ביקורת ספרותית על הפטריוטים מאת סאנה קרסיקוב
ספר מעולה

---

#
בשנות השלושים של המאה הקודמת היו אמריקאים – בדרך כלל צעירים ורווקים (אך לא רק) - שהחליטו לעבור לחיות ברוסיה הסובייטית מסיבות אידיאולוגיות. היום זו נראית לנו בחירה הזוייה אבל אז הקומוניזם היה חדש וטרי והבטיח שינוי מהותי של כללי המשחק. תחתונים יהיו למעלה ועליונים למטה (אם לא יוצאו להורג) והצדק ימשול. וביבשת שקידשה קפיטליזם חזירי ונטול בושה, היו צעירים שחשבו שהקומוניזם הוא הבשורה החדשה לעולם. הם למדו בדרך הקשה את המרחק בין התיאוריה הנקייה והצודקת למציאות העלובה והקשה ברוסיה הסובייטית, שהחליפה פרולטריון עגום ומנוצל בפרולטריון רחב יותר, עגום יותר ומנוצל יותר.

ספר הביכורים יוצא הדופן הזה מתאר – דרך סיפור שלושה דורות של משפחה אחת – מה קורה לאדם המנסה, לכאורה, לתרגם את "המוסר" התיאורטי לדרך חיים. הוא מתאר איך מתקשה אדם להודות בטעותו ובורא לו מציאות אחרת, בה החלטותיו הן הגיוניות ונכונות ומתכחש לתוצאותיהן ההרסניות. ג'וזף דיויס, השגריר האמריקאי במוסקבה באותה עת, שמונה בזכות קשרים והוציא לפועל את תפיסתו של רוזוולט על הרוסים, שיתף למעשה פעולה עם הממשל הרצחני ברוסיה תוך בגידה באזרחים האמריקאים התמימים שפותו להגיע ל"גן העדן הסובייטי" ונמחצו תחת גלי החשדנות החולנית שפותחו על ידי המשטר וחילחלו לכולם. פלורנס, גיבורת הסיפור, היא בת למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני מפלטבוש, ברוקלין (שלמרבה האירוניה נראה שהיגרה לארה"ב מרוסיה דור או שניים לפני הסיפור...). היא צעירה מלאת אנרגייה ועזוז, מואסת בחיים המשמימים שנועדו לה, מלאה בדעות מהפכניות אפויות למחצה, בהתלהבות נעורים ומגיעה לרוסיה הסובייטית במסגרת חיפוש עצמי (וגם חיפוש בחור שהכירה...) קורותיה בשנים שחלפו מאז הגיעה צעירה ותמימה ועד ההתפכחות האכזרית שחוותה, וקורות בנה וגם נכדה, הם הסיפור בספר הזה. והם גם מקבעים באופן חד משמעי את דמותה של רוסיה בעבר ובהווה. (רמז – מי שמחפש שינויים מהותיים – שיעבור לקרוא ספר אחר)

הספר ארוך. 590 עמודים, כתוב בצפיפות כמעט עד מחנק. לקרסקוב יכולת תיאורית מהטובות שנתקלתי בהן. היא כותבת אינטליגנטית ומתוחכמת, המשפטים שהיא כותבת ארוכים ומדוייקים. היא אינה מתחנפת לקוראיה ואינה עושה להם חיים קלים. הסיפור המפותל מסופר בגוף שלישי על קורות פלורנס משנות השלושים של המאה הקודמת, בגוף ראשון על ידי בנה שהחיים שנכפו עליו הפכו אותו לפליט תמידי. הנכד, שבמידה מסויימת הוא "העתק הדבק" מעודכן להיום, של סבתו.

ההתעמרות האכזרית של רוסיה הסובייטית (וגם רוסיה שבאה אחריה, הדמוקרטית כביכול) ידועה לכל. ספרים רבים מאד נכתבו על הנושא הזה, על ידי סופרים רוסים ואחרים. מה שהספר הזה מחדש, אולי, הוא שגם יריבתה הקבועה, שותפתה למלחמה הקרה, אינה כה שונה ממנה, כשמדובר בבגידה באזרחיה. נכון, ארצות הברית לא שלחה מליוני אזרחים למחנות עבודה, ל"חינוך מחדש" ולהיעלם מעל פני האדמה. אבל גם שם, כשמדובר בחוזה הבלתי כתוב בין עם ומולדתו – החלק של "העם" גדול מזה של המולדת. ספר טורד מנוחה, שחוזר על דברים ידועים בקול חדש ובניסוח רענן ואומר - הישמרו מאידאלים המציעים לכם חיים חדשים המבוססים על רעיונות צודקים. הרעיונות יוחלפו מהר בחיים אחרים, לא בטוח שאפשר וראוי לחיות אותם.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הפטריוטים