רגע, מה? מאיפה בכלל להתחיל?
הספר הראשון הצליח לכבוש אותי מהמילה הראשונה עד לאחרונה. והספר השני הצליח גם. אבל בצורה הרבה יותר טובה!

העלילה, הדמויות, הכתיבה - הכל היה כל כך טוב וברמה גבוהה. לא הרגשתי לרגע שהיה משהו שחסר במהלך הספר. ממש פחדתי לקרוא את הספר הזה. ממש אהבתי את הראשון, שנגמר בצורה מפתיעה כל כך, שלא חשבתי בכלל שאפשר לתת כיוון נוסף לספר שני. הופתעתי לטובה משאר הדמויות החדשות שנוספו, הדמויות שבמהלך הספר שזכינו להכיר בצורה טובה יותר בזכות נקודות המבט וכמובן את הרביעיה הותיקיה שכולנו אוהבים.

איך אפשר לחשוב בכלל שממשחק תמים של אמת או חובה שמופץ בסלולריים של תלמידי התיכון, הדברים יכולים לצאת מכלל שליטה? טוב, מה בדיוק ציפינו מתיכון בייביו?

בדיוק כמו בספר הראשון, גם בספר "אחד מאיתנו הבא בתור" נשארתי עם פה פעור ומופתעת לחלוטין. אם רק לרגע חשבתי שאני יודעת איך הספר הולך להיגמר, לגמרי טעיתי.
אני כל כך ממליצה לכם לקרוא את הספר הזה, כי זה מדהים כל הפלוט טוויסטים שקארן מ' מקמנוס יודעת להכניס ממש בסוף, ולהשאיר אותנו בהלם.
***טריגרים: מוות, אלכוהול, תקיפה מינית+שיימינג מיני, מחלות סופניות, אמטופוביה

ברידג'רטון


"ברידג'רטון - הדוכס ואני", הוא ספר נחמד ומשעשע שממש כיף לקרוא. כמו כן, ספר זה הוא רומן יחסית קליל, אך עם זאת, גם נותן נקודות מחשבה מעמיקות. הכתיבה נפלאה ומרתקת, הסיפור עצמו מעניין והדמויות מדהימות. מכל הבחינות אהבתי את הספר. זהו הספר הראשון, שפותח את הסדרה. בסדרה עצמה, יש תשעה ספרים שונים, שכל אחד מהם מספר סיפור אחר על בן או בת משפחת ברידג'רטון אחר.ת.

הסיפור שלנו מתרכז בדפני ברידג'רטון ובסיימון באסט, בספר "הדוכס ואני" (הספר הראשון בסדרה).
לדעתי, הדבר שגרם לי באמת לאהוב את הספר, הוא ההזדהות שלי עם הדמויות.
כפי שציינתי קודם, הדמויות כתובות בצורה כל כך טובה. לפעמים הרגשתי כי מדובר בדמויות שהן אכן אמיתיות, מפני שהרגשות שלהן כל כך חזקות דומיננטיות.
עוד נקודה שממש אהבתי בספר היא שכל פרק נפתח עם פסקה מהעיתון "חדשות החברה הגבוהה של ליידי וויסלדאון", המתמקדת ברכילות.
לא רק שהיא עוזרת לקדם את העלילה ואת ההתרחשות שעומדת לקרות בפרק הנוכחי, אלא זה גם מאוד מכניס את הקרוא לסיפור עצמו, לתוך המאה ה-19 בשנת 1813.
אני מאוד אוהבת שיש כאלו פרטים בתוך ספרים. לפי דעתי זה מאוד נחמד ויכול מאוד לעזור להיכנס לתוך העלילה.

*הערה חשובה*
אני הייתי ממליצה לקרוא את הספר החל מגיל 15+, מכיוון שמופיעות בו סצאנות מיניות מפורטות. אני בעצמי הרגשתי שהיה לי טיפה יותר מידי לקרוא אותו. אבל ממש נהנתי ממנו וברגע שהפריע לי המשכתי לדפדף.
מי שמרגיש שזה לא משהו שיכול להתאים עבורו אז עדיף לחכות עם זה קצת, כדי שכקריאה ראשונית, תוכלו להנות על הצד הטוב ביותר.

לפני שאתחיל, אני חייבת להגיד שקניתי את הספר בזכות הכריכה המושלמת שמשכה לי העין.
כאילו, תסתכלו על הכריכה המהממת הזאת ותגידו לי שלא הייתם רוצים את הספר.
ובכן, כמו שהכריכה מדהימה, כך גם הספר מדהים.
אז אתחיל ואגיד שהספר שבר לי מחסום קריאה רציני. את הספר הראשון בסדרה קראתי בתקופת החגים (כן, כן. בזמן הסגר השני). התקופה ההיא לא הייתה הכי טובה עבורי. היו לא מעט גורמים אבל הסיבה העיקרית לכך היא עקב הסגר השני, שאחותי הייתה צריכה לסגור חודש בבסיס. מה שאומר שחודש ימים לא ראיתי אותה. לפני שהיא עזבה לחודש את הבית, הבטחתי לה שאקרא את הספר "קלע הכשף", ובסיום הקריאה שלי, היא תתחיל לקרוא אותו, כי זה נחמד שנקרא לשם שינוי ספר ביחד ונדבר עליו.
למרות שנכנסתי למחסום הקריאה, החלטתי לא לאכזב את אחותי. כמו שאני מכירה אותה, ידעתי שכשתחזור הביתה היא תרצה להתכרבל במיטה שלה עם ספר טוב.
התחלתי לקרוא את הספר רק בשביל אחותי. ברגע שפתחתי את הספר, גיליתי ספר מדהים!
לא הצלחתי להניח את הספר אפילו לא לרגע, וכך סיימתי את ארבעת הספרים הראשונים (כל הספרים שתורגמו בינתיים).

והעלילה? היא מדהימה!
אני ממש ממליצה לכולם לקרוא את ספר הפנטזיה המרתק הזה.
העלילה מתמקדת בקלן. קלן הוא לא בעל יכולות על טבעיות, לא משתמש בכוחות מיוחדים, או משהו כזה - אם במקרה תהיתם לעצמכם.
בעצם, דמותו מתוארת די עלובה ופתטית סך הכל. נוסף על זאת, הוא גם שקרן, רמאי ולוזר.
אה, כן! יש שם גם חתול-סנאי, שקורע מצחוק.
(אני יכולה להבטיח לכם שהוא עשה לי את חוויית הקריאה, למצחיקה במיוחד!), אתם בטוח לא צריכים יותר מזה (אבל תאמינו לי שזה נהיה טוב ככל מתקדמים בספר).
אם היה משהו שאכזב אותי טיפה, זה היה הכתיבה של הספר. הוא היה כתוב בצורה די גבוהה כזאת שפחות מושכת קריאה עבורי. אבל זה לא היה בסדר גודל נורא כל כך וכמעט ולא הורגש. עובדה שבסופו של דבר ממש נהנתי :)
מרגישה צורך לציין שכל ספר יותר טוב מהקודם (אבל סה״כ כולם מדהימים).
מה אתם עושים פה עדיין? לכו לקרואאא

יצא לכם פעם לקרוא ספר ופשוט לא לרצות סיים אותו? ובכן, זה קרה לי עם הספר אתן לך את השמש, רק שזה לא עבד כי סיימתי אותו תוך יומיים.
בספר מוצגות שתי נקודות מבט: הנקודה הראשונה של נואה בן ה-13 והנקודה השנייה של ג'וד בת ה-16. שני הסיפורים מתחברים ויוצרים יחד סיפור מעניין, מרתק ומקסים ביותר!!
אך עם זאת, הסיפור של נואה וג'וד לא כל כך ורוד וקליל כמו שזה נשמע. הסיפור מסופר בצורה עצובה ויחסית קשה לקריאה. אז כמובן שהספר הזה לא עד כדי כך שמח ומלבב. עוד דבר שטיפה מפריע במהלך הקריאה, זה שכל פרק הוא די ארוך (סביבות ה50 עמודים כל פרק).
אבל, וזה אבל גדול! בספר הזה יש משהו חדש ושונה מכל ספר אחר שתקראו, אתם רק צריכים לקרוא אותו ואז להבין. נהנתי כל כך בקריאה של הספר. סופר ממליצה לכם לקרוא אותו, אני ממש אהבתי.

סקירה על הספר: לעולם ועד, לארה ג'ין\ ג'ני האן

תקציר- השנה האחרונה מעניקה ללארה ג'ין את כל החוויות שילמה עליהן: היא מאוהבת בפיטר עד מעל הראש, בילויים משותפים עם חברים הפכו לדבר שבשגרה, לאירועי סיום התיכון כבר מתדפקים על הדלת. גם לאבא שלה יש אהבה חדשה - מיס רוטשילד, והחתונה המתקרבת של השניים ממלאת את חייה של לארה ג'ין בשמחה ובאתגרים.
אולם התפתחויות חדשות נראות באופק, ולארה ג'ין צריכה לקבל החלטות שיקבעו את עתידה בשנים הקרובות. השאלה הבוערת מכולן היא לאיזה קולג' ללכת, ואיך תשפיע הבחירה על היחסים שלה עם פיטר. מתברר כי גם בדרך הזאת מחכות לה הפתעות, והן לא בדיוק מקלות על החיים.
וכך, לנוכח השינויים הגדולים במשפחה ולקראת העזיבה את הבית שמחכה מעבר לפינה, הראש של לארה ג'ין אומר לה דברים שונים לחלוטין מאלה שאומר לה ליבה. למי מהם עליה להקשיב?

אני אתחיל בזה שאני ממש אוהבת את. הטרילוגיה הזאת. נהנתי בשני בספרים הקודמים וידעתי שאוכל להנות גם מהספר הזה, וצדקתי.
במהלך הקריאה, הספר מלווה את לארה ג'ין בפיתולים האחרונים של גיל ההתבגרות. הלב הרחב שלה, יחד עם הכנות הכובשת שלא מתביישת להסתכל לקשיים בעיניים. בכנות היא ממש מזכירה לי את עצמי ואני בטוחה שאם תקראו את הסדרה הזאת תתאהבו בה בכל ספר מחדש. החלק הכי מעניין בספר לדעתי, הוא הקשר שלה עם פיטר. כל הסיבוכים שקורים בזוגיות שלהם ממש מעניינת ועוד יותר מעניין לראות איך אם פותרים את הבעיות ביניהם ולמרות הכל הם עדיין אוהבים אחד את השנייה.
הספר מדי פעם הרגיש לי די דביק וזה קצת פגע לי בחווית הקריאה,
אבל זה לא היה כל כך משמעותי עבורי ובכל זאת הצלחתי להנות. אבל בכל זאת, בשבילי זה לא היה מושלם.

ביקורת על הספר "מוקסי" - ג'ני מתייה

תקציר:
ויו בת השבע עשרה גרה בעיירה קטנה ונידחת בטקסס. בתיכון בו היא לומדת לבנים בנבחרת קבוצת הפוטבול מותר להתייחס לבנות איך שהם רוצים (להטריד, להציק, לגעת וכו'...).
אף אחד לא עושה כלום בקשר למקרה, וצוות בית הספר גם לא עושה כלום חוץ מלכפות על בנות בתיכון קוד לבוש נוקשה. הרי אם מטרידים אותך, כנראה שזה קשור למה ללבוש שלך או להתנהגות שלך.
לויו ממש נמאס מהתייחסות המזלזלת של הצוות. נמאס לה שבכלל ככה בנים בתיכון שלה מתנהגים ככה.
ויו היא תלמידה, חברה בת ונכדה טובה. היא מעולם לא הסתבכה בצרות קודם לכן ומעולפם לא מרדה. ויו מתחילה לפתוח במחאה אנונימית ומנסה לגייס את כל בנות התיכון להצטרף. ויו מתחילה לגלות שיש לה יותר כוח משהיה נדמה לה.

אז ככה,
(קודם כל חשוב לי לציין שהספר מציף סביבו נושאים מאוד חשובים שבטח שמעתם שעלו לכותרות בזמן האחרון.)
הספר היה מעולההה! המסר שלו כל כך הורגש והיה משמעותי וחלק ניכר מהעלילה.
הוא גם היה כל כך מותח, לא יכולתי לרגע לעזוב את הספר או לחשוב מה יהיו ההשלכות והתוצאות לאותם המעשים שקרו בספר.
אהבתי את הדמות הראשית, דמות ראליסטית כל כך. בהתחלה היא ביישנית כזאת שאפילו את האומץ לדבר בשיעור לא היה לה. אך לאחר מכן היא מתחילה לגלות שיש לה את הכוח להשפיע ומעודדת את כל הבנות להשפיע. אני רק חושבת שויו, הדמות הראשית, פחות הביאה איתה את מסר השווין, אלא יותר הסבירה שהבנות יותר טובות ולמה הן צריכות להתאחד נגד הבנים. כמובן שהיא בסך הכל רצתה שוויון בין נשים לגברים, אבל בכל זאת המסר הפך למשהו אחר לגמרי ומה קצת התאכזבתי...

לסיכום, ממש אהבתי את הספר הזה. ומעבר לעניין הפמיניסטי, היה גם מעניין לראות את ההתפתחות בדמות שלה וביוזמה שלה.
ממש חששתי שאני לא אוהב את הספר הזה, אבל הופתעתי לגלות שממש אהבתי.
מאוד מומלץ!

פרסי ג'קסון וגנב הברק \ ריק ריירדן

תקציר:
פרסי ג'קסון הוא ילד שתמיד מסתבך בצרות, אבל כל הצרות שבעולם לא הכינו אותו למה שחיכה לו בטיול השנתי של כתה ו' שבמהלכו הוא אייד את המורה השנואה לחשבון, גברת דודס, רגע לאחר שזו הצמיחה כנפיים ומלתעות וניסתה לקרוע אותו לגזרים. וזה לא הכול: מרגע זה מתחילים לרדוף אחריו שלל יצורים מהמיתולוגיה היוונית, כולם להוטים לחסל אותו והכול בגלל סוד מעברו: פרסי הוא בנו של אל יווני!
והוא אינו בן האלים היחיד: ישנם עוד ילדים כמוהו, בניהם של אלים מהמיתולוגיה היוונית...

אז ככה...
"פרסי ג'קסון" הוא הספר הראשון מתוך סדרה (אם אני לא טועה יצאה לסדרה הספרים סדרת המשך). אני אתחיל בזה שהעלילה כל כך מקורית וזורמת שככה שאין סיכוי שאפשר לרגע להוריד את הספר מהיד. ואם יש משהו יותר טוב מהעלילה זה ללא ספק הדמויות בה. הדמויות פשוט מדהימות ואני כל כך אהבתי איך שהן כתובות ואיך שהן תורמות לכל התרחשויות בעלילה.
והאמת שרציתי לקרוא את הספר רק בשביל ריק ריירדן, כי שמעתי שהוא סופר מעולה.
אבל... למרות שמאוד אהבתי את העלילה היא די הרגישה לי יבשה, כלומר לא קורה בה מעבר למה שאמור לקרות בה (חוץ מהסוף, לסוף לא ציפיתי).
הייתי באמת שמחה אם הספר לא היה מתמקד רק במה שאמור לקרות וקצת סוטה מהעלילה.
אבל טוב, כעיקרון זה ספר שדי מופנה לילדים ואולי זאת אני שקראה את הספר בגיל קצת יותר מאוחר, והייתי צריכה לקרוא אותו קצת יותר מוקדם... למרות שהייתי שמחה לקרוא אותי בגיל קצת יותר צעיר כדי להנות יותר מהספר, בהחלט אני יכולה להגיד שדי נהנתי ממנו.

סקריה על הספר "היינו שקרנים"

היינו שקרנים הוא מותחן פסיכולוגי שכתוב מנקודת מבטה של קיידנס המשתייכת למשפחת סינקלר,
בה אין פשעים, אין התמכרויות ואין כישלונות מחפירים.
בקיץ, קיידנס עוברת לגור עם משפחתה באי פרטי מול חופי מסצ'וסטס.
ובקיץ הזה הכל משתבש עקב תאונה קשה שעוברת קיידנס.
קיידנס לא זוכרת שום דבר מהתאונה, היא בעצם מאבדת את הזיכרון.
משך כל הספר, קיידנס מנסה להבין ולהיזכר במה שקרה אחרי התאונה ששינתה את חייה. אף אחד לא מוכן לספק לה את התושבות שהיא מחפשת. אימה של קיידנס אוסרת על כל אחד מבני משפחתה לספר לה מה קרה בקיץ הנורא ההוא, בשביל לא להחמיר את מצבה הרפואי ואת כאבי הראש הראש שלה.

קודם כל הספר הספר הזה היה טיפה מוזר. אין לי ממש הסבר, הוא פשוט היה עבורי מוזר.
הרגשתי שהיו בספר המון תיאורים מיותרים והעלילה ממש נמרחה...
זה היה ממש מבאס, כי בחלקים האלו לא ממש נהנתי מהספר הזה, אפילו חשבתי על לנטוש את הספר הזה.
כך חשבתי עד ה50 העמודים האחרונים בערך.
אומנם הפולט טוויסט לא היה כל כך מיוחד וגדול כל כך כמו שאומרים והאמת זה מה שמרגיש לי מוזר בספר הזה, אבל הוא לגמרי קידם את העלילה של הספר וזה מה שהפך את הספר הזה לספר נחמד.

סקריה על בית הספר לטוב ולרע \ סומן צ'יינני

אני באמת לא זוכרת מתי קראתי ספר מדהים כל כך כמו בית הספר לטוב ולרע!!
בית הספר לטוב ולרע שכתב סומן צ'יינני, הוא ספר מז'אנר הפנטזיה (שאגב, בזכות הספר הזה התחלתי לקרוא פנטזיה לראשונה).
את הספר הזה, בפעם הראשונה, קראתי לפני קצת יותר משנתיים, כשהייתי בכיתה ז'. אני זוכרת שממש אהבתי אותו. אבל לפני כחודש, כשאני באה לפתוח את הספר בפעם השנייה, אני חייבת להודות שכל מה שקראתי לפני כשנתיים נמחק מהראש שלי (אבל זה הכי כיף! כי אז אתה לא באמת יודע מה הולך לקרות,
למרות שקראת את זה כבר).

הרגשתי, במהלך הקריאה בו, שהספר הזה בא להעביר ביקרות על כל האגדות, שהקריאו לנו לפני השינה שהיינו קטנים.
יותר מזה, אולי אפילו על החברה שלנו כיום...
אני יכולה להתייחס ולדבר שעות על כל הקטע של הטוב ושל הרע, על השיטה של בית הספר ועל מי שלא מספיק טוב בסופו של דבר נכשל.
אבל אני בוחרת להסתכל על זה מצד אחר. על כמה דבר שנראה מושלם מבחוץ יכול להיות רקוב מבפנים, ועל כמה שדבר שנראה מכוער מבחוץ יכול להיות מלאך מבפנים.
אנחנו כחברה בוחרים איך להסתכל על אנשים. יש כאלו שיבחרו להסתכל רק על הפנימיות ויש כאלו שיבחרו להסתכל רק על החיצוניות (כמובן שיש כאלו שמסתכלים גם על החיצוניות וגם על הפנימיות. לא מכלילה).

אני חייבת לשתף, שבתור נערה בגיל ההתבגרות אני מרגישה שהמסר הצליח להגיע אליי.
עכשיו אני מצליחה להבין שגם לפנימיות שלי יש ערך גבוה לא פחות מהחיצוניות שלי, וזה אחד הדברים שבאמת מרגשים אותי וגורמים לי לאהוב את עצמי יותר.
כמובן שבהמשך סדרת הספרים (קראתי עד ה4. כלומר עד הספר האחרון שתורגם) אפשר באמת לראות איך כל המסר הזה מתחזק מספר וספר (אבל אם קראתם את כל הטרילוגיה, אתם יודעים שכל ספר מדבר בעד עצמו ומציג קרע אחר בחברה), וזה מה שכל כך יפה.
כמובן שאני לא יכולה להתעלם מהעלילה המדהימה של הספר!! אבל תאמינו לי שלא צריך יותר מהתקציר. פשוט תתחילו לקרוא ולא תתאכזבו.
תהנו לכם :)