ביקורת ספרותית על רחוב הפרחים 22 - שואה מאת רוביק רוזנטל
ספר בסדר

---

אלה קורות משפחתו של המחבר, מתחילת המאה העשרים ועד סיומה. ובמימד אחר, מדובר בהתמרה מלהיות יהודים, ליהודים גרמנים, ליֶקים, לצברים.

יש פרקים טובים, ופרקים טובים פחות. באופן כללי, איכות החומר משתנה ביחס הפוך עם מידת ידיעותיו של המחבר לגבי הדמויות והאירועים. כי אז הוא נאלץ למלא עובדות ולהמציא קטעי שיחה, והוא הרי סופר מוכשר. הקטע החזק ביותר הוא רגעיהם האחרונים של זוג אמיד לפני הגירוש מזרחה. כמו כן, נסיעה לשטעטל פולני ב-1903, מפגש בין צעיר מודרני מאד "גרמני" עם קהילה יהודית מסורתית בליטה, קשיי מחייה של פליט בפריז.

לעומת זאת, יש יותר מדי חומר עובדתי ומפורט על אנשים שהם אולי יקרים למחבר, אבל לא כל כך מעניינים לקורא הכללי (אותי, למשל). שתי הדוגמאות המובהקות לכך הם סבו ואביו של המחבר. מאידך, החומר על אחי סבו, ובפרט על נסיונותיו הנואשים לחדש את הקשר עם בתו שנמצאת מעבר למסך הברזל, הוא גם ככל הנראה עובדתי אבל גם מעניין ובמיוחד נוגע ללב.

לו הייתי אני העורך של רוביק רוזנטל בהוצאת כתר, אז הייתי מציע לו לחתום את הספר עם דור הסבים (ולהפיץ את החומר היותר עכשווי כטיוטה בין בני משפחתו). כמו כן, הייתי רוצה לקרוא יותר על ההסתגלות לחיים החדשים ב"פלשטינה".

קיימים חיבורים לא מעטים מהסוג הזה, פרי עטם לרוב של חובבנים מסורים. אם אצלכם אין חיבור כזה, אז אני מציע שתעודדו את אחד מזקני עדתכם, מי שזמנו כבר פנוי אבל זכרונו עוד צלול, לשבת ולכתוב. ולא משנה אם אינו ניחן בכשרון כתיבה יוצא מן הכלל. העיקר לשמר את העובדות הבסיסיות — שמות, תאריכים, מקומות, משלוחי יד, הישגים (במידה והיו כאלה).

האיכות הספרותית מתחילה להיות חשובה כשמדובר בקורות משפחתו של מישהו אחר. אז צריך שיהיה מדובר בדמויות חשובות (למשל, "שנים עשר הקיסרים" של סואטוניוס) או שזה יהיה סיפור לגמרי בדוי פרי עטו של סופר גדול (דוגמת "בודנברוקס" של טומאס מאן). אבל ספרו זה של רוביק רוזנטל הינו מקרה ביניים לא רע.

» ביקורות נוספות של strnbrg59
» ביקורות נוספות על רחוב הפרחים 22 - שואה