לטעמי האישי בלבד. הספר עמוס בתיאורי טבע, 3/4 מהספר הוא פואטי ומסאי ורק הרבע האחרון ענייני. ממש נאבקתי ברובו להמשיך. הרבע האחרון היה שווה את זה ואכן יש תיאור די טוב להתפתחות שלילית של חברה אנושית, אבל חשבתי שהוא יהיה יותר מפורט ויתפרש לאורך זמן רב יותר.

ספר של יום אחד. מה הכוונה? מאוד קל לקריאה, סוחף בצורת הכתיבה והתרגום שלו. עלילה מעניינת וזורמת. אומנם לא כל היצורים אנושיים אבל בהחלט יש להם תכונות אנושיות. הכותב אכן בנה שם עולם והעולם שלם. גם את ההקדמה של הסופר בגרסא החדשה מאוד אהבתי.

אחד הספרי סיפורים קצרים הטובים שקראתי אם לא ההכי טוב. יש פה אסופה של סיפורים של כל מיני סופרים מפורסמים מהעבר, כל סיפור לוקח אותך לעולם שונה ולסגנון כתיבה שונה ואתה פשוט לא מסוגל להפסיק. מדהים, נותן השראה וממלא את הראש בעניין.

מעניין מאוד. במיוחד הדוגמאות. ואיני לומד מקצוע זה.

כל הסיפורים מותחים. קשה להניח את הספר, עם זאת יש חלקים רבים בהם הוא כותב הרבה על דברים לא רלוונטיים ומתאר דברים שרק רציתי לסיים לקרוא אותם ולחזור לסיפור, אבל אולי זוהי אחת מדרכי לשמר את המתח ואני חסר הסבלנות בסיפור שצריך להתייחס לזה בצורה יותר ניתוחית. לא תמיד ייתן לך התרה ולרוב לא בכלל, כלומר הסיפוק לא תמיד מגיע בסוף, אבל ספר מומלץ בכל זאת בזכות האווירה והמתח וגם השימוש היפה במילים. יש בו משהו שמזכיר לי את סרטיו של דייויד לינץ׳ מבחינת אדיקות הסיפור.

ספר בהחלט מעניין עם סיפורים מרתקים מהחיים האמיתיים, ובגלל שהם אמיתיים, לא תמיד ישנה התרה או סוף, אבל לי זה בסדר.

הספר ארוך, עמוס בפרטים והתרחשויות. משהו בכתיבה של מריו פוזו מכניס אותך עמוק לתוך העולם, כל דמות מקבלת כבוד ואופייה מפורט לעומק עד כדי כך שאנו מרגישים כאילו תמיד הכרנו אותה. הסיפורים מרתקים כמובן והספר הרבה יותר טוב מהסרט לטעמי.

ספר זה מציג את הישראליות במיטבה בעיניי, מגוון סיפורים קצרים ושירים על חוויותיה ומחשבותיה של הכותבת בבניין ישראלי קלאסי.
אי אפשר שלא להתמלא עונג וחום כשמעלים זכרונות מתקופה ישנה אליה אנו מתגעגעים וספר זה עושה זאת מצויין.
הכתיבה פשוטה וקלילה, הסיפורים מגיעים לעומקים הנכונים ומטיבים לתאר אפילו מצבים פשוטים כבעלי משמעות. אני ממליץ.

בעיניי הספר הכי טוב שקראתי, פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא וגם לא רציתי שייגמר. עד קריאת הספר מחשבות רבות שעברו בראשי על החברה שסביבי נראו לי כרשעיות ומוגזמות ותהיתי לי: ״איך רק אני רואה את הצד המזוייף בזולת?״
אבל הספר הבהיר לי שגם בארה״ב של שנות ה50 וגם בכל תקופה בהיסטוריה היו אנשים שראו את המיינסטרים כעלוב ועדרי, וזה בעיניי המסר החזק ביותר מהסיפור, כמובן שישנו את הפן ההתבגרותי והמוטיבים החוזרים הנהדרים, כמו לדוגמא: ״ לאן הברווזים עפים כשהאגם קופא?״ מוטיב שהזכיר לי את הסדרה האהובה עליי ״הסופרנוס״ ושעשע אותי במידה מסויימת. אבל אני מאמין שכל אחד יכול למצוא את עצמו בספר הזה ולא סתם הוא נכלל בסילבוס של לימודי ספרות לתיכון, ניתן להתאים לו משמעויות, אישיות וחברתיות.
כעת אני מצפה לזמן בו הספר יישכח מזיכרוני ואוכל לקרוא אותו שוב.
נ.ב. - הספר כנראה לא ידבר כל כך אל אלו שלא יזדהו עם רגשותיו ומחשבותיו של הגיבור.
אך מי שכן יצליח להבין קצת מהתחושות שעל ליבו של הולדן קולפילד לא יוכל להוריד את הספר לרגע.