טוב זה לא סוד שאני אוהד מושבע של מורקמי. קראתי את כל מה שהוא כתב ותורגם, למעט דברים שלא היתה לי הסבלנות לחכות לתרגום (1Q84 ספר שני ושלישי, ו Killing Commendatore). אבל, מאז שקאתי פה באתר ובעוד כמה מקומות דעות שיחסו למורקמי דעות שוביניסטיות- באופן בו הוא כותב דמויות נשים, התחילו אצלי ספקות. כמובן שכשקראתי את הדעות ביטלתי אותן ביני לבין עצמי. נו באמת, מורקמי כותב נשים בצורה מדהימה, התאהבתי מיד כמעט בכל הדמויות הנשיות שיצאו תחת ידו. אבל אתם יודעים איך זה, ברגע שמישהו זורע בכם ספק, סופו של הספק לגדול. זה לא גרם לי להפסיק לקרוא את מורקמי, או אפילו לאוהב אותו פחות, זה פשוט שם לי פנס על הדמויות שהוא כותב, ויחס הדמויות הגבריות שלו אליהן. יתכן מאוד שזה משהו מוטבע בתרבות היפנית, ו גייג'ין כמוני לא יכול להבין. אבל אם זה שובניזם זה מפריע לי.
ולמה הקדמה מורקמית כו ארוכה שבכלל הספר עליו אני רוצה לכתוב הוא של סופרת יפנית בשנם בננה יושימוטו (מתוך ויקי:" נולדה בטוקיו בשם מאהוקו יושימוטו. בתקופת לימודיה לספרות באוניברסיטת ניהון, אימצה לעצמה את השם "בננה" בעקבות חיבתה לפרחי בננה וכיוון שנשא חן בעיניה אופיו האנדרוגיני).
תקשיבו, אם אתם רוצים לקרוא משהו שמאוד מזכיר מורקמי, וכתוב בקול נשי אמיתי, בננה יושימוטו היא הדבר בשבילכם. המון המון מוטיבים מורקמים בספר הזה באווירה, ביחסים בין הדמויות, במציאות, והגבולות של אותה מציאות עם המיסטיות, בעלילה. אין ספק שיושימוטו מאוד מושפעת מסיגנונו של מורקמי, אבל היא עושה זאת מצוין. בקול נשי בוטח ומשכנע.
במרכז העלילה של הספר, יש ספר העונה לשם NP, קובץ סיפורים של סופר יפאני שגר בארה"ב ונכתב באנגלית, כל מי שמנסה לתרגם את הספר ליפאנית, מתאבד כשמגיע לתרגם את הסיפור ה-98 בספר. בספר 3 דמויות שובות לב, שסובבות סביב דמות רביעית שהיא הציר. הדמות הרביעית. השלושה הם זוג תאומים, ואחותם למחצה, שלא ממש הכירו עד שנהיה מאוחר מידי (אתן לכם לגלות לבד למה מאוחר) והדמות הרביעית, בחורה צעירה, בת זוגו של אחרון המתרגמים שהתאבד, היא מתרגמת קצת בעצמה, והבת של מתרגמת.
אני אמשיך לקרוא ספרים של יושימוטו. מבטיח לעדכן
מומלץ בחום, לאוהבי מורקמי, ואולי יותר לאוהבות מורקמי
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
