ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שישי, 13 במרץ, 2009
ע"י מלכה לובל
ע"י מלכה לובל
הסיפור מתרחש בהודו,בבומבי.על שתי נשים שאחת מהן סרה ממעמד הבינוני והיא הבוסית, והשניה בהימה ממעמד הנמוך והמשרתת של סרה מעל ל 20 שנה. בהימה היא גרה עם נכדתה בשכונת העוני ,היא אנאלפבתית למודת סבל ואובדן.
גברתה אשה אצילה,ממשפחה מבוססת ,משכילה מצב כלכלי מצויין. נוצר קשר הדוק בין שתי הנשים קשר של אמון,קשר אמיץ שלכאורה חוצה מעמדות.
בהימה מאבדת את בעלה,בנה, בתה וחתנה.נשארת רק עם נכדתה והיא מגדלת אותה בצריף בשכונת העוני שמי ביוב נשפכים ברחובות,ובקושי יש להן ממה לחיות.
סרה עוזרת רבות לבהימה בגידולה של מיה הנכדה ואף מממנת לה את הלימודים בקולג'.דינאז בתה של סרה מאוד אוהבת את בהימה כי היא למעשה גידלה אותה מאז שהיא נולדה,ואוהבת גם את מיה הנכדה.
סרה היא אשה מוכה ובהימה תמיד נמצאת שם לנחם אותה.כמובן שרק המשרתת יודעת שסרה אשה מוכה.
כשבעלה הולך לעולמו סרה משתחררת מהסבל של חייה ומתנחמת בבתה ההרה וחתנה.
לי אישית היו קטעים בספר שלא היה לי נוח איתם.פעמים רבות הודגשו הרווחים בין הדמויות בסיפור. למרות שסרה ובהימה היו חברות סרה תמיד הדגישה במעשיה שבהימה היא המשרתת . היה אסור לבהימה לשבת ליד סרה ומשפחתה ליד שולחן האוכל ,היה אסור לה לשתות תה מספל של המשפחה היה לה ספל משלה וכלי אוכל משלה.ישבה תמיד על הריצפה במטבח.
למרות שבהימה היתה מאוד מאוד נקיה שסרה העריכה אותה על כך באותה מידה היא ניגעלה מימנה .ניגעלה אפילו לנגוע בידה.,בעורה. דינאז לעומת זואת מאוד לא אהבה את יחסה של אימה לבהימה .תמיד נתנה לה כבוד ולהפך מאימה היא אפילו היתה מחבקת אותה .
רווחים רבים יש בסיפור .הרווח הגופני בין המעבידה והעובדת למרות שבהימה זאת שבישלה וניקתה את הבית והיתה נקיה תמיד, נפשית לא היה רווח .רווח כמובן עקב המעמדות..
החתן בעלה של דינאז נתן לזה הרבה חשיבות.למרות זאות הרווח הזה לא הפריע לו לקרוע את בתוליה של מיה כשדינאז אשתו האהובה....היתה בהריון.
מיה עושה הפלה אבל מודע שסרה תיהיה זאת שתלוה אותה לרופא ושתיהי עדה לרצח נכדה שהיא כמובן עדיין לא יודעת שהוא שלה.מיה מפסיקה ללמוד נסגרת בתוך עצמה. לא מגלה מי האב.בהימה רק לפי מבטים של החתן מבינה שהוא היה האב .
כשיש מעמדות הרבה פעמים מנצלים את זה לרעה. חושבים שאם אני עשיר אז מותר לי הכל אני אלוהים. אני יכול להשפיל
לאנוס, לביש בפומבי את פני השני להאשים בגניבה מותר לי הכל.הרווח בין האנשים גדל וגדל....
זה חבל וזה כואב כי קודם כל האדם הוא אדם ולא משנה מאיזה מעמד הוא.
כילדה אני זוכרת שהיתה לי ולאחיותי אומנת ממעמד הנמוך
ומשרתת צועניה,לאבי היו לו פועלים ממעמד הנמוך, לעולם לא נתנו להם להרגיש שהם פחותים מאיתנו.להפך.הם ניבנו והיתפתחו יחד איתנו. כשעלינו לארץ הם בכו בכי רב.
כמו בספרים כך גם בחיים תמיד ישנם דברים אינטימיים בין אדונים ומשרתים.....
קשה לי מאוד להודות בזה ואפילו אני מתבישת אבל גם היום
לפעמים אני מרגישה רווח ביני ובין אנשים מסוימים מעדות מסוימות.עד כדי שאני לא מסוגלת להיות קרוב אליהם, לשבת לידם ולינשום לידם. הרווח הוא גופני בלבד. הם בהחלט יכולים להיות אנשים נפלאים ואני בטוחה שהם כאלה.
אני קלטתי אותם במרכזי קליטה כשעלו לארץ.אנשים נפלאים
אבל הרווח ביננו היה אצום.במקרה של העולים הרווח היה גם אינטלקטואלי וגם גופני. בעיקר גופני.חלילה שיוצר מגע.אני
מודה שאני היום מתבישת בזה מה עוד שכשאני ניזכרת שנמנענו רוב העובדים לנגוע במעקה של המדרגות כי העולים נגעו קודם בזה.כן זה רווח לא יפה.....
ישנם רווחים כל יום . אפילו במשפחות בין אחים ואחיות. אם אח אחד מעמדו הכלכלי פתאום עלה יכול להדגיש את הרווח הסוציואקונימי ועוד איך בינו ובין יתר האחים.זה חבל כי אז נוצרת טינה וכעס וניתוק קשר.
יש רווחים בין חילוניים ודתיים.,שאם ניכנס לזה לא נסיים......
אני לא חושבת שאם נוצר רווח בין אנשים הוא חיובי.
צריכים למנוע את זה עלידי קבלת האדם השני כפי שהוא,לפעמים זה מאוד קשה אבל תמיד צריך לנסות,כי יש תקווה תמיד לעוף ולהשתחרר מהרווחים שבינינו.
0 הקוראים שאהבו את הביקורת