ביקורת ספרותית על ספר המראות מאת י.א. צ'ירוביצ'י
ספר לא משהו

---

#
זה סיפור על רצח שאירע בעבר, שאחרי עשרים וחמש שנים עולה שוב במטרה לפענחו סוף סוף. מככבים בו פרופסור כריזמטי לפסיכולוגיה, אמיד ובמיטב שנותיו, בתפקיד הנרצח. סטודנטית סקסית המנהלת יחסים מיוחדים עם הפרופסור (אולי מה שאתם חושבים ואולי לא. אי אפשר לדעת). סטודנט שעוזר לפרופסור הכריזמטי ומאוהב בסטודנטית הסקסית, גבר אניגמטי שמטפל בביתו של הפרופסור, עם סיפור טרגי של מחלת נפש, אמנזיה, אשה לשעבר שנרצחה ובעיות תקשורת. על אלה יצטרפו עוד המון אנשים שהסופר יספק קורות חיים של כל אחד מהם, ואני התקשיתי לעקוב מי הוא השוטר לשעבר עם בעית השתיה ומי הוא סוכן ספרותי שמוכן לשלם עבור סיפור שקרא פרק אחד שלו.

לזכותו ייאמר שהוא קצר, 234 עמודים, ללא תיאורי זוועות עקובים מדם. הוא כתוב כמו שכתבו פעם – תיאורים כרונולוגיים של האירוע והמון עובדות שחלקן רלוונטי ורובן מיועד לבלבל את הקורא בתחרות עם הסופר מי-יפתור-ראשון-את-התעלומה.
לחובתו יש לזקוף כתיבה מסורבלת ומעייפת, המון דמויות משנה לא חשובות וסיפורי משנה מיותרים. הסיפור אמנם מתיימר לעסוק בפסיכולוגיה ובזיכרון אולם התקשיתי לזכור אותו ולהתרכז בו. הסופר הוא טרנסילבני, סיפורו מתרחש בארצות הברית (למה? אולי כי בטרנסילבניה לא רוצחים אנשים ואין תעלומות בלשיות לפתור)

על הכריכה הקדמית מצויין "המותחן הבלתי נשכח של שנת 2017". ובכן... הגדרות מופרכות על כריכות הספרים הן סוג של כתיבה יצירתית, וזו יצירתית במיוחד.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ספר המראות