ביקורת ספרותית על הספרנית מאושוויץ - מבוסס על סיפור אמיתי מאת אנטוניו איטוּרבֶּה

---

ספר מצויין משתי בחינות:
ההיסטוריה המסופרת בו בתולדות השואה, תולדות בירקנאו וצריף 31 הדמויות - היא נכונה ומדוייקת ונותנת לקורא שאינו בקי בפרטים תוספת ידע על נקודה אחת קטנה בתוך כל השואה הענקית.
קטעי הרומן, פרי יצירתו ודמיונו של הסופר משתלבים היטב בסיפור ההיסטורי ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו, ונותנים פן אנושי מעמיק.
הרקע ההיסטורי לסיפור, הנזכר בספר בקצרה, מתחיל בכלל בדנמרק.
לאחר שהדנים העבירו לשבדיה את יהודי מדנמרק - כ 8,000 והצילו אותם משליחתם לאושוויץ בירקנאו, נותרו בקופנהגן 474 זקנים שנתפשו ע"י הגרמנים.
ב - 5.10.1943 הם נשלחו לטרזין (טרזינשטאט).
טרזין שימש כגטו, כמחנה איסוף ליהודי בוהמיה לפני שליחתם להשמדה.
להגעתם של יהודי דנמרק הייתה השפעה עצומה על היהודים ועל חייהם בגטו.
היחס של הגרמנים ליהודים הדנים היה שונה. עשו להם קבלת פנים שונה מכל השאר: כיבוד וברכות, נתנו להם גלויות לכתוב הביתה.
"הביטוח הלאומי" הדני שלח ליהודים הללו חבילות, והגרמנים התירו להם לקבל אותם ולחתום שהם קיבלו. כיוון שממשלת דנמרק התעניינה בגורלם, והביעה את דאגתה ליהודים הדנים, ניתנה הוראה לא לגעת בהם. היהודים הדנים חשו, שכל דנמרק עומדת מאחוריהם.
היהודים הדנים לא הועברו לבירקנאו, כמו שאר היהודים.
ממשלת דנמרק לחצה, שהיא רוצה לראות את היהודים הדנים בעיניים, ולהיכן הועברו.
התחיל לחץ של משלחת בינלאומית של הצלב האדום הבינלאומי לבקר את הדנים בטרזין. הדנים היוו רוב בצלב האדום.
הגרמנים הסכימו, אך דחו את הביקור בחצי שנה, כדי להכין את הגטו. הביקור היה חשוב להימלר, כדי להזים, את כל מה שחושב עליו העולם.
23.6.1944 שעה 12:00 - הביקור.
המשלחת כללה: 2 נציגים מדנמרק, נציג אחד שוויצרי, מהצלב האדום הבינלאומי, וכל השאר גרמנים.
בשביל שלושה אנשים אלה השקיעו הגרמנים משאבים ומאמצים גדולים לייפוי ושיפוץ.
"זקן היהודים" היה לבוש בפראק ובצילינדר.
הסיור ערך 5 שעות ו – 20 דקות.
ראש המשלחת, דר' מוריס ראסל, כתב מיד עם תום הביקור דוח נלהב על גטו טרזין ותאר אותו כעיר לכל דבר. לאסירים לא חסר מאומה, חוץ מסגריות ואלכוהול. הוא הגדיר את המקום כיעד סופי, ועל כן לא הביעו חברי המשלחת משאלה לראות מחנה עבודה במזרח.

אחרי שנגמרה ההצגה הגדולה, נשלחו 18,400 יהודים ב – 11 משלוחים לבירקנאו בחודש אחד.
בגטו נותרים רק 11,068 ביניהם היהודים הדנים.

הגרמנים שסברו בתחילה שהמשלחת הזו תמשיך לבירקנאו לראות ולאמת את סיפורי הגרמנים על המקום כגן עדן. ולכן הם בנו את מחנה המשפחות שישמש אתר "הצגה" למשלחת הצלב האדום. הם העבירו חלק מיהודי טרזין לבירקנאו למחנה המשפחות.
לאחר שהגרמנים נוכחו לדעת שאין כוונה כזו מצד המשלחת, נשלחו יושבי מחנה המשפחות להשמדה.

סיפור בריחתם של פרד וצלר ורודי רוזנברג (ורבה) הוא מדהים בתעוזתו. סיפורם מופיע בספר "ברחתי מאושוויץ". הם הביאו לראשונה לעולם את סיפור ההשמדה בבירקנאו. שהגיע לאנגליה, ושם התפרסם. רק ביולי 1944 נודע לעולם על אשר מתרחש שם.

וכמובן, דמותו המופלאה של פרדי הירש!

המשפט של ק. צטניק "שזו הייתה פלנטה אחרת" - כבר ירד מן הפרק ואיננו בשימוש. ברגע שמדובר בכוכב אחר, יורדת האחריות לפשעים מן הגרמנים.
זו לא הייתה פלנטה אחרת, זה התרחש כאן, על כדור הארץ, באירופה - והמבצעים היו בני אנוש !!

» ביקורות נוספות של יוסי נינוה
» ביקורות נוספות על הספרנית מאושוויץ - מבוסס על סיפור אמיתי