ובכן, נראה לי שאפשר לתת מתכון. אולי בעצם לא מתכון. יותר כמו קווים מנחים לאיתור מוקדם. נניח, אם כתוב מעל לכותרת של הספר שהוא "הספר המקסים של השנה". או אם יש על הכריכה נוף פסטורלי היישר מהאימאג' בנק ובו אישה בשמלה לבנה. יש אלמנטים רומזים בשם הספר. לפעמים, אם כי לא תמיד ולא בהכרח, יש שימוש בגופן כתב יד. על הכריכה האחורית בתוך תיאור העלילה כתובה המילה "פכפוך". הספר עצמו, אם יש בו כמה דמויות, יציג כל אחת מהן בפרק נפרד, בדרך כלל לסירוגין, וכותרת הפרק תהיה שם הדמות שזו נקודת המבט שלה, אחרת הקוראת עלולה להתבלבל ולא להבין מי מספר עכשיו - הוא או היא. זו תמיד קוראת, כי זה קהל היעד. תמיד יש הוא והיא. שני "הוא", כדי לייצר את העלילה. יש כמה סיבוכים בדרך, אבל הסוף הוא טוב - הם מתחתנים.

רומן רומנטי, נו מה.

ויש עוד סממן, אם יש לך טיפה ספק. לכי לחלק בסוף, זה של התודות. אם זה חמש שורות עד חצי עמוד - עוד בסדר. אורך פרק התודות עומד ביחס הפוך לכישרון הכתיבה. וזה גם ברור, כי ככל שיש פחות כישרון, יש צורך ביותר עוזרים כדי להוציא ספר אל הפועל. נדרש כפר שלם, ואולי עיירה שלמה, כדי להוציא רומן רומנטי מדרג ביכורים אל האור. ולכולם צריך לומר תודה, ולהבטיח להם שדמות הנבל בסיפור אינה מבוססת עליהם, חלילה.

וגם כאן - יש רומן רומנטי כהלכתו. ישנה אלי היא עקרת הבית מאקסמור, והיא מתוקה וטובה מאין כמותה, ונשואה לקלייב שבמהלך הספר נגלה עד כמה הוא מנוול. ישנו דן, הלוא הוא בונה הנבלים (כלי הנגינה, לא תואר לאנשים מרושעים) המדהימים בעבודת יד. דן תמים מאוד וחתיך עד למאוד, ואם כי לא נאמר במפורש הוא נמצא במקום כלשהו על פני הספקטרום האוטיסטי. הקוראת יודעת שדן ואלי נועדו זו לזה, ועכשיו השאלה היא רק הדרך. מה גם שחוץ מקיומו של קלייב ישנם גם גורמי מסבכים מצידו של דן - יש לו אחות עם שתי רגליים על הקרקע וחברה שהיא גם יפהפיה מהממת וגם מנגנת מעולה בנבל, מה שאלי כרגע רק חולמת ולא יודעת לבצע. ויש גם חבר של דן וחברה של אלי, וכולם שטוחים וצפויים עד אימה. ופיניאס, שהוא לא שטוח אבל מופיע כבר על הכריכה.

זהו, היתר הולך בתוך התבנית הצפויה, שום דילמה לא נשארת לזמן מספיק כדי לשרוט את הלב, והכל נועד להוביל את הקוראת על מי מנוחות לכריכה השנייה ולעמודי התודות. מדהים מה בני אנוש מוכנים לעשות כשאין להם חומר קריאה ראוי.

איזה ספר מיותר. גיבורת הסיפור היא אלי, אשה חסרת חיים- עקרת בית ללא ילדים שמאז שהתחתנה היא פשוט עקרת בית. מה היא עושה כל היום בבית? לא ברור...אשה חסרת אופי ומעוף. היא מתאהבת בדן בונה הנבלים שכבר אחרי הפרק הראשון היה ברור שהוא על הרצף האוטיסטי אבל משום מה זה נשאר בגדר הפיל באמצע החדר- עד סוף הספר הנושא הזה לא דובר כלל. מדוע הסופרת ראתה זאת לנכון, לא ברור לי...למרות שהוא "מוזר" על פי הגדרתה אלי מתאהבת בו...לסיפור מצטרפות עוד כמה דמויות חסרות עומק וביניהן הבעל האלים של אלי שעד כמה שהוא מעורר סלידה לא הצלחתי להבין את הקטע שהיא סוטרת לו בסוף הסיפור. בקיצור, אם הגיבורה מעידה על עצמה בסוף הספר שהיא "מטומטמת" מי אני שאחלוק עליה.
ספר שאולי בבסיס שלו עומד רעיון נחמד אך בפועל התוצאה גורמת סבל לקורא (בשלב כלשהו נאלצתי לעבור לקרוא בשיטת הדילוגים). אפשר לוותר עליו לחלוטין.

על הספר כבר שמעתי בקבוצת רומנטיקה בפייסבוק, שמעתי המלצות חמות עליו. ההתחלה הייתה קיטשית אבל הסיפור מעניין, הסיפור מגולל את סיפורה של אלי מאושרת בחיק בעלה, עד שהיא מגלה את דן שבונה נבלים באסם, חלומה הכמוס היה להיות לנגן בנבל ודן מעניק לה את החלום הזה היא באה אליו כמה פעמים בשבוע לנגן, ומעניק לה אוכל שתייה אפילו חום וחברות ללא ידיעת בעלה, והשקר כבר מרבה רגליים היא מפחדת לספר לו על בונה הנבלים היא יודעת שהוא לא יאהב את זה, ובייחוד רגשותיה שהיא חשה כלפי דן בונה הנבלים, האמצע וסופו של הדבר היו מרתקים, כמה שזה היה מפתיע לנוכח ההתחלה המאוד צפויה שמחתי שקראתי את הכול ונהנתי. ספר מרגש מתאים לאנשים שהרגש זה בעדיפות עליונה.

פריטת מיתרי הלב:

רפרפתי בין שורות התקציר של הספר ורשמתי לי לקרוא את הספר במועד יותר מאוחר. כיוון של מצאתי משהו אחר, התפשרתי עליו.
ההתחלה הייתה די איטית, כמו להתבוסס בבוץ, ועד מהרה חשבתי שספר שכל דמויותיו הן "נחנחיות", "חנוניות" וכד' לא שווה ממש הרבה. מדף לדף איכשהו התקדמתי אמנם בצורה איטית, חשבתי כמעט לזנוח את הקריאה, עד שהגעתי למקום בו הגיבורה החליטה לעשות משהו עבור הגיבור שהוא לא גיבור-גברי, יצור נרפה למרות האיכויות והתכונות הגלומות בו, כיוון שבסתר ליבה היא נמשכת אליו אפילו שאינה מעיזה להודות בכך בינה לבין עצמה, היא מצליחה מעל ומעבר ומעירה אותו לחיים ונדמה שהוא כאילו עולה מספר מדרגות אל הדרך המלך וכמעט משיל מעצמו את אדרת "השפן" שהתכרבל בה כל חייו. הכתיבה הייתה שוטפת והסיפור נקרא כאמתי, אלא שהיא מוכרחה להמשיך עם הדמות הנשית שפותחת את תיבת פנדורה ומקלקלת הכול.... כל מה שעשתה הביא עליו "כל מיני גיהינום", היא לא מתכוונת לכך אבל זה פשוט קרה..
דווקא מבחינתי הפי אנד היה פועל חזק, היה מראה לחברתו לשעבר שכמה שהיא תדרוך עליו היא תרמוס אותו, וגם הגיבורה היית יוצאת מזירת האלימות והתעללות שחוותה מצד בעלה שאיימה לרמוס לא רק אותה אלא גם את כל מי שבאה אתו במגע.
נו, אז מה אומר??, למעשה הספר בכלל לא רומנטי, למרות שיש בו הרבה סממנים שכאלו.
אשמח אם מישהו יוכל להעביר לסופרת סקירה זאת שלי על מנת שבספר הבא תביא לנו משהו יותר חזק, מעניין ונכון לימיי אנו....
אגב תרגום השם לעברית שאינו נאמן למקור, אינו עושה חסד לספר. במקור נקרא: הוליס ועקרת הבית*, לדעתי השם הזה הרבה יותר מוצלח ושם אותנו במקום הנכון!

• גם התרגום שלי אינו לגמרי מדויק (מילה במילה "עושת-הבית") אבל הכי קרוב.

אני לא מופתעת שספר הביכורים של הייזל פריור סובב סביב נבל, כאשר היא עצמה נגנית נבל המתגוררת באקסמור שבאנגליה.

"פריטת מיתרי הלב" הוא ספר מקסים שמילותיו מחלחלות לנפשו של הקורא. הוא נע על מנעד של רגשות, אהבת אדם, אהבת הטבע ואהבת החי והצומח.

הספר מגולל בשני קולות. קולה של אלי ג'קובס-עקרת בית מאקסמור ודן הוליס בונה הנבלים מאקסמור.

דן בן 33 והכינוי שלו "בונה הנבלים מאקסמור". האיש אינו מרבה לדבר, מופנם ותימהוני. מאוד רגיש לפרטים ומרגיש מאוד לא בנוח בחברת אנשים. התחביב של דן - בניית נבלים מיוחדים. הוריו נפטרו ומי שדואגת לו היא אחותו – ג'ו.

אלי ג'קובס עקרת בית, נשואה לקלייב ללא ילדים. באחד הימים הבהירים והחמימים בעת טיול עצמאי היא נתקלת באסם. סקרנותה מגלה את דן ויצירותיו-בית מלאכה לנבלים.

במפגש המקרי ביניהם דן מעניק לאלי נבל מיוחד.

קלייב לא אהב את המתנה הזו וביקש מאלי להחזיר את הנבל לדן. היא החזירה את הנבל לדן אבל המשיכה לבקר באסם של דן, כשהיא מסתירה את הביקורים מקלייב. אלי נהנתה לנגן ואף למדה נגינה אצל רו-דיר המורה לנבל, שהיה לה קשר אינטימי בעבר עם דן.

בחלוף הזמן אלי חושפת מידע שהוסתר מדן ומתבהרים לה דברים גם על עצמה.

מה אלי חשפה?

בספר מתוארים נופים נהדרים ומופלאים של אוקסמור, ואהבה רבה לטבע ולחי הפורטים על מיתרי הלב.

הדמויות המאכלסות את הספר מרתקות, מעניינות וכובשות.

שם הספר מעגן בתוכו את מיתרי הלב, מתריו של הנבל ולא לחינם נקרא בשם: "פריטת מיתרי הלב".

אהבתי את הכתיבה ואת עיצוב העטיפה.

בשורה התחתונה: ידידות ואהבת אמת.

לי יניני


כנרת זמורה דביר, פרוזה תרגום, שפת מקור: אנגלית, מתרגם: אביגיל בורשטיין, 317 עמודים, 2021

ככה בדיוק נראה רומן ביכורים. מקסים, נוגע, מרגש, עם דמויות מיוחדות ונפלאות, עלילה לא גינרית ומהודקת, תפאורה ציורית, כתיבה קולחת ומסרים לחיים. כן, בחרתי לפתוח בהמלצה רותחת ולהלן הפירוט.

אלי ג'ייקובס נשואה באושר לקלייב ושניהם מתגוררים בבית באוקסמור, אנגליה. אלי אוהבת לכתוב שירה, לטפל בבעלה ולטייל בטבע הקסום החובק אותה. יום אחד, במקרה, היא הולכת בשביל ומגיעה למקום הנחבא מהעין. היא לא ציפתה למצוא שם בית ולא כל שכן, בית מלאכה ליצירת נבלים. ובבית המלאכה היא פוגשת את דן הוליס, הבעלים והאמן האחראי על יצירת נבלים מיוחדים במינם.

אלי ודן מנהלים שיחה אשר במהלכה, דן קולט סימני עצב מאלי. לטעמו האישי של דן, אין כמו נבל כדי לרומם את רוחו של כל אחד. באקט ספונטני, הוא מעניק לה במתנה נבל העשוי מעץ דובדבן שבדיוק בנה. מה ששניהם אינם מתארים זה שמתנה כזו הולכת להפוך את עולמם על פיו, יחשוף סודות כמוסים ויעיר רגשות שונים.

נגינה בנבל הייתה ברשימת הדברים שאלי רצתה לעשות לפני גיל 40. מושפעת ממותו של אביה ומתחושת ההחמצה שהביע, היא מחליטה להגשים כמה שיותר חלומות ולחיות חיים מלאי משמעות וסיפוק. אך האם המתנה הזו תתקבל יפה בעיני בעלה?

הסיפור מובא בגוף ראשון מנקודת מבטם של אלי ושל דן לסירוגין. בכתיבה רגישה ביותר, הסופרת מביאה לנו את דמותו המיוחדת להפליא של דן. איש מוכשר, מתבודד, מתקשה לתקשר עם אנשים שלו ומעדיף להיות בשקט בפינה שלו, עם הטבע ובניית הנבלים שלו. אני מאמינה שדן על הרצף בדגש על תסמונת אספרגר. את דן לא כולם מקבלים וחלק אף מתקשה לקבל את "המוזרויות" שלו, אבל אלי? אלי רואה את הקסם שבבנאדם. היא שומעת את הרגישות שלו ומקבלת אותו כמו שהוא.

הקשר הנרקם בין השניים פשוט מקסים בפשטותו. הוא מניח לה ללמוד לנגן בנבל ולהגשים את חלומה והיא, היא מעניקה לו את הקבלה, ההכלה והיחס החם לו הוא ראוי. מה שמאיים על הקשר הזה הוא קלייב, בעלה השתלטן והשוביניסט של אלי. דמותו הרגיזה אותי בהרבה מאוד רבדים, אשאיר לכם להכירו בעצמכם.

הידידות האמיצה המחברת בין אלי לדן, מביאה לסדרה של אירועים ותגליות, חלקן מקוממות, אחרות מכמירות לב וחלק מרגשות. זהו סיפור על קבלה והכלה, על תקשורת בין אישית, על אהבת האחר ומעל לכל על כבוד הדדי. ברגע שאתה מכבד את האחר ומאפשר לו להיות עצמו, דברים טובים מתרחשים.

התענגתי על כל מילה ומילה בספר הקסום הזה ומזמינה אתכם לקרוא וליהנות ממנו בעצמכם.

התחיל להיות מעניין רק מאמצע הספר.

פריטת מיתרי הלב הינו רומן סוחף ומרגש.
הדמויות מתוארות באופן נהדר. הרגשתי חיבור מיוחד לדמותו של דן בונה הנבלים מאקסמור.
דן מתואר כאדם תמים, רגיש ונבון. מתבודד אשר מרבה לשים לב לפרטים הקטנים בכל סיטואציה. במהלך העלילה מתרחש חיבור מקסים בין דן לאלי, עקרת הבית מאקסמור כמו שמכנה אותה דן.
החיבור ביניהם מוביל להתפתחות העלילה כי מעצם כניסתה של אלי לחייו של דן היא מוסיפה להם גיוון וחושפת סודות אשר הוסתרו היטב מדן. היא מאירה את עיניו למה שקורה, אגב אני מאמינה שהוא לא ראה את הדברים האלה כיוון שהוא לא רצה. לפעמים אנחנו לא רוצים להאמין שדברים מסוימים קורים ולכן אנחנו עושים כל מאמץ לעצום עיניים למצב.
הספר מלא באהבה לטבע, למוזיקה, לאנשים ולחיים בכלל. אהבה שמתוארת באופן מקסים ומחמם. ממליצה על הספר באהבה רבה :)