמשטח את הנוכחים לרצפה ומורגש קילומטרים משם.

אוניה היא המספרת של הספר. קולה הוא רם וברור , לפעמים מילולית – ביחוד אם מקשיבים לספר כי היא נוטה לזעם פעמים רבות. היא מספרת את הסיפור מהעתיד הלא רחוק למישהו לא ידוע במקום לא ידוע, לפחות לא בתחילת הסיפור.
מהנקודה של פתיחת הספר היא חוזרת לתאר באופן כמעט כרונולוגי את חייה מגיל 6 עד לנקודת הפתיחה ומשם להווה בו היא מספרת את הסיפור.
הספר עשיר בעלילה ועובר הרבה פאזות בגלגוליו. מספר על התבגרות וקושי מול סביבה עוינת, לחניכה , למסע ולעמידה מול גורל. יש בספר אלימות ומיניות וחברות ואהבה בין בני זוג ולסביבה תומכת ובכל אלו משולב ג'וג'ו. קסם או כשף או ריאליזם מאגי.
כמו שמובן מפתיחת הספר יש לאונייה כוחות. רובם לא מובנים לה , חלקם הרסניים בשילוב מזגה. היא מכשפת ( ( sorceress מילה שאין לה ממש מקבילה בעברית כי היא לא מכשפה ולא קוסמת אלא מכשף ממין נקבה. אולם מולה ניצבים מסורות גבריות שנרתעות , נחרדות ובהמשך מגלים שגם מפחדות להכיר בה ולתת לה את הכלים הנדרשים לה לשרוד ביחוד כאשר עומד מולה אויב גדול שרוצה במותה.

אני יודע שכשקוראים את השורות האחרונות קופץ לראש הארי פוטר וולדמורט או איזו שהוא קוסם אחר שצריך חניכה אבל בזה פחות או יותר נגמר הדמיון . קודם כל זהו אינו ספר נוער , למרות שלסופרת יש כמה ספרים כאלו וזה הראשון שכתבה למבוגרים ולמרות שהגיבורה רוב הספר היא ילדה\נערה ברור די מההתחלה שזה ספר למבוגרים.
האלימות בספר מפורטת גם המינית וגם האחרת. היא לא מתוארת בהאדרה או במה שנקרא פורנוגרפיה של אלימות אלא פשוט כפי שהיא. לא מרומזת ולא סלחנית.
מתוארת בספר מילת נשים ויש לה חלק משמעותי בסיפור. הדיווחים אומרים ש HBO קנו את הזכויות להפוך את הספר לסדרה ו ר ר מרטין מעורב בהפקה – יש לי הרגשה שאת החלק הזה הם יורידו מהסיפור.
אבל גם בלי כל אלו זהו אינו אותו מבנה סיפורי.

יש מספר דברים שאהבתי בספר:
1.הסופרת ננדי אוקאפור אמריקאית ממוצא ניגרי לקחה אלמנטים פנטסטים שחלקם מוכרים מהקלאסיקה המערבית והטמיעה אותם מצויין בעולם אפריקאי עם אמונות ושפה שאיני יודע אם הם אמיתיים או לא וזה לא משנה – השהיית הספק עובדת מהרגע הראשון והעולם שהיא בראה מרגיש אמיתי ומבחינתי גם קיים. האלמנטים הפנטסטיים שזורים בו כמסורות ולצד החיים.

2.הזכרתי כבר מקודם אבל הקול הסיפורי הוא חד וברור . קשה לי להסביר למה זה שונה מספרים אחרים אבל אין מין ערפל ספרותי של חוסר החלטיות. עם זאת הגיבורה ולפעמים גם חכמי השבט לא תמיד יודעים מה נדרש לעשות ולמה דברים נעשים.

3.כתיבה נשית או אולי מנטליות אפריקאית: מדובר הרבה בשנים האחרונות על ההבדלים בין כתיבה נשית לגברית , בין עם זה תיאורי מגדר הופכי או יחסי מין או יצוג דמויות. קטונתי לנתח ספרים לפי קריטריון זה . כן שמתי לב שבעשור האחרון רק רבע מהספרים שקראתי נכתבו על ידי נשים ואת זה אני מנסה לתקן ולקדם יותר ספרים שנכתבו על ידי נשים במדף הקריאה ( מבלי לפגוע בטעם האישי ) מתוך הבנה שגם אם אני לא תמיד רואה את הניואנסים , הם קיימים ויש בהם מעיין שפה נרכשת.
אחרי כל הפתיחה המבלבלת , הספר הזה לא נבחר מהסיבה הזו.
הדבר שאהבתי בספר היה שרגשות היו על השולחן , דוסקסו ונפתרו או התפרצו והתנגשו. לא בקטע חפירתי של בוא נדבר על רגשות אלא מכורח אופיה הסוער של המספרת שדורשת תשובות מסובביה ובהתאם מעצמה , דברים תמיד הוצפו גם דברים שהיו אמורים להיות נסתרים. לא עוד הגיבור המיוסר ועלילות שלמות שמתבססות על הסתרה וקנאה שמתבשלת ( יש את זה אבל פתוח ) . אתה מקנא אתה אוהב אתה פוחד תתמודד עם זה.
היה בזה משהו מרענן. אינני יודע אם זה נובע מכתיבה נשית או ממנטליות אריפריקאית או משהו יחודי לסופרת אבל הוא מאוד נוכח בספר.
ההתייחסות המאוד אמיצה ולא שגרתית למילת נשים לאורגזמה נשית וההתעסקות בדגדגן היו בהחלט נושאים שאני לא חושב שסופר זכר היה מצליח לגעת בהם בצורה כל כך אמינה.

4. האנסמבל של הדמויות. המספרת תמיד מוקפת בדמויות שתומכות בה ולמרות שהרבה מוטל על כתפיה היא כל הזמן מוגנת על ידי אנשים שעוזרים לה.

5. אין הגדרה נקיה של טוב ורע. גם הנרדפים רודפים וגם הגיבורה מענישה בצורה אכזרית.


הסוף של הספר אינו סוף מבאס אבל אני לא בטוח שירדתי לסוף דעתה של הסופרת או למה היא הלכה לכיוון כזה. הוא לא הוריד מהספר.

לפי ויקיפדיה הבסיס לספר היה מאמר בניו יורק טיימס שתיאר איך מיליטנטים ערביים משתמשים באונס של נשים אפריקאיות כחלק מנשק של מלחמתם בשבטים במאבק בדרפור , סודן. הטבח בסודן נוכח מאוד בספר ובעצם זו לא אפריקה העתידנית אלא סודן העתידנית שמתוארת בו . אוקואפור מציינת שמקריאת המאמר נולדה הגיבורה שלה.

חודש פברואר היה חודש היסטוריה שחורה וחיפשתי ספר שיתאים. הספר הזה היה ברשימות שלי כי רציתי לקרוא סדרת מדב מדוברת של הסופרת בשם בינתי אבל אין אותם באפליקציה לה אני מקשיב. בחרתי בספר בלי לדעת עליו יותר מדי. אני לא יודע אם הוא עונה להגדרה של היסטוריה שחורה כי למרות שמתבסס על הטבח בסודן הוא עתידתי ושייך לזרם של afrofututism , הוא גם לא נכנס לי לקטגוריה של ספרות עולם כי הסופרת בסופו של דבר היא אמריקאית ולא אכפת לי . התגיות הללו של חודשי קריאה , ספרות נשית , ספרות עולם ועוד נודעו לעזור לי לגוון את עולם הקריאה שלי ולהעשיר אותו ואת זה הספר הזה עושה בגדול.

שמעתי את הספר בהקראה של nneka Okoye . שחקנית בריטית שנתנה מבטא אפריקאי שרק הוסיף לספר. זו תהיה חוויה שונה לקרוא אותו.

זה ספר מעולה ,עשיר בעלילה, טוב בכל כך הרבה דברים שלא הצלחתי להעביר פה בסקירה ואני בטוח שאקרא עוד ספרים מפרי עטה של nnedi okoafor וגם מאלו שמוגדרים afrofututism.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על Who Fears Death - Who Fears Death #1