ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שישי, 24 ביולי, 2020
ע"י זרש קרש
ע"י זרש קרש
בימים האלה, של יקום מטולטל, ואם יותר לי לומר גם משוגע, אני מדמיינת את מישל פוקו משקיף עלינו בקרחתו הבוהקת ומשקפיו הבולטים מאי שם, נקרע מצחוק ככל הנראה מן המתרחש על הכדור העגול הכחול שלנו. הספר נפתח בסקירה (מרתקת בעיני) של התהליך ההיסטורי-סוציולוגי שעברו בתי החולים לטיפול במצורעים. הסקירה מתחילה בימי הביניים, אז נהוג היה לבנות באזורים המרוחקים מן העיר בתי חולים לטיפול בצרעת. הצרעת נחשבה גם מחלה איומה אך גם קללה ועונש מאת האל לחוטאים, כך שהרחקת המצורעים מן החברה בוודאי שרתה בראש ובראשונה את החברה, אך גם קיבלה תוקף של מעשה מוסרי ראוי (במקום למשל לעורר אשמה על כך שזורקים את האדם החולה הנזקק הרחק). עם העלמותה של הצרעת מן הנוף מתאר פוקו את האופן בו החל שינוי ההגדרה של המוסדות שנותרו ריקים, והחלו לאכלס את מי שהוגדרו כמשוגעים. הסקירה הזו בהחלט מטורפת בפני עצמה, היא מתחילה עם שיטת טיפול חברתי במשוגעים דרך מלחים ויורדי ים שנדרשו לשגר משוגעים ממקום אחד אל מקום אחר במטרה להיפטר מן המטרד (קצת באופן דומה למחזה קורע לב של כלב שבעליו נוטשים אותו הרחק מן הבית). דרך תפיסה - ולו תרבותית - שיש במשוגע קרבה יתרה אל דבר האל, יכולת בהירה לומר איזו אמת שקשה לשומעה בחיי היומיום, ובהמשך במאה ה17 מתחילה כליאה של ממש למי שהוגדרו כמשוגעים.
תיאור הכליאה מתחיל לעורר את הבחילה האמיתית, שכן למשל בת משפחה שנהגה בהפקרות מינית ופגעה בסיכויי הנישואין של בני ובנות המשפחה יכלה בהחלט להכלא בבית משוגעים. האישור לכליאה היה נתון לרשות המקומית, וזו לא ממש התעמקה בחוק היסוד של כבוד האדם וחירותו, למשל. יש מקומות של סאדיזם נורא כלפי המשוגעים, תנאי קור קיצוניים, מלקות, אבל אולי נוראים מאלה הם תיאורים של מוסד צרפתי שהרוויח כסף מכך שבימי ראשון בתור שעשוע להמונים הוציאו את המשוגעים ודרשו כסף תמורת הבידור לראות את השוטים בהתנהגותם הבזויה והנלעגת. נראה שתודה לאל העולם פסע איזה צעד או שניים משם.
עם זאת, כשפוקו נכנס לתיאור של מה שמוגדר היום כהפרעה נפשית או מחלת נפש הוא מנסה להמשיך ולטעון כי גם היום העמדה שבה אנו נוקטים כלפי מה שמוגדר כנורמה וכחריגה מן הנורמה, בעצם הוא גבול עדין מאוד, סובייקטיבי ונתון למבט של האדם הקובע יותר מאשר קביעה אובייקטיבית ללא עוררין.
הספר מעניין, מעורר מחשבה. יש צורך בהול בתרגום, שכן כפרה על אהרון אמיר, אבל גם בטרמינולוגיה הפסיכיאטרית חלו לא מעט שינויים, וגם כבר נאמר כאן בעבר אי אלו דברים לגבי איכות העברית של אמיר לצד חופש היתר שנטל לעצמו ולא פעם בעוכריו. לשאלתכם, אודה בכנות שלא שרדתי עד הסוף ולא קראתי מכריכה לכריכה, אבל מה שכן קראתי ערב לחיכי, אולי בשלב מסוים קצת מיציתי.
ונסיים בשורה מאת האדמו"ר מאיר אריאל זצוקלל"ה: "אני נורמלי להיות נורמלי?!"
16 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיחי
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מסקרן ביותר. תודה רבה.
|
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
מבינה אותך לגמרי כרמליטה, אבל אולי בכל זאת שווה נסיון. גם אם לא צליחה מלאה?
עמית, מאוד מאוד מעניין מה שאת אומרת. לגבי החלק השני של דברייך, יש היום מסגרות ראשוניות של אשפוז פסיכיאטרי בקהילה שבאמת מזכירות יותר את הכיוון שתארת באפריקה. לפעמים נדמה לי שעצם היכולת לדעת ולזכור שמה שאנו מכנים בשם "שיגעון" היה נתפס אחרת בהקשר אחר ובזמן אחר, עשוי לכוון אותנו להתנהלות שונה ולהתמקמות אחרת. |
|
עמית לנדאו
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
סקירה מרתקת, תודה זרש.
הוא מזכיר גם את זה שברית המועצות היתה המקום העיקרי שבו אישפזו אנשים בכפייה כענישה על "עבירות אידאולוגיות" בחצי השני של המאה ה-20? מעניין שהטענה על סובייקטיביות בהגדרת מחלת נפש עולה הרבה מאד בשנים האחרונות, בעיקר בהתייחס לחברות שבטיות באפריקה ומרכז אמריקה, שמנרמלות חברתית התנהגות שאצלנו היתה מטופלת קלינית. |
|
כרמלה
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
זרש, תודה על הסקירה המעניינת.
לולא ההערה על התרגום, הייתי קוראת. |
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
לחלוטין איתך פואנטה. מה גם שכרגע כמה מההבחנות הפסיכיאטריות היותר מורכבות הפכו לא רק לנורמה, אלא אפשר לקבל קנס אם לא נציית להן ;)
מעניין מחשבות. דווקא נילי מירסקי היתה אצלי מהטובים, אבל עכשיו לא עולה לי ספר ספציפי, אמשיך לחשוב בעניין. |
|
פואנטה℗
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
"אני גם מציע לך להיות לא נורמלי" :)
יש תחושה ש- normal is overrated, כמו דברים רבים אחרים ביקום המטולטל הזה. |
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
לא קראתי את ביאליק. יודע שיש מתרגמים נטולי ענווה, אמיר אחד מהם ואביטל ענבר שני.
למרבה הפלא, לא אוהב גם את מירסקי ולא יודע למה.
|
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה ראובן.
זה אכן משונה לומר, אפילו קצת מבהיל, אבל מסכימה איתך שהתופעות הללו עדיין כאן. לפעמים כמו עטופות בנייר יותר מרשרש וצבעוני, אך במהותן דומות, דומות מדי. מחשבות, אני לא עסוקה בתרגום, וניסיתי טיפ טיפה לשחק עם תרגום (שיר של הביטלס, לא ספרות יפה) וזה באמת דורש המון ענווה. יש פיתוי לא קטן להתחכם שם, לשפץ ולשדרג את השיר, או סתם לברוח למה שיותר נוח או נגיש, אך פחות מדייק את המקור. אמיר בחר בחירות, כנראה גם הושפע מדורו (יצא לך לקרוא את תרגום ביאליק לסרוונטס? אוהו. שם החירות והעברית כל כך חוגגת, שלא ברור לך אם זה דון קישוט או כרך חדש לספרות חז"ל) |
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
אמיר לקח לעצמו חירויות תרגומיות שלא ברור מי נתן לו אותן.
|
|
ראובן
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
זרש-סקירה טובה מאד.
והתופעות האלה לא נעלמו מהעולם. |
|
זרש קרש
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
תודה מחשבות. האמת, מבינה אותך
אם יש צרפתים בקהל, אנא עשו עמנו חסד ותנו לנו תרגום עדכני לנשימה |
|
מורי
(לפני 5 שנים ו-2 חודשים)
יופי של סקירה לספר שאם אהרן אמיר תרגם, אני לא אקרא.
|
16 הקוראים שאהבו את הביקורת