לפני כ-9 שנים יצאנו אני ומשפחתי לטיול שורשים משפחתי בבלארוס. במהלך שהותנו בעיר הבירה מינסק, ניסינו את מזלנו לבקר בדירה שבה אמי התגוררה בילדותה. הניסיון לא צלח, והסיבה לכך היא שהדיירים הנוכחים בדירה לא הרגישו בנוח להכניס אנשים זרים ממדינה זרה אל תוך ביתם, רק משום שלפני איזה 35 שנים אחת מהם התגוררה שם (גם אמא שלי לא הרגישה בנוח עם הרעיון לחדור למרחב הפרטי שלהם). בסופו של דבר לא באנו לשווא, שהרי גם בילינו ונהנינו. אירופה, ירוק, מה עוד צריך? אפילו לוקשנקו לא הרס את הטיול.
הרומן הגרפי האוטוביוגרפי הזה עוקב אחר ז'רמי דראס, יהודי עם שורשים מצריים שחי בצרפת. יום אחד הוא מחליט, יחד עם אמו, לצאת למצרים. במהלך המסע, הוא מתשאל אנשים שונים, חוקר על הקהילה היהודית במצרים, אשר סביו וסבתו השתייכו אליה - קהילה ותיקה עם היסטוריה מפוארת ושורשים ענפים, שחוותה נפילה כואבת, כשכל יהודי מצרים או גורשו ממנה או עזבו מרצונם בשל המתיחויות עם המוסלמים בשל הקמתה של מדינת ישראל והמשבר הכלכלי שפקד אותה, אף על פי שהגדירו את עצמם מצריים פטריוטיים לכל דבר ועניין.
כשקראתי את מעלליו של דראס באלכסנדריה, והשוויתי את מעלליו למעלליי בבלארוס, חשתי שאין מה להשוות: אני לא הצלחתי להיכנס לדירה פשוטה ומסכנה במטרה לחקור על המשפחה שלי - דראס הצליח להיכנס למדינה אחת גדולה ומאיימת ולחקור על הקהילה היהודית הגדולה במצרים.
הספר קריא (אפילו יחסית לרומן גרפי) ועשוי בצורה טובה מאוד. דראס כותב ברגישות רבה ובאנושיות, היוצרת קירבה בין הקורא לבינו, קל לחבב אותו. נסחפתי אחר הריחות, הטעמים והקולות של מצרים, חשתי כי אני בעצמי נמצא שם יחד איתו במסע שם. התחלתי להתעניין יותר במצרים, בתרבות שלה, בנופים שלה, בהיסטוריה ובקהילתה היהודית. במשך הקריאה, אף נכנסתי לגוגל מפס ועשיתי טיול וירטואלי ברחובות קהיר ואלכסנדריה וגם קפצתי לשחייה וירטואלית בנהר הנילוס, חושב כל הזמן בראש שבמקומות האלו היו פעם יהודים, והייתה היסטוריה (ולא רק יהודים, אגב, מצרים של פעם הייתה שילוב של מזרח ומערב והתקיימו בה תרבויות שונות, היא לא הייתה עוד מדינה ערבית מוסלמית מזרח תיכונית טיפוסית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום).
בנוסף, לקראת סופו של הספר, ז'רמי ואמו גם מגיעים לישראל, שם הספר עוסק, מעבר לעניין המשפחתי הפרטי, בהגעת יהודי ערב לארץ: על המעברות, על היחס אליהם בשנותיה הראשונות של המדינה ועל הרגשתם כפליטים שנפלטו מהמדינה שהיא הבית שבו גדלו וחיו מרבית חייהם, והרצון של רובם שיכירו בהם ככאלה (כלומר, אלה שלא עלו מטעם ציונות). היה נחמד לקרוא גם על המסע שלו בישראל ברומן הגרפי הזה - לקרוא על מקום מוכר, מבעד לעיניים של אדם זר, תייר, כמו ז'רמי. מה שכן, לא כל כך אהבתי שם איזשהו קטע, בו הוא אוכל בחומוסיה בירושלים, וטוען שם שהטעם לא רע, אבל באלכסנדריה יותר טעים. סליחה?! חצוף! יש לך מזל שאהבתי מאוד את שאר הספר, אחרת רק על זה הייתי מוריד לך כוכב...
בקיצור, בשביל ללכת לקרוא את הספר, לא צריך לעשות טיול למדינה זרה - רק לקפוץ לחנות הספרים או לספרייה הקרובה, ולקרוא. קריאה מהנה!


















