הספר מביא קורותיה של פלוגת טירונים, כשהנושא העיקרי הוא, מערכת הלחצים שבה נתון החייל, כשהוא מבודד בסד האימונים הלוחצים מול הסדן של הניתוק מהבית.
הנושא העיקרי הוא הקשרים הקיימים, המדומיינים ואלו שאינם עם החברות והעולם הנשי.
אין כאן התייחסות לתמיכת המשפחה , אם, אב, אחים ואחיות. הציר העיקרי נסוב על עולמם של הקיבוצניקים, ומושבניק אחד, כשהחיילים האחרים זוכים להתייחסות פחותה.
הקצינים והמפקדים האחרים באים מעולם של חייזרים, שמופיעים רק לצורך מסדרים וטרטורים.
תפיסה מעניינת, מוקצנת, אבל בהחלט לגיטימית.
השפה והעימוד של הספר מהווים אלמנטים ספרותיים המוסיפים אווירה ותחושה של "צבאיות". כתיבה ותיאורים בסגנון "סטקטו" של החיים בצבא וגם מחוץ לו, בנוסף לפרקים של עמוד וחצי עד שלושה, ואפיזודות דחוסות למספר משפטים , ואין זה חשוב אם זה ריצה עם קיטבג על הראש, דבר ששמעתי לראשונה בספר זה, שהות בחופשה בבית, או חתונה של חבר לפלוגה.
הכותב לא מצליח להשתחרר מהסגנון גם כשהוא אזרח , בעל משפחה ובעל בעמיו.
אכן, טראומה אמתית.
אם לא הבנתם עד כאן, הרי עיקר תפקיד החיים הוא שימור בת הזוג שבבית.
הסיום מסובך יותר, ואני משאיר לקוראים להתרשם ממנו.
אני חושב כי כדאי לקרוא את הספר, כי מרביתנו שירת בצבא, ויכול למצוא הדים כאלו ואחרים בדמויות ובאפיזודות שבו.
מאידך, אני בטוח כי יש כאלו שאמנם נלחצו בטירונות , אולם ידעו לנצל את החוסן הפנימי שהבית והמשפחה נותנים וגם החברה שלפעמים אינה עומדת בלחצים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
