קומות / אילנית יהודה

קומות

אילנית יהודה

יצא לאור ע"י הוצאת חלונות - עלים, בשנת 2002, מכיל 127 עמודים,







ללא דירוג ללא דירוג
0 בנים   0 בנות
171 התעניינו בספר

תקציר הספר
היא התעוררה מנומנמת, מפהקת, הזויה. ישנה על צד שמאל ונתפס לה השריר שמחבר את היד לגב. הקירות נראו סדוקים מתמיד והתקרה היתה קבועה בזווית אלכסונית. אבל כל זה לא מנע אותה מלתפוס את הפואנטה. באותו בוקר היא הבינה שהיא נשואה לעב"ם. כל הסימנים בחדר השינה העידו על כך. המכשיר קוטל היתושים, למשל, אותו מכשיר בעל אור אדום עמום המטיל צל משולש על הקיר. "איך כל אותן שנים לא שמתי לב שאין אצלנו יתושים?" והמשקפיים. המשקפיים הישנים שבעלה התעקש לא להחליף, על אף שהחיבורים התרופפו והמסגרת התכסתה ירקת. מעולם הוא לא הסכים להחליף את המשקפיים ותמיד השתמש בנימוק מתחשב: "לא כדאי להוציא על זה כסף." המכשיר קוטל היתושים, המשקפיים ו - כן, השיניים. השיניים הגדולות, הקדמיות שגודלן היה יוצא דופן. שלושת הסימנים מעידים שיש כאן עדות ממשית לחייזר. מישהו הוטל אל תוך חיי מן העבר. מן העתיד. מי יודע מניין?! אלוהים, איך אפשר לחיות בתוך בועה כל כך הרבה שנים ולא לשים לב לדברים המרכזיים? היא עמדה להיכנס לאמבטיה. בקצה המרוחק של העין קלטה את בעלה עומד מול החלון ומנפנף בידיו. "אני כנראה יורדת מהפסים." היא שלפה מברשת שיניים מהכוס שעל המדף, מרחה במהירות את המשחה וחשבה: "למה הוא עומד ומנפנף מול החלון?" היא סיימה לצחצח את שיניה והתנגבה בתנועות חדות. המחשבות המשיכו לשייט בראשה, זועקות למציאת פתרון. "הוא מנפנף כי ראה מישהו מוכר ברחוב, או ששב לערוך את התעמלות הבוקר לפני היציאה לעבודה, או ..." היא תלתה את המגבת על הוו התקוע בקיר ופרצה אל עבר הסלון. מבט חטוף הספיק כדי לקלוט. האיש נעלם. סהרורית, היא עברה בסלון ביתם המשותף. כסאות הפוף הקטנים היו מסודרים במעגל, פסלון הבודהא שקיבלו במתנה מידידים היה הפוך על ראשו ותריסי החלון היו פתוחים. "מעולם לא היו הכסאות הקטנים מסודרים במעגל. והחלון, היה תמיד סגור. חללית קטנה ואליפטית," היא חשבה, "נכנסה הביתה דרך החלון. חללית קטנה ואליפטית, זה כל מה שאוכל לספר לבן שלנו. זה מה שיישאר לזיכרון." היא פכרה את אצבעותיה בשערה השחור ונשאה עיניה אל השמיים. "אולי בכל זאת הוא יחזור אליי פעם." בצעדים איטיים התקדמה אל התריסים הפתוחים. פרועת שיער נרכנה על אדן החלון, אחזה בעצבנות בכפתור הרופף שחיבר את הצווארון לגוף החלוק. בפעם הראשונה בחייה התעקשה להחזיק בבדידותה כמשענת. כמפלט אחרון מן הכאב והעול הכרוכים בעמידה מול האמת. ההבנה הראשונית הזאת הובילה אותה להרהר בעצמה ברצינות, ואולי היה זה הייאוש: אם היתה לי אחות תאומה, הייתי גלית הכפולה. היה לי עם מי לדבר ואת מי לאהוב ואל מי לשורר ואין.










©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ