ביקורת ספרותית על אל המקום הטוב בעולם ובחזרה מאת עדי ברוקס
ספר מעולה

---

קראיתי בעקבות פרסומת בוואינט.
קצת ארוך. עדי נשמעת בחרה מיוחדת עם עומק. היא החליטה ללמוד ביולוגיה ,באונברסטתתל אביב-
היא פגשה שם את בעלה-בחור בשם ברק ,בלונדי נחמד.
היה לה כנראה חלום-כמו להרבה ישראלים לעזוב את ישראל הרעשת,הוולגרית ולעבור למדינה שקטה ונחמדה(כפי שיש להרבה ישראלים חלום להגר לאוסטרלה וארהב למשל)
אז בעלה קיבל הצעה לעשות פוסט דוקטורט אם איני טועה בקנדה בוונקובר.
עכשיו וונקובר נחשבת למקום מגניב-רב תרבותי. עדי מספרת שקודם כול רוב הזמן יורד שם גשם -כמו באנגליה נגיד או רוסיה- מה זה אומר? במדנות שאין שמש יש דכאון
לכן האנגלים נוהגים לשתות הרבה לדעתי.
יש לדבריה צבעות של לשדר כול המן-"הכול בסדר" "הכול טוב" מי שמראה באמת רגשות נחשב למוזר.
מתעלמים שם מההומלסים לדבריה.
לאחר שנהנו בהתחלה מהים -שאפשר להיות שם ערומים- החלו להרגיש שרוב הזמן יורד גשם.
בעלה הבין שהתאוריה שכתב הפרפסור שהוא עבד תחתיו היא שגויה-והאיש סרב להכיר בכך-כך שברק עבד שנים לחינם סביב עצמו.
היא החלה להכנס לדכאון ואף חלתה בפברומלגיה שזו מחלה קשה בה הגוף בכאבים קשים.
-אף רופא שם לא הסכים או עשה לה הבחנה רפואית-"תתאמני"
בארץ ישר עברה צלומי רנטגן וכולי ואבחנו את המחלה.
היא נסתה לנתח למה היא בדכאון והבינה שקנדה זה סוג של כלוב מזהב-אולי הכולן נקי בפנים ,או מבחוץ אבל בפנים הכול מת.
כמו החיוך המזויף של הבחורות בקלפרוניה.
כול הכבוד שהעזה לכתוב על החוויות שלה וביחוד על המצב הקשה בו היית. כי אנשים אוהביןם לצייר שהם מאושרים ויפים והכול טוב.
היא החליטה להכנס להריון. בעלה קבל הצעה לעבור לאנגליה שם עבד שנתים ושם לדבריה היה טוב יותר
פחות גשם אנשים יותר לבבים וחברותים.

» ביקורות נוספות של גילי דומאני
» ביקורות נוספות על אל המקום הטוב בעולם ובחזרה