ביקורת ספרותית על השראה : קצר ולעניין - מאה ימים של אושר בתמונות ומשפטי השראה ליישום ביום יום מאת עדי שביב

---

קראתי אותו בעבר, ולא היו לי הרבה מחשבות, זה היה נחמד ועברתי על ה-מאה ימים של אושר בלא יותר משבוע.
אני איכשהו תמיד מצליחה לקרוא את הספר הנכון בזמן הנכון.
אבל לצערי, יש ספרים שעם הזמן, מאבדים את המשמעות שלהם.
אני אפילו לא זוכרת מה הרגשתי אז, הוא גרם לי להרגיש בסדר, אבל לא יותר.

הספר בנוי ככה שבצד ימין יש איזו פסקה או שתיים מהמחברת, ובצד שמאל תמונה שאמורה לתת לך השראה עם ציטוט שמתאים לתוכן שבצד ימין.
התוכן עצמו, מאוד שיטחי, אפילו לא טרחתי לקרוא, כי המילים יותר מידי קלות.
אין להן שום משמעות אמיתית, פשוט חשיבה חיובית שכבר לא יכולה להשפיע על אלו שבאמת מתקשים לחיות בתשוקה.

הציטוטים עם התמונות נסבלים, בעיקר אלו שאמרו אנשים אחרים, ולא נכתבו על ידי מחברת הספר עצמה.
אחד המשפטים שהכי אהבתי, אבל בו זמנית גם מוכיח לי שהספר הזה הוא כמו לתת גלגלי עזר למי שאין לו פאקינג אופניים, הוא:
"הדשא ירוק יותר אצל מי שמשקה אותו".

זה מדכא.
כי אני מנסה.
אבל הדשא לא הופך לירוק יותר.

אולי לא הייתי מתלוננת, וטורחת בלכתוב ביקורת על הספר הזה, אם הוא לא היה נקרא "השראה".
כי היום, כשאני ממש צריכה השראה, אני מבינה שאי אפשר למצוא אותה בספרים כאלה.
חסרי דימיון, צפויים, מלאי קילשאות.

הוא לא לגמרי מיותר.
ללא ספק, מי שיש לו אנרגיה, יוכל לשאוב מזה עוד כוח להמשיך לעשות את מה שהוא כבר במילא עושה.

אבל מה עם מי שאין לו דבר?
מה עם מי שלגמרי חסר השראה, ולא ברור לו מה הוא צריך לעשות כדי להמשיך?
מה עם מי שבאמת תקוע, ואין לו אפילו לא יום אחד, עליו הוא יכול ליישם את הדברים הכה חיוביים?

עבור אדם כזה הספר כנראה יהיה מיותר לגמרי.
ואין לדעת, אולי אפילו עיון קליל בספר, יוציא אותו מדעתו.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על השראה : קצר ולעניין - מאה ימים של אושר בתמונות ומשפטי השראה ליישום ביום יום