ביקורת ספרותית על מלון בפינת מר ומתוק מאת ג'יימי פורד

---

מלון בפינת מר ומתוק הוא מלון פנמה בסיאטל הניצב על קו התפר שבין הרובע הסיני לניהונמאצ'י - הרובע היפני. אבל הוא הרבה יותר מסתם מלון. הוא פצע מדמם הטומן בתוכו סיפור היסטורי כאוב.

תחילתו של הסיפור בשנת 1942. הנשיא רוזוולט חתם על צו נשיאותי המאשר לממשל לעקירת תושבים מבתיהם ולהגלות אותם למחנות כליאה. הממשל ראה קיום סכנה ממשי למעשי ריגול מצד היפנים אחרי המתקפה על פרל הארבור. כ-100 אלף יפנים הוגלו למחנה המעצר אשר בקרבת איידהו. במלון פנמה, אשר היה לפנים מלון מפואר והיום משמש כאכסניה ולא נותר הרבה מהפאר שהתהדר בו בעבר , הוקצה המרתף לאחסון חפציהם של 37 משפחות יפניות, עד אשר ישובו אלו לביתם. מזוודות ותיקים המתפקעים מחפצים שנדחסו לתוכן, חפצים שליוו אנשים במשך חיים שלמים.

על הרקע ההיסטורי הזה מתחיל סיפורם של הנרי וקייקו. שניהם בני שלוש עשרה. הוא סיני והיא יפנית. השנאה והחשדנות של הסינים כלפי היפנים וההפך- גדולה. הם האסיאתים היחידים בבית הספר האמריקאי. הוריו של הנרי, ובמיוחד אביו השמרן והנוקשה, יודע כי עתידו של בנו תלוי בהשכלה, והוא עושה ככל יכולתו שבנו יתערה בחברה האמריקאית, ותג הזרות שהיה תלוי כל חייו על כתפיו- לא יעבור לבנו. אולם כשהנרי מגלה מחשבה עצמאית ושונה מזו של אביו, הוא כועס ורוצה את הנרי שילך יותר בשבילי המסורת. הדואליות הזו גורמת להנרי להרגיש תמיד לא שייך ולא ממש מוצא את מקומו. הוא חי בשני עולמות שלעולם לא יהפכו לאחד.

עד שפגש בקייקו.

וזה היה כמו לפגוש את החתיכה החסרה, זו שחיפשת כל חייך על מנת להרגיש שלם. למן הרגע הראשון הרגישו נוח אחד בחברתו של השני. הזמן שבילו יחד היה המפלט של שניהם מהילדים האחרים אשר לגלגו עליהם, עלבו בהם, והכו את הנרי מכות נמרצות. וכל זאת על רקע מוצאם.
הנרי היה צריך לשמור את קיומה של קייקו בסוד. כי להתרועע עם יפנים היה כמו להיפגש עם השטן מבחינת משפחתו של הנרי.
לבו של הנרי נשבר לרסיסים כשמשפחתה של קייקו היתה בין המשפחות שהוגלו למחנה הכליאה. כל הטוב שידע עם כניסתה של קייקו לחייו- עמד להילקח ממנו.


הסיפור נע על שני צירי זמן לכל אורכו, והוא מתפרש על פני ארבעים שנה. המעברים בין צירי הזמן מהודקים, ומסופרים בצורה קולחת.
כיאה לדמויות המסופרות: סינים ויפנים, הידועים ככאלו שלא מראים את רגשותיהם בדר"כ, כך גם הסיפור הכל כך יפה הזה שנכתב באיפוק, ועל אף האהבה הכאובה הזו, הכל כך גדולה ומשמעותית, לא טבל הסופר את עטו ברגשנות, ואף על פי כן מוביל הסופר את הקורא אל סופו של הסיפור בבניית מתח שנבנה לאט לאט מבלי ששמת לב.

סיפור אהבה יפהפה המסופר על רקע היסטורי מרתק ואפל, כשסצינת מוזיקת הג'אז מלווה את הסיפור. ובכלל, יש למוזיקה חלק גדול בסיפור, וניכר שהסופר מאוד מחובר אליה, והאפילוג אכן מאשש את העובדה. ואם בהתחלה חשבתי ששם הספר מטופש, מהר מאוד גיליתי עד כמה הוא הולם את התוכן, וכמו בחיים, מריר ומתוק, ואלו טעמי חיינו.

ציטוט שמאוד אהבתי והתחברתי אליו:

לפחות יש לנו תקליט, חשב הנרי. תזכורת למקום שבו לאף אחד לא אכפת איך אנשים נראים, איפה הם נולדו ומאין באה המשפחה שלהם. כשמקשיבים למוזיקה לא משנה כהוא זה אם שם המשפחה של מישהו הוא אברנתי, אנג'ו, קונג או קוביאשי. (עמ' 138)

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על מלון בפינת מר ומתוק