ביקורת ספרותית על ספר החברים האבודים מאת ליסה וינגייט
ספר טוב

---

המחברת כתבה גם את הספר "לפני שהיינו שלך" שמזכיר את "ספר החברים האבודים" (ספווילר שכתוב על הכריכה - שניהם עוסקים בשתי גיבורות מתקופות שונות, מתארים מגמה מזעזעת מהעבר ומקשרים אותה להווה. שניהם עוסקים במשפחות שהופרדו.)
אבל בעוד "לפני שהיינו שלך" זכור לי כספר קשה ועצוב, הספר הנוכחי היה לי קל יותר לקריאה. גם הוא משלב סיפור מזעזע, אבל בצורה אופטימית יותר. (אזהרת ספויילר לשני הספרים - אולי ההבדל המרכזי הוא שהני בסוף התאחדה עם משפחתה, בעוד הגיבורה ב"לפני שהיינו שלך" לא)
בספר יש שתי גיבורות - הני בת ה18 בשנת 1975, כעשור לאחר תום מלחמת אזרחים האמרקאית.. הני ומשפחתה היו עבדים. במהלך המלחמה, הם נגנבו ונמכרו לאנשים שונים. הני היחידה שהוחזרה לבעלים המוכרים, ו12 שנים לאחר מכן עוד מתאבלת ותוהה מה קרה למשפחתה.
הגיבורה השנייה היא בני בת ה25(אני חושבת) בשנת 1987, שקיבלה משרת הוראה בעיירה קטנה בלואיזיאנה. בני מתחילה ללמד בתיכון שכולל בעיקר ילדים מרקע סוציו-אקונומי קשה והדבר האחרון שמעניין אותם זה ספרות.
הספר כתוב בגוף ראשון משתי נקודות המבט לסירוגין(פרק של הני ואז פרק של בני וחוזר חלילה). אהבתי את שתי הדמויות. הן היו אמיצות ואופטימיות בצורה מעט יוצאת דופן, ובכל זאת מעוררות הזדהות.
זה לא כל כך הפריע לי, אבל רוב הפרקים נגמרים בקליף האנגר, ועכשיו צריך לקרוא על דמות השנייה כשאני רק רוצה לדעת מה קרה לאחר מכן.
לסיפור של הני לקח קצת זמן להתניע, אבל היה שווה את הציפייה.

אני ממליצה על הספר בחום.

מחשבות ותהיות הכוללות ספוילרים:
1. בעיניי הבת של בני שנמסרה לאימות מיותרת לעלילה, במיוחד כשמגלים עליה בעמוד האחרון. הרגיש לי כמו ניסיון מיותר לסוף מפתיע.
2. היה חסר לי שלא כתבו על המפגש בין הני לאמא שלה ולמה אמא שלה לא באה לחפש אותה. היא יכלה לבוא לבית גוסט ולבדוק אם מישהו חזר לשם.
3. הייתי רוצה לקרוא יותר על לג'ונה. בגלל שיש שתי גיבורות, חלק מהדמויות לא קיבלו מספיק זמן מסך בעיניי.

» ביקורות נוספות של אוהבת_ספרים
» ביקורות נוספות על ספר החברים האבודים