מדובר בספר מז'אנר ההיסטוריה החלופית שמתרחש בתקופת קום המדינה ומתאר אירוע שהסיכויים שהיה קורה הם קלושים מאוד: שדוד בן גוריון יפסיד בבחירות לכנסת השנייה. האהדה הציבורית לבן גוריון, שהכריז על הקמת המדינה, הקים את צה"ל, קלט מעל מיליון עולים חדשים וניהל את מלחמת העצמאות הופכים את הסיכוי הזה ללא אפשרי כמעט אבל לשם ההנאה מהספר נניח שזה באמת מה שקרה. האירוניה בכריכה היא שדוד בן גוריון מופיע עליה למרות שבספר הוא הופך לדמות שולית והשפעתו לא מורגשת לאחר ההפסד. אז מה עכשיו? העניין בספרות מסוג ההיסטוריה חלופית, וזו גם אחת הסיבות שאני מאוד אוהב את ז'אנר זה, היא שמעבר "לנקודת השינוי" הכל אפשרי ואין לנו דרך לנווט בעולם דמיוני שבו אנחנו קובעים מה קרה לאורך השנים. הסופר אומר במפורש שמדובר בסיפור על אוטופיה ליברלית ועל כך ניתן לכבד את החלטתו למרות שגם הדרך שהוא בחר לא יכלה להתרחש. לשם הדוגמה: מאז הניצחון המפתיע בבחירות לכנסת השנייה המפלגה הליברלית (גלגול של מפלגת הציונים הכללים) ניצחה בכל מערכות הבחירות בישראל ותמיד קיבלה מעל 61 מנדטים, דבר שאינו הגיוני שכן לא משנה כמה השלטון טוב לאזרחים, מטוטלת השלטון הדמוקרטי תנוע והמפלגה השולטת תרד ממנו (כמו שקרה לליכוד ממש לאחרונה).
באופן כללי הספר צודק: השלטון הקפיטליסטי - ליברלי עדיף על השלטון הסוציאליסטי בכל מישור אפשרי, ישראל עדיין לא התאוששה משאריות הקומוניזם שניסו לקדם במפא"י מקום המדינה ועד המהפך של 1977. הישגיה של ישראל במאה ה-21 לא היו יכולים להתרחש ללא המעבר ממדיניות ריכוזית ומונופוליסטית למדיניות של שוק חופשי עם פחות מיסים ורגולציות וכמובן שלישראל יש עוד דרך ארוכה עד לשחרור הכלכלי שמתואר בספר. יוזמה פרטית, חירות כלכלית, היעדר בירוקרטיה, מעורבות ממשלתית מוגבלת, איזון תקציבי ושמירה על מיסים נמוכים הם חלק משמעותי מהדרך של המדינה לשגשוג כלכלי. כמובן שיש דבר שאינם קשורים לכלכלה ששלטון אחר היה יכול להצליח לקדם כמו מלחמת ששת הימים (או בשמה בספר מערכת יוני) והסכם השלום עם ירדן ופלסטין שהקים את גוש JIP בדומה לאיחוד האירופי. היחס למיעוטים כמו הערבים והחרדים היה יכול להתנהל באופן שונה שהיה מצליח לשלב אותם יותר טוב בציבור הכלללי בישראל.
מטרתו של הספר, שמומלץ לכולם, אפילו לאלו שמאמינים במדיניות כלכלית שונה היא לא להציג כמה היה יכול להיות טוב יותר אלא להפך- לכוון אותנו לכמה העתיד יכול להיות טוב יותר אם רק נפעל לקידום עקרון החירות ולדרוש מהשלטון להגביל את העצמו ואת התערבותו בחיינו.














