ביקורת ספרותית על הספרנית מאושוויץ - מבוסס על סיפור אמיתי מאת אנטוניו איטוּרבֶּה
ספר טוב

---

״הספרנית מאושוויץ״-אנטוניו איטרובה



הוצאת כתר

449 דף



ספר שלקח לי זמן לקרוא אותו. תיאורים קשים ועצוב על החיים (אם לקרוא לזה ״חיים״) באושוויץ.

מסופר על אירועים ודמויות אמיתיות.



פראג 1939

דיטה גרה בפראג עם הוריה בדירה מודרנית, מחוברת לחשמל, חדר כביסה ואינטרקום שכלחברותיה קינאו.

אהיה חזר יום אחד מהעבודה ואמר לה שהם עוברים לדירה אחרת קטנה יותר, בגללהמלחמה. שנה לאחר מכן עברו לגור יחד עם סבא וסבתא לאזור היהודי לדירה קטנה יותר. בסופו של דבר, הם נאלצו לעבור לטרזין, כפר ששימש גטו יהודי שאליו היא מתגעגעת, כימשם עברו לבוץ הטובעני באושוויץ.



ינואר 1944

בתוך הבלוק היתה ״סיפריה״ של 8 ספרים שעליהם שמרה במחיר חייה, הילדה המבוגרתביותר (בת 14) שהחביאה אותם מדי יום. אדיטה-דיטה.

דיטה ילדה סקרנית, אחראית והגיונית. שמנסה להבין מה קורה מסביב.

היא אוהבת לקרוא את הספרים ופיסקאות מסויימות מופיעות בספר שכתובות בעירפול עלמה שהנאצים עושים לעמים אחרים.

הספרים נותנים לילדים תחושת חופש ומרחב, אות לחיים וללא פחד. לא רק לחם ומיםמאפשרים השרדות, גם ספרים לנפש.

במקום היה כיתות קטנות על שרפרפי עץ והמורים ציירו באוויר להמחיש את זויותהמשולשים, נהרות בעולם ועוד.

כמעט יום יום מגיעים אנשי אס אס לבצע פיקוח כדי לראות ולחפש שאין ספרים ואין ציודלימוד של בית ספר.

הפעם ד״ר מנגלה מגיע ואפשר לזהותו (בכל ספר שבו הוא מוזכר) כשהוא שורק את בטהובן(הוא גם מאד אהב את וגנר).

דיטה שמרה את הספרים על גופה, מאחר שלא הספיקה להחביא אותם.



רודי רוזנברג (רודולף ורבה שכתב את הספר ״ברחתי מאושוויץ״) בן ה-19, הוכשר להיותרשם, לרשום את נוכחות האסירים שמתחלפים מדי יום. זה מה שהציל את חייו.

25 באפריל 1944, אחרי שהצליח לברוח עם יהודי נוסף, אלפרד וצלר, ובהיותו הרשם שלאושוויץ, הוא סיפר את כל קורות היהודים במחנות לדובר הקהילה היהודית בסלובניה, ד״ראוסקר נאומן. האזהרות שלו הגיעו למועצה היהודית בהונגריה שהעדיפו להאמין להבטחותהנאצים והמשיכו לשלוח יהודים לפולין. מחנה אושוויץ התמלא בילדים, הורים וזקנים מעלומעבר לקיבולת. כשרודי הגיע לאנגליה, שם האמינו לו. בהיסטוריה יש את ״דו״ח אושוויץ״שהיה חלק מ״הפרוטוקולים של אושוויץ״, שרודי סיפר. בראיות שלו נעשה שימוש במשפטינירנברג. הוא זכה בעיטור גבורה.

הוא וחבריו, מנהיגי המחתרות, נפגשו לפגישה חשאית על מנת לברר מדוע יש מחנהמשפחות שכולל ילדים, כשהנאצים רוצחים את כל מי שלא עוזר לטובתם. הם חוששים שזהניסוי בהיקף רחב, אך למעשה, הנאצים ייעדו את המחנה עבור הצלב האדום שיראהשהיהודים חיים ומאושרים בעיר חדשה שהיא רק ליהודים.

לכל אחד מהמשפחות יש קעקוע של משהו שיקרה להם בתום 6 חודשים.

שלמה מגיע למפגש ומספר מה עושים עם הילדים-נשים-זקנים-גברים שאינם רצויים, שנשלחים לתאי הגאזים ואח״כ לקרמטוריום. התיאורים קשים מנשוא.

גם יעקוב אדלשטיין מוזכר כאן, נשיא המועצה היהודית ״זקני היהודים״ בגטו טרזין שעזרל-55 יהודים לברוח ועלו לו בחייו, הוא התייעץ עם אלפרד הירש ויעץ לו לעבור לאושוויץולהמשיך לתת לילדים גיבוי נפשי.



אושוויץ-בירקנאו-ינואר 1944 בלוק 31. היה בלוק הילדים בקבוצת המשפחות בשטח מחנההריכוז וההשמדה אושוויץ שהקים אלפרד הירש. היו 627 ילדים.

הירש הגיע בטרנספורט לאושוויץ בספטמבר 1943 מגטו טרזין (צ'כוסלובקיה), בלוק הילדיםהיו עם ״יועצים״ שלימדו את הילדים.

הירש הצליח לשכנע את הנאצים שבכלל לא הסכימו לבית ספר, שילדים יהוו עבורים שליחים.

במרץ 1945 כל אסירי טרנספורט ספטמבר כולל המורים ואלפרד הירש, נשלחו לתאיהגאזים. הפרידה מאלפרד הירש היתה קשה מנשוא. לא ידוע אם התאבד לפני שליחתו לתאיהגאזים, או מת בתאים.

בלילה של 8 במרץ 1944, 3792 אסירים הומתו בגאז ולאחר מכן נשרפו בקרמטוריום.

ביולי 1944 החלה סלקציה על כל יושבי אושוויץ לתאי הגאזים, כולל הילדים. וזה היה סוףבלוק 31.



ויקטור פסטק, טוראי ראשון באס אס התאהב ברנה נאומן היהודיה. חברה של דיטהשמפוחדת ממנו.

ויקטור סוהר וגם תליין, לכל היהודים הוא מתנהג באלימות, אבל רק רנה מקבלת ממנותשומת לב ונתינה. ויקטור רוצה להציל אותה ולהתחתן איתה, אך היא ממאנת לבוא איתוללא אמה.

הוא מתכנן עם יהודי צ׳כי, זיגפריד לדרר, לברוח מהמחנה ולהשיג תעודות מזוייפות בפראגלרנה ואמה.

ויקטור משיג לזיגפריד מדי קצין אס אס ושניהם יוצאים מהמחנה.

אולם, תוכניות לחוד ומעשים לחוד… ויקטור נתפס ומוצא להורג ב-8 לאוקטובר 1944. זיגפריד מצליח להמלט לחופש.



לבסוף דיטה ואמה מועברות לברגן-בלזן והתיאורים של הרעב, הצמא, החולי, המתים, ערימות הגופות ואיבוד צלם אנוש מזעזע ובלתי ניתן להבנה.

אמה מתה אחרי שחרור המחנה בידי חיילים אנגלים.



סיפור קשה.

כותרת הספר הוא רק חלק קטן ממה שישנו בספר. אנו קוראים על דמויות אחרות (אמיתיות) ומעשים אחרים וכולם סובבים סביב דיטה, הספרנית הקטנה מאושוויץ.

היום, דיטה קראוס, גרה בישראל, סבתא לנכדים ונינים.



מומלץ!!! מאד!!

» ביקורות נוספות של דנה
» ביקורות נוספות על הספרנית מאושוויץ - מבוסס על סיפור אמיתי