ביקורת ספרותית על אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון מאת אביחי בקר
ספר מעולה

---

ספר מעולה לדעתי.
ספר זה מספר את ספורה של חטיבת גולני וביחוד את ספורו של גדוד 51 של גולני-אפשר לומר שלגדוד הזה הגיעו לרוב בני עדות המזרח ממשםחות מעוטות יכולת.
אנשים לא רצו להתגייס לגולני- האשכנזים הלכו לצנחנים ולסירות. את גדוד 51 כינו "ברברים" "חורנים" -נערים שחלקם היו בדרך להיות עברינים כמו בני מסס ז"ל
ודוד צרפתי. חלקם ילדים טובים -רובם הגעו מבתים ענים- דרך התמקדות יקותיאל אדם ז"ל- בהשבחת החטיבה- הוא התמקד בבוגרי הפנמיה הצבאית שלייד בית הספר
הראלי בחיפה , שלרוב שאפו לשרת בצנחנים או בסירות-הוא משך אותם להתגייס לחטיבת גולני ולהוות את הפקוד הצעיר שלה.

שניים מאלה היו שוקי ויטאר ז"ל- אשכנזי בן לנצולת שואה- שנחשב למפקד אכפתי ונועז- השני שמו היה יגאל פסו שאביו עלה מטורקיה.-משפחה עמידה,מסורתית
עם דעות ימניות.

כבשת החרמון הפכה את החטבה שנחשבה לבזויה- ללא פופלרית עד אז- לחטיבה ששאפו להתקבל אליה.

קרב עקוב מדם זה בו נהרגו רבים מחילי החטיבה ,כולל קצינים מוכשרים כיגאל פסו ז"ל, שוקי ויאטר ז"ל וסרן שמריהו ויניק(מפקד נערץ שפקד על סירת גולני וסומן לגדולות)-בנוסף לקצינים בכירים והרבה חילים פשוטים שהחליטו מתוך תחושה פנימית-שהם למרות הסברות שיהרגו בקרב הזה-חייבים להשתתף בו-אגב-יקוטיאל אדם ז"ל אלוף הפקוד-ציווה להשאיר את כבשת החרמון לחטבת גולני.הוא ידע כניראה שהם מסוגלים לכבוש את הר החרמון.

שמחה טאו ז"ל שהיה קצין מוערך ורבים אחרים-שהקרבו את חייהם בפעןלה הררואית למען כבוש החרמון .יהיה זכרם ברוך

על דוד צרפתי ששרד את הקרב על החרמון-עמוד 19:

כבר בילדותו בשיפולי שכונת הדר בחיפה,נמשך צרפתי לרחוב,לעברינים הקטנים שבמאורות שוק תלפיות למועדוני הלילה ולברים שבנמל.
בגיל שש עשרה,לאחר שנזרק מבית הספר הוא ברח לאילת כשעליו רק חולצה וגינס. באילת הוא עבד בשפוצים,בפריקת סחורה מאוניות בכול מה שהזדמן-הוא חזר לחיפה רק כעבור שנה.

כשהתגייס הוא חשב ללכת לקומנדו הימי,אבל כשהתייצב בבקום בפסאר 1972 והביע את משאלתו זו הבחין צרפתי בנימת לגלוג אצל קצין המיון,שכמו אומרת מה לשחור חצי סלוניקאי חצי מרוקאי שלא גמר תיכון וליחדת עילית-בשביל טיפוסים כמוך המציאו במיוחד את גולני.

רק לא גולני היית האווירה במשאית הרעועה שהובילה את המתגיסים צפונה למחנה שרגא.בסיס הטרונים של החטיבה. כבר מההשכמה הראשונה ,כשהמ"כ הפך עליו מיטה הרגיש צרפתי שזה יגמר רע. צרפתי הפר משמעת וכלא 6 היה לו לבית שני.

"אם במקרה תגיע אלינו לגדוד 51 נידב לו עיצה שותפו לתא יחיאל סויסה תגיד רק פלוגה ג.

משפחת צרפתי היית לשם דבר בסלוניקי.היא עסקה בספנות והיית גורם מרכזי בחיי הנמל.זה גם היה מקור עושרה.
בשנת 1931 החליטו שלושה מהאחים להשתקע בתל אביב .הם ראו כי טוב,ולאור הפצרות בלתי פוסקות של ידידים ונציגי ציבור שבחזונם בקשו לייסד ספנות עברית,הם חזרו לסלוניקי עם צי סירות המשא שלהם . הם הטילו עוגן בחוף שמן ומכאן והלאה סבלו מהתנכלויות ומחבלות אין ספור,פרי יוזמה של הקבלנים הערבים שלא ראו בעיין יפה
את הנסיון להכניס לנמל גורם מקצועי שיתחרה בהם...לנוכח המצאות העגומה שנקלאו אליה, הם נאלצו לפרוש מהענף.

חתוקה המ"מ של צרפתי התחיל את דרכו בצבא בסירת גולני.מוקף בקבוצניקים ובמושבניקים לרוב-הבחור מראש העין היה די חריג בנוף,המסר הסמוי שקלט, "הטירונות היא אומנם קריעת תחת אבל אתם התימנים קטן עליכם אלונקות וסיבולת.הבעיה שלך תתחיל בקורס סיור- שבו כדי לא להיות מודח צריך גם ראש,הסחוג לבדו כבר לא יספיק"

הוא לא נשר,הוא גמר בהצלחה את פרק המסלול,אחרי שסיים קורס קצינים הוא נחת בגודו 51(עכשיו אם לא היית גזענות אז-היים חתוכה לא היה ממשיך כקצין בסירת גולני או בסירת אחרת?)מייד בהגיעו חתוכה הבין שמוטב לו שישכח מהר ככול האפשר את מה שחווה בסיירת,כי ביין זה לזה תהום תרבות פעורה. ביומו הראשון קידם את פניו בצרחות טוראי סויסה בעל שפם עבות.חתוכה הצטמק מכפי מדותיו הצנומות "אוי ואבוי לאן נקלעתי" שמחה טאו(שנהרג ב1974)שגם שרת בסירת גולני הסביר לחתוכה-ש"רובאי הוא קוטר אסור לתת לו שיטפס עליך ,אל תוותר אף פעם תנדנד לו עד שיבצע את המשימה היה טאו המורעל חוזר ומשנן לכול מ"כ חדש ששובץ אצלו.

יגאל פסו ז"ל הוא אחד מהגבורים הנשכחים.הוא היה מ"פ של פלוגה גמל-של הבארדקסטים. הראה גבורה עילאית אבל לא היה מפקד סירת מטכל כמו יוני נתניהו ז"ל.

יגאל ,החליט לשנות את שמו מנסים ליגאל כשהיה בן חמש.
הוא גדל בבת ים,בן בכור במשפחה אמידה שמוצאה באיזמיר שבתורכיה.האם מלכה היית עכרת בית,

האב יהושוע היה קבלן,בית"רי בהשקפותיו,איש אצ"ל בעברו,שלושת ילדיהם-יגאל, יהודה ודרור-ספגו מהעריסה את שתי גדות לירדן .
פסו למד בבית ספר דתי תחכמוני .במהלך כיתהח נקרע בין שני מוסדות יוקרתים אז,ישיבת נתיב מאיר בירושלים לבין הפנמיה הצבאית בחיפה
היה מאבק צמוד שהוכרע כחוט הסערה. בסופו של דבר

קסמו לו המדים וסיפורי הגבורה יותר מהסידור.שלב המיון לפנימינה הצבאית נמשך יומים,700 מועמדים ויותר התמודדו על 70 מקומות נכספים. ביום שבא בשערי הפנמיה הוא הסיר את הכיפה. לא היית לו תקופה מאושרת מזו.ניווטים,מטווחים,אימוני כושר ,תרגילים ומסעות אלונקה,כדי לחשל את עצמו בגוף ובנפש הוא בחר במשטר של קרבות מגע .הוא ראה בהתגוששות,אפילו אם ידו על התחתונה דרך להתחסן.ידידו הטוב היה ויאטר. ויאטר ניזון משחר נעוריו על שואת העם היהודי. אמו שושנה שרדה יחידה מכול המשפחה את גטו וילנה,]אביו פקיד בדואר. הוא נחשב למוח של המחזור,אנציקלופדיה מהלכת של מורשת קרב-שטיח אדום קידם את הקבוצה ופסו בתוכה שנהרה לגולני.

להכשרת הלבבות היו אחראים מ"מ אהוד שהיה להם בשמינית,אילן קוגוס איש גולני בעברו.

מפקד חטיבת גולני- יקותיאל אדם ז"ל-איש זה היה לוחם שלחם עוד בהגנה
והיה לאחר הקמת המדינה הצטרף לצה"ל, לחטיבת גבעתי. במבצע קדש באוקטובר 1956 היה מפקדה של יחידת סיור בחזית סיני ולאחר מכן התמנה למפקד גדוד 12 (ברק) בגולני[, ובהמשך לקצין האג"ם של פיקוד הדרום. לאחר תפקידו זה למד אדם בבית הספר למלחמה בצרפת וכשחזר ב-1966 התמנה למפקד חטיבת הנגב בפיקוד הדרום. במלחמת ששת הימים לחמה החטיבה במסגרת אוגדה 38 בפיקודו של אלוף אריאל שרון, והשתתפה בקרב אום-כתף בחזית המצרית. בשנת 1968 נתמנה למפקד חטיבת גולני. כמפקד החטיבה יזם אדם תוכנית להשבחת הפיקוד הזוטר בחטיבה באמצעות עידוד בוגרי הפנימיה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה להתגייס לחטיבה. אדם יזם ופיקד על פעולות מבצעיות רבות של יחידות החטיבה בגבול הצפון, ושל סיירת גולני בפרט

במלחמת יום כיפור הוחלט שגולני ילחמו לכבוש החרמון מול יחדת הקומנדו הסורית שכבשה אותו בהפתעה. -יקותיאל אדם ז"ל מונה למפקד חטיבת גולני בשנת 1968-והוא שאף לשדרג את איכות החילים. קותי היה אמור להתמנות לראש המוסד בשנת 1982-
ולפי הספר Profits of war
הוא נירצח על ידי אנשי מוסד(ההפגזה שהיית כשבקר בלבנון)כי רצה להעיף מושחתים מהמוסד.סביר שהיה מגיע להיות רמטכל לדעתי)

קותי (עמ 26)זיהה בסוסים הדוהרים פוטנציאל לשכבת מפקדים איכותית.לבן הירבה להופיע בפנמייה,שוחח עם החניכים לחזות בקותי ז"ל עם כומתה שמעולם לא סרה מראשו ממתין להם בקו הסיום של כמה מסעות,לא היה מחמיא מזה.האטרקטביות של גולני זינקה פלאים.ככה בעצם לראשונה התגיסו לגולני חילים איכותים,אלה היו הקצינים שהובילו את החטיבה במלחמת יום כיפור.
(אגב קרוב משפחה של יקוטיאל אדם ז"ל הוא כפיר אדם-שהיה לוחם
מצטיין וקצין בסירת מטכ"ל וכתב על כך ספר מעולה-סוגר מעגל)פסו סיים בקושי רב קורס הקצינים בציון ג.הוא לא הבריק-אבל תמיד הראה כוח רצון עז.
שובץ כמ"מ בגדוד 13 והתקדם בעמל וביזע לתפקיד סמ"פ.לאחר קורס מפי"ם התמנה למ"פ טירונים והקים את הקומנדו של יגאל שנודע כאקדמיה לטרטורים-עוד טרם מלאו לו 22 הוא התבשר על המינוי למ"פ ג בגדוד 51.

עוד קצין שמשכח- סרן שמריהו ורניק ז"ל. ויניק היה שכנו של רפול (רפאל איתן ז"ל-שהיה לוחם נועז ורמט"כל) בתל עדשים שבעמק יזרעאל מטר תשים,כרמטי יפה תואר. הוא היה שדאי מעולה וסמל למקצוענות

ויניק היה החייל הכי טוב בפלוגה ,בבוחן פלוגה הוא סחף אחריו את ג 51 למקום הראשון בחטיבה. חסר היה להם שלא. חילים יראים היו מפניו כמו גם סגדו לו.
הוא סומן כרמטכ"ל בפוטנציה.התפרצויות רבות דעכו רק כי לא נעים מוויניק"הוא נהג בפלוגה בקשחות אפילו את בני מסס הוא כופף.

מסס הדייג הטבריני גיוס מאי 71,(בני מסס ז"ל)ניגן על מא"ג כמו גימי הנדריקס על גיטרה בתרגילים היה מהמתלהבים ,לעומת זאת היה הראשון לכול מהומה.

כשירדו מאמון ברמת הגולן ,מסס העמיס על האוטובוס ארבע כבשים שאסף משטחי מרעה והסתיר את אלה במצבור הקטבקים."תעשו כולם מממ"לא איבד עשתונות כמשטרה צבאית עצרה את הרכב לבדיקה. הלך הרוח בגדוד באשר לפלוגה ג היה או שאתה פלדה יצוקה או שאתה סמרטוט.

כששמריהו ויניק סיים את תפקדו והועבר לפקד על סיירת גולני-פסו הוא זה שנכנס לנעלים שלו...פסו התקשה להטיל מרות. המרדנים ניצלו את הרפיון ושבו לתעלולים שלהם. "הבן אדם לא יודע לנווט ולא יודע להעביר תדריך,איפה הוא ואיפה שמריהו שבמסעות סחב 750 כדור על הגב".ערכו בלי סוף השוואות סרן יהושע ויאטר מ"פ א-שלמד עם פסו בפנמיה הצבאית-נחשב לדבר הבא.-קצינים פחדו להחליף את ויניק- דוד הרמן-ששרת ממכ ועד סמ"פ בפלוגה א של גדוד 51-היה מיועד לשם "יותר מוויניק אני כבר לא יהיה לבוא אחריו זה אומר רק לקלקל-"אין לי את הקשחות שלו,אני בחור טוב מדי מילא הייתי חוזר לפלוגה א אבל ג,הרובאים שם יאכלו אותי חי.
מלחמת החורמה שהכריז פסו בנורמות המושחתות של הפלוגה,בשררה ובהתעמרות שנהגו הוותקים בצעירים,בפטור שקבלו משמרות ושיעורי מד"ס-קוממה עליו את בעלי המעמד שחשו איום על זכויות היתר שצברו משחר ההסטוריה. בעוד שוויניק היה שופט מחמיר פסו היה רחום. למען רווחת החיילים היה מוכן אפילו לחצות מדבריותחייל שביקש עזרה כלכלית יכול היה להיות סמוך ובטוח שפסו ימליץ עליו בחום ולא יגלגל את ההחלטה למג"ד. הוא התמסר לפלוגה בלב ובנפש.

לפני היציאה למלחמה לכבוש החרמון -ניגש רובאי נמוך קומה עטוף במא"ג- המגד, קראים לי בני מסס ,העיפו אותי מפלוגה גימל אף אחד לא רוצה אותי אבל אני החייל הכי טוב בגדוד.אני הולך איתך אנחנו מנצחים את כול הצבא הסורי" "סופחת"-בני מסס מהבודדים ששרדו את הקרב הקשה- אכן לחם בעוז רב- קופץ מסלע לסלע כשכדורים שורקים סביבו- ויש ראיון אתו לאחר הקרב- ביוטיוב-החרמון זה העינים של המדינה. -יהיה זכרו של גבור זה ברוך.חלק מהאנשים האלה- ששנאו מסגרות וחוקים-
חלקם היו על גבול העברינות-כשהגיע שעת המבחן בלחמה-נתנו הכול באומץ ותעוזה רבה.

» ביקורות נוספות של גילי דומאני
» ביקורות נוספות על אינדיאנים על גבעה 16 - פלוגה בקרב החרמון