ביקורת ספרותית על הבלונדינית שחורת העיניים - תעלומה של פיליפ מארלו מאת בנג'מין בלאק
ספר בסדר

---

מערכה ראשונה:
מנהל בחברת נפט בן ארבעים פלוס, שחלם כל חייו להיות משורר ולכתוב שירים על המלך ארתור, מפוטר מעבודתו, בתקופה שכשאתה מפוטר בגיל ארבעים פלוס זה אומר שהסיפור שלך נגמר. בלית ברירה וכדי לפרנס את אשתו, הוא מתיישב לעשות את הדבר האחד הנוסף שהוא ידע לעשות, שזה לכתוב סיפורי מתח. הוא אוסף כמה סיפורים קצרים שהוא כתב בעבר ושהתפרסמו במגזינים, מערבב אותם קצת, עושה להם "קניבליזציה" והופך אותם לרומן מתח.
עד סוף חייו הוא לא הבין מה בדיוק הדבר שקרה לו ולמה זה קרה, ואיך יצא לו רומן המתח הגדול של המאה העשרים - "השינה הגדולה". אבל עד סוף חייו הוא הספיק לכתוב עוד חמישה וחצי כאלה.
כשאשתו מתה הוא לא רצה לחיות יותר. הרומן שיצא לו אז נקרא "the long goodbye" ובו הוא מעמת את דמויותיהם של שלושה גברים. הראשון: פילים מארלו, הבלש הקבוע שלו, שהוא בעיקר עד לאירועים ומדווח עליהם מהצד, אבל באישיותו הוא נצחי. בלתי הריס. למרות שהוא לא סופרמן, לא אקדוחן ולא ברוס לי, וגם לא תמיד תופס את הרעים - הוא אף פעם לא מובס.
הגיבור השני: טרי לנוקס, אדם שבור פיזית ונפשית. לוחם לשעבר ביחידה מובחרת במלחמת העולם השנייה וישב בשבי הנאצי, והמלחמה הותירה אותו נכה, מצולק ומעורער לחלוטין. שבר כלי שזוחל על המדרכה מחוץ לבר בלוס-אנג'לס כשאשתו העשירה רודה בו.
והשלישי: רוג'ר ווייד, סופר מצליח שכותב רומנים תקופתיים פופולריים ומתעב את מה שהוא כותב, נאבק באלכוהוליזם ובכישלון של חייו וכנ"ל תקוע בנישואים זוועתיים עם אישה ששונאת אותו.
שני האחרונים מתמודדים עם אובדן, עם כישלון, עם מה שהם חווים כסיום העצוב של מסכת החיים שלהם.
מערכה ב': בשנות השבעים מגיע הבמאי רוברט אלטמן ואומר לעצמו: הוא פספס, אני אמציא את זה מחדש יותר טוב. והופך את הדמויות למשהו אחר, מספר את הסיפור שלו. טרי לנוקס הופך לנער-שעשועים משועמם ותופס את תפקיד הנבל בסיפור, שבמקור נשאר מעורפל ומעומעם.
ועכשיו למערכה ג': מגיע הסופר האירי ג'ון באנוויל שכותב תחת השם בנג'מין בלאק, ואומר: שניהם טעו. אני אמציא את זה פעם נוספת. ומחליט להפוך את טרי לנוקס לסוחר סמים.
בתור מעריץ מושבע של ריימונד צ'נדלר, אני לא יודע מה לחשוב על זה. את "הבלונדינית שחורת העין" חשוב לקרוא בתור פאן-פיקשן. כל משפט וכל חידוד לשון פה הוא כמו שעון רולקס משוק הכרמל: מתאמץ להיראות כמו המקור אבל זה מעליב כמה שהוא לא המקור. הספר מלא בקלישאות שמנסות להיות "משפטי ריימונד צ'נדלר" אבל הם לא, אין בהם האלגנטיות החלקה של המקור והם מתאמצים מדי להתלבש על הרובריקה הקיימת. על כך כבר נכתב מספיק, אבל בעיניי העיקר הוא: איך יכלו לעשות דבר כזה לטרי לנוקס?

» ביקורות נוספות של אביב
» ביקורות נוספות על הבלונדינית שחורת העיניים - תעלומה של פיליפ מארלו