ביקורת ספרותית על החיים כבצל - אוטופיקציוגרפיה מאת אורי לוטן

---

אז מתברר שעל שטחיות משלמים ביותר מדרך אחת בעיקר אם את מקווה שספר שאהבת את הכותרת ואת האיור על הכריכה שלו יעבירו לך שבת ארוכה (גם אם מתקצרת)
כי ממש נפלתי בפח עם הספר הזה. רואים את המאמץ של אורי לוטן אבל במקום להעריך את ספר הביכורים הזה אני מוצאת את עצמי תוהה למה לעזאזל הוא כתב אותו מתלכתחילה..כי הוא איכשהו, בלי כוונה כמובן, גרם לי לחוש נבוכה וכעוסה.

על זה אתה חושב , מר לוטן, שבא לנו , הצעירים לקרוא? על טיולים רקניים לחו"ל ועל שיטות לגלגל גו'ינטים או על אנשים שזה מה שהם עושים ועל זה הם חושבים? כי זה פחות או יותר מה שזכור לי מהצא'נס שנתתי לסיפור, שרובו על אנשים שמחפשים משמעות אבל לא מחדשים שום דבר ומנסים להתעופף לפה ולשם והגיעו לפילוסופיה הבודהיסטית ודרכה אתה מנסה להשאיר את הקורא במצב של התעניינות בדמויות אך העלילה מתארכת ומתארכת וזה מתיש מדי ומעורר רחמים , כל הפיתולים הללו שלטעמי היו מיותרים.

במשפט סיכום אחד ניתן לומר שהספר מורכב מאירועי חיים משמימים ודמויות שטוחות שהסופר מתבל אותם באיזכורים מתרבויות רוחניות ואקזוטיות (בודהיזם) בתוספת מלל מפוצץ במיניות וזהו פחות או יותר..

ואגב, בקשר לתהליך שנרמז מהכריכה ומראשי הפרקים - שהחיים של הגיבור מקולפים ומזדככים מהקליפות עד לגרעין - זה לא הועבר לידי ביטוי בסיפור וחבל. סך הכל , היה כאן פוטנציאל לא רע כי כולנו מחפשים משמעות ולכולנו יש סקרנות טבעית בנוגע לתרבויות שונות ופילוסופיות רוחניות ואני חוששת שכגודל הציפייה כך גודל האכזבה

» ביקורות נוספות של gigi
» ביקורות נוספות על החיים כבצל - אוטופיקציוגרפיה