ביקורת ספרותית על עת לחמול מאת ג'ון גרישם

---

ווי, ווי, ווי, איזו התרגשות ואיזה כבוד - להיות הראשונה שכותבת סקירה על ספר באתר. באמת מרגש מאוד, גם אם לא מפתיע כי הספר הזה חדש. מה שיש כאן הוא מה שמצפים שיהיה כאן - מותחן משפטי שמתרחש בארצות הברית.

אז אם משפט, שיהיה משפט עד הסוף.
מצד ההגנה -
יש כאן ספר חדש חדיש, אמנם הגיע מהספריה, אבל ישירות מהניילונים, עדיין עם הריח של בית הדפוס והטריות של הדפים שלא עברו התעללות של ידיים, של אוזני חמור, של פתיחה וסגירה ושל אכילה תוך כדי קריאה.

מצד התביעה -
הספר בעובי בלתי אפשרי. וכשאני אומרת בלתי אפשרי הכוונה שלי היא שהוא מונה יותר מ-500 עמודים בעברית, 553 למען דיוק, שזה הרבה יותר מדי עבור מותחן, ובטח עבור מותחן משפטי.

מצד ההגנה -
זה לא סתם מותחן משפטי. זה ג'ון גרישם שדי המציא את הסוגה, והוציא בה כבר עשרות ספרים שהפכו כולם לרבי מכר. ג'ון גרישם לא צריך את העדות של אחת נצחיה מישראל, ובכל זאת אומר כאן שהוא כותב היטב. הכתיבה שלו ממש טובה, וכך גם בניית העלילה.

בחקירה הנגדית -
לא כזה פשוט, הוא אמנם כותב היטב, אבל בספר הזה העלילה מקבלת כמה תפניות לא קשורות, ויש הרבה כפילויות בתיאור סצנות, פעם כאשר הן מתרחשות ואחר כך כאשר מספרים עליהן לאחר מעשה למישהו אחר.

מצד ההגנה -
יהעלילה מעניינת מאוד, יש נאמנויות כפולות וסותרות, דמויות שאפשר להזדהות איתן וסוגיות אתיות לא פשוטות. במרכז עומד נער בן שש עשרה שעומד לדין על רצח בכוונה תחילה של החבר של אמא שלו ועל כן אמור להיות נדון למוות, בעיקר בשל העובדה שהחבר הזה היה שוטר בעיירה. ויש פרקליט חרוץ ונחוש שבא להראות כי האיש שהיה מוכר בקהילה כשוטר תורם ומועיל, היה גם שיכור מועד ואלים כלפי החברה שלו וילדיה. וכל זה בתוך עיירה דרומית קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ואף אחד לא שוכח שום דבר.

מצד התביעה -
הנושא הוא עונש מוות, ודעותיו של גרישם (נגד) כבר ידועות ונכתבו לאורך ולרוחב בספרים קודמים שלו, כך שהרעיון העקרוני קצת לעוס.

מצד ההגנה -
הוא יודע לכתוב. זהו. ולא היו בבית ספרים מעניינים אחרים.

החלטת חבר המושבעים:
כאמור, לא היו בבית ספרים מעניינים אחרים. גרישם כותב היטב, גם אם קצת ארכני ותוך גלישה לעלילות משנה לא רלוונטיות, וגם אם המשפט עצמו מגיע בעמוד 392 אחרי שהנשמה כבר יוצאת, כי ככה זה גלגלי הצדק. נפתולי החוק האמריקאי שונים מהחוק הישראלי ולא תמיד ברורים לקורא הישראלי. אישית הייתי מעורבת פעם במשפט אמריקאי בשלב שנקרא כאן בספר "עדויות מקדימות", וזה באמת מעניין גם אם מוזר, כי זה כמו עדות בבית משפט רק בלי בית משפט. אין לזה מקבילה אצלנו, וזו רק דוגמה אחת. עניין המושבעים זה עניין נוסף אבל אותו כבר ראינו באלפי סרטים וסדרות והתרגלנו. גם נושא עונש המוות קצת זר כאן בארץ. זו סקירה ראשונה ולכן אני לא רוצה להיכנס לקלקלנים אבל אגיש שיש כאן כמה החלטות של עורך הדין שאולי מסייעות לנאשם במשפט ומקדמות את העלילה אבל הן מסריחות עד השמיים מבחינה אתית ומוסרית. כמו כן נותרו הרבה חוטים פרומים שלא נקשרו עד הסוף. עם זאת היה מעניין ומספיק שווה לבזבז עליו גם חצי מהמוצש לאחר שהשבת עצמה לא הספיקה לקריאה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על עת לחמול