ביקורת ספרותית על זיכרונותיו של חתול נודד מאת הירו אריקווה
ספר מעולה

---

בואו נפתח את זה,
אם חתולים היו כאחד האדם הם לבטח היו:
סרקסטיים
בטלנים
מאחרים כרוניים
אומרי המילה האחרונה

והסברה הזו שהחתול הוא זה הבוחר את בעליו, ולא ההפך? יש בזה משהו. ככה ננה החתול וסטורו- הבעלים הנבחרים הכירו. לפני שהיה ננה, היה סתם חתול רחוב, אחד מני רבים, אשר בחר להשתרע באופן קבוע על מנוע מסחרית כסופה שחנתה מתחת לקבוצת בניינים, ובכך קבע את ביתו. המסחרית היתה שייכת לסטורו. כשזה ראה שהחתול יושב לו על המסחרית באופן קבוע, החל לדאוג לו למזון שהיה מניח לו בין הגלגלים. ככה התנהלו השניים עד לתאונה ששינתה הכל. סטורו דאג לחתול לטיפול רפואי במרפאה הוטרינרית (שננה משווה אותה לשערי הגיהנום) לקח אותו לביתו, ונתן לו את השם ננה. ולא, השם לא מוצא חן בעיניו. הוא לא חושב שזה שם ראוי לחתול זכר. כן, ננה הוא חתול דעתן ובעל אופי. ויש לו דעה על כל דבר, וכמעט על דבר ועניין יש לו מה להגיד.
אה, אז מה אם הוא חתול? ואנחנו בעיניו סתם קופים מגודלים הסובלים מעודף חשיבות עצמית.


ואז יום אחד יוצאים סטורו וננה למסע במסחרית. הספר בנוי מארבעה חלקים כשכל חלק מתאר תחנה במסע המרגש הזה, ודרך האנשים אותם יבקרו השניים , יסופר הסיפור ויתבהר הקשר בין סטורו לבין אותם האנשים מהתחנות במסע, הקשר שלו אליהם, כשהמסע הפיזי מתאר גם את סיפור חייו של סטורו החל מילדותו כתלמיד.


קראתי כמה ספרים שהגיבורים שלהם היו פרוותיים, אבל זה ללא ספק היה הכי מרגש מבין אלו שקראתי. הדמות של ננה היא דמות שנכנסת ללב. ונעשתה פה כתיבת האנשה מצוינת. אבל יש קטע בהאנשה. מאוד צריך לדעת לשמור על מינון מדויק. אם מגזימים בה - היא הופכת לגרוטסקית, ואז כל הסיפור הופך להיות סתמי. אבל כשיודעים להקפיד על המינון - כמו בספר הזה, מתקבל סיפור מיוחד כל כך, שסימן V על מנעד כל הרגשות: שמחה, עצב, צחוק, התרגשות, ויותר מכל השתאות על עבודת התרגום שנדרשה פה והיתה כפולה. לא רק ההעברה משפה לשפה, גם התרגום מחתולית לאנושית בצורה כזו שתתלבש בול. לא בערך, ולא על יד, ותהיה מלאה בהומור, ותרגיש הכי נכון. היה מדהים לקרוא את המחשבות של ננה, לא הפסקתי לחייך במהלך הקריאה. ובסוף הספר גם זלגו לי דמעות בלי בושה.


הרבה אהבה יש בסיפור הכל כך יפה ומרגש הזה. אהבת אדם, אהבה לבעלי חיים, והקשר היפה והמתגמל בין שני אלו.


אחד הספרים היפים והמרגשים!



ועל הלינק:
יש לי חבר פייסבוק טורקי, גם תולעת ספרים. עשינו לנו מנהג לשלוח אחד לשני תמונות של הספר שאנחנו קוראים. שלחתי לו תמונה של הספר. עכשיו, טורקים וחתולים זה כמו כפפה ליד. הוא התלהב וסיפר שיש לו עשרה חתולים (הלסת שלי עוד מתגלגלת) אז חיפשתי ברשת לראות אם יש תרגום לספר בטורקית. לא מצאתי, אבל ראיתי שיש סרט בנטפליקס על פי הספר.



https://www.youtube.com/watch?v=pi91-xPK2Tg&ab_channel=InCinemasSingapore

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על זיכרונותיו של חתול נודד