ביקורת ספרותית על חמור מאת סמי ברדוגו
ספר בסדר

---

"החיים לא עומדים בהבטחה שלהם. בגלל זה: חמור." עלילת הספר סובבת בשתי קווי עלילה- רוסלאן ההומו וסטיב האמריקאי המחלקים את חייהם בין העיר הגדולה (אשקלון) והמושב השכוח בת הדר. ציר העלילה הראשון שרוסלאן הצעיר חי בקרית ים (1994)עם הוריו העולים הטריים מ אזרבייג'ן עם אימו אולגה ואביו ארתור הרזה והמותש שעובד במפעל נשר. רוסלאן הצעיר לומד באורט קרית ביאליק הנדסת בניין.

"שניים מהגלגלים של מכונית השיטור פלשו בוטים וחנו על המדרכה, וליד הדלת האחורית שלה התייצבו השוטרים, שרק מעצם הופעתם קיבל רוסלן עווית לבבית של בהלה, תחושה של התנגדות, קומץ סלידה, והוא לא היה צריך לראות את צורת הפנים של הגברים במדים. (..) העדיף רוסלאן את מה שאינו ממש-ממש חלק מהשניים, והבחין שאחד מהם אוחז בחבל דק שנמשך אל החמור ונכרך בלולאה רחבה סביב צווארו"
(ע"מ 9-8).
אוינק-אוינק, השוטרים מביאים לרוסלאן הקווקזי בן החמישים חמור. הדמות התלושה של ברדוגו באקט שאמור להיות אלגורי לאזרח הקטן שהרשויות מתנפלות עליו.
כוחו של הספר נובע בדיוק מזה:
"שמה של הרשת:"אושר עד", כאילו המלים הללו...אבל בעצם לא כאילו וגם לא כמו, מפני שזאת אכן מין סיסמה מקומית, דרך חיים ותפיסת עולם, דיבר נחוץ ובעיקר משתלם. זול פה. רוסלאן כבר משומש בביקורים הבערך חד-שבועיים שלו כאן, בסופרמרקט המפואר והאפקטיבי לקניות חטופות. נוח לו עם הרכישה הלא-יקרה בכסף וברמת המצרכים. כי מה זה משנה? מה זה באמת חשוב? איכות של מה צריכים לחפש הוא ושאר הקליינטים תושבי המושבים והקיבוצים?
איכות של גבינה לבנה, נקניק פסטרמה, עגבניות, תפוחים ותבלין פלפל שחור, שמן סויה וקנולה, חרדל, בשר קפוא ודגים אה... טיב ויוקרה של מה? של לחם? לא ולא. הכול בסיסי כאן, מאוד בסיסי.
(..) משום-מה יותר גברים קונים כאן מאשר נשים, ולמה הנשים לא באות אל המקום? לאן אבדו האימהות? ובכלל, כיצד הפכה שעת יום כל-כך לא מתאימה לקניות למופע של צריכה?". (ע"מ 113-112).

התיאור הבא לא לבעלי לב חלש:
-מיד התחברו השניים , נצמדו בשפתיים, פערו אותן, ועוד פעם, בחיבה משותפת של מעשה ההתנשמות, ניסו לבלוע האחד את לשונו של השני (..) וסטיב גבר על רוסלאן והכניע אותו בצחוק עבה, הדביק אותו בהשכבה על המזרן (..) נאנח והתחיל לנוע עם האגן בדפיקות קלות על הגוף השרוע תחתיו,חסר מעצורים שכמותו, וכמוהו גם רוסלן הרגיש שנותנים לו פתח, שהוא מאבד משהו מעצמו (..) נאבק בכליאת הידיים שלו
(..) שניהם נמצאו במעשה של חוזק, מעשה איתנות של גברים. (..) ועכשיו ביקש רוסלאן בו למיטה, (..) התפשט מכול הבגדים , ורוסלאן שעשה כמוהו נזרק ראשון בגבו על המזרן
(..) התנגשות איברי המין הזקורים , חיכוכם, מכאובם, מאבקם, ומיד אחר-כך הסתער סטיב על שרוך השערות בבטן של רוסלאן, נישק ומצץ, יותר מדי חזק , נשך את פטמותיו, (..) גנח
(..) והוא רוסלאן, היה מוטל על היצוע כמו איזה ניהילסט שיורד אל התהום, היכן שהחירות של החיים נולדת עבורו; רוסלאן רמס וחילל עאכים בתוך חווית החיים הרגעית שלו, ממנה דלף סם החיים. (ע"מ 125-124).
"חמור" של סמי ברדוגו עמוס בתיאורים כמו חומר הסיכה שנשפך בין סטיב לרוסלאן.
"עכשיו נדחפת לראשו התלונה הנרמזת וכמעט נאמרת של סטיב- ,תגיד לי, כמה אפשר בלי לעשות כלום ולהיות מובטל? יותר משלושה חודשים מובטל זה נראה לך נורמלי? ועוד להיות תקוע שבועות עם חמור? זה חיים זה?"
- אפילו עם ביקורת כזו, ודווקא בגללה, רוסלאן נעשה דרוך יותר, החלטי:
זה מה שאני עושה! וחוצמזה, מה אכפת לאמריקאי, הוא הלך ממנו אתמול בערב. (ע"מ 241).

רוסלאן שבה לבקר את האבא החולה של יזיזו סטיב המורה האמריקאי הצעיר (רוסלאן בן 50!) בבית החולים, לאחר מיכן מטיח סטיב ברוסלאן את עובדות חייו- הוא הנדסאי מובטל תלוש מהמציאות שחי עם חמור!.
בסוף הספר מתגלה מאורע מן העבר שמצליב את שתי קווי העלילה בין הילדות בקרית ים לבין דמות התלוש הקווקזי המבוגר שחי הי שם במושב ליד אשקלון עם חמור ולא עושה דבר.

"חמור" של סמי ברדוגו מתאר חיי תלישות של גבר הומו מובטל. כול הכבוד לפרס מפעל הפיס שמשנה לשנה בוחר ספר ביזרי יותר ויותר להיות הזוכה המהולל!.

» ביקורות נוספות של אושר
» ביקורות נוספות על חמור