ביקורת ספרותית על אל תחזור — עטיפת סרט - אין דרך חזרה - ג'ק ריצ'ר #17 מאת לי צ'יילד
ספר טוב

---

"קניתם פעם מכשיר חשמלי?" שאל ריצ'ר.
"מה זה קשור בכלל?"
"ראיתי פעם אחד, בחנות. היתה לו מדבקה צהובה מאחור. היה כתוב שם שאם אתה מתעסק איתו, אתה מסתכן במוות או בפגיעה חמורה."
"אז?"
"תדמיינו שיש לי מדבקה כזאת"
(עמוד 10).

"אל תחזור" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, שנת 2015) הוא הספר השמונה-עשר בסדרת ספרים מאת הסופר הבריטי לי צ'יילד, אודות ג'ק ריצ'ר, החייל לשעבר, החוקר פרטי והמקבילה הספרותית לקלינט איסטווד, המנהל חיי נווד, בלי התקשרויות ומחויבויות וללא עבודה קבועה, אשר מתקיים מן הפנסיה הצבאית שלו. ריצ'ר הוא איש פעולה ובשעת הצורך אף איש אגרוף, אך בעל לשון שנונה. הוא אינו חושש ליטול את עשיית הצדק לידיו. ריצ'ר, רב-סרן בדימוס בצבא ארצות הברית, שירת כחוקר במשטרה הצבאית ונחשב לחוקר קשוח וישר, שלו מוח אנליטי חריף. זהו, כאמור, הספר השבעה-עשר בסדרה, ומי שקורא אותה על פי הסדר (וגם מי שלחלופין קורא אותם באקראי כמוני) לא יכול שלא להתמכר. "ג'ק ריצ´ר הוא קלינט איסטווד, מל גיבסון וברוס ויליס באדם אחד, סופרמן המתאים לזמננו." (מתוך ביקורת שפורסמה ב"אייריש טיימס") ולא בלי צדק. חלק מן הספרים, וזה ביניהם, כתובים בגוף שלישי, וחלקם בגוף ראשון, מנקודת מבטו של ג'ק ריצ'ר. אישית, אני מעדיף את האחרונים (ובהם "מחר תמות" ו"הפרשה") אולם אל יובן לא נכון גם בין הספרים שכתובים בגוף שלישי ישנם כמה הבולטים שבספרי הסדרה (למשל "הצלף").

ריצ'ר הוא גבר גבוה, גדל גוף וחזק שבעברו ניהל חקירות רבות הקשורות לפרשיות מודיעין חשאיות ולביטחון הלאומי האמריקני. הוא שנון, ציני וקשוח כפלדה. לאורך סדרת הספרים מוכיח ריצ'ר כי הוא צלף הבקי היטב בשימוש באקדח ורובה (ולא מהסס ללחוץ על ההדק) ובעל מיומנות גבוהה בקרב מגע. כשהוא מרביץ זה כואב ממש. "הבחור משמאל נד בחוסר יציבות על עקביו, כשמרכז גופו חשוף ולא מוגן. ריצ'ר תקע אגרוף ימני למפתח הלב שלו, חזק מספיק שנשימתו תיעתק, חלש מספיק שלא לגרום נזק נוירולוגי ארוך טווח. הבחור התקפל לשניים וחיבק את ברכיו" (עמודים 11-12).

הספר, שהינו סיום הסאגה שהחלה בספר "61 שעות" והמשיכה בספרים "שווה למות בשביל זה" ו"מבוקש". ממשיך כמעט מן הנקודה שבה הקודם הסתיים. לאחר מסע ארוך ואלים שהחל בדקוטה הדרומית והקפואה, ריצ'ר מגיע סוף כל סוף לווירג'יניה בכדי לפגוש את סוזן טרנר, אשר מפקדת כעת על יחידתו הישנה, יחידת החקירות המיוחדת של המשטרה הצבאית 110. אבל מאחורי השולחן שלה – השולחן הישן של ריצ'ר (עם הסימנים הישנים מהפעם בה הטיח בו את ראשו של גנרל) – יושב קולונל מורגן שמספר לו שרב-סרן טרנר בכלא ושהוא עצמו מצוי בצרה רצינית. ריצ'ר מואשם ברצח מלפני שש-עשרה שנים, וכפי שמנסח זאת הקולונל: "אתה חזָרָה בצבא, רב–סרן," אמר מורגן. "והתחת שלך בידיים שלי" (עמוד 24). רצף האירועים יחייב את ריצ'ר להוכיח בדיוק מדוע הוא נחשב בשעתו לחוקר הטוב בצבא, ולפענח את הקשר בין פרשיית רצח שהתרחשה בארצות-הברית לחקירה הנוגעת לביטחון הלאומי האמריקני ששורשיה במבצע מודיעיני חשאי באפגניסטן שהשתבש. בנוסף טוענת אישה בשם קנדיס דייטון כי ריצ'ר הוא אבי בתה המתבגרת.

עד מהרה מתברר כי המבצע באפגניסטן הינו החקירה המיוחדת השנייה של סוזן טרנר מאז מונתה למפקדת היחידה. שניים מאנשי יחידת החקירות המיוחדת של המשטרה הצבאית 110 נעדרים לאחר שיצאו להרי אפגניסטן בעקבות שורת מידע בודדת: "קצין אמריקאי נראה בדרכו צפונה לפגישה עם זקן-שבט" (עמוד 134). ריצ'ר מבין עד מהרה מה אירע באמצעות הסקה דידקטית, או כלשונו, "בשעת ספק לך על ניחוש פרוע. זה תמיד היה עקרון הפעולה שלי" (עמוד 68). ומבין כי כוחות גדולים יותר מצאו לנכון להתערב ולהכשיל את מאמצי החקירה של יחידה 110 כולה. קולונל מורגן מבין גם הוא כי ריצ'ר עתיד לגרום לו יותר צרות מאשר שקט תעשייתי ומחליט לרתקו למגוריו. אולם ריצ'ר מבהיר לו שהוא, למעשה, כבר לא קובע מה הולך: "אני חזרה בצבא, אני מוצב ביחידה הזאת, ואני בדרגת רב-סרן. לכן לא דחפתי את האף. עשיתי את העבודה שלי, ועשיתי אותה כמו שצריך. כמו תמיד" (עמוד 73).

את הספר הזה קראתי לראשונה באנגלית בעת שהייתי בחופשה בניו-יורק (במהלכה הצעתי נישואין למי שהפכה כעבור כחצי שנה לאשתי) וגמעתי אותו בשלושה ימים. בעברית זה לקח לי יום בערך. לטעמי הוא מהטובים בסדרה בעיקר בשל רמת המתח הגבוהה עליה שומר הסופר לאורך הספר, ושילוב מוצלח בין אלמנטים השייכים לתחום הביון והלוחמה בטרור לבין חקירה מן התחום הפלילי קרימינולוגי. הסיפור עובד! קשה שלא להתחבר לעלילה ולרצות לקרוא כיצד ריצ'ר מנצח את הרעים. צ'יילד טווה סיפור מתח טוב ואמין שנעים לקרוא. מומלץ!!!

» ביקורות נוספות של פרל
» ביקורות נוספות על אל תחזור — עטיפת סרט - אין דרך חזרה - ג'ק ריצ'ר #17