“""סופה" בדרך לאיראן" מאת אילן כפיר (ידיעות ספרים, 2019) מתאר את הניסיונות העיקשים של ראש הממשלה נתניהו ושל שר הביטחון ברק להוציא אל הפועל את מבצע "היכל המלך שלמה" – השם שניתן למבצע שבדרך – ואיך כל ניסיון כזה טורפד בידי ראשי מערכות הביטחון: הרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ, וראשי המוסד מאיר דגן ותמיר פרדו. ישראל, כפי שציין כפיר בספרו, מתמודדת עם האיום שיופיע נשק גרעיני במזרח התיכון מזה שנים רבות. דמות מרכזית בספר היא זו של האלוף (מיל.) מאיר דגן, שעמד בראש המוסד בשנים המדוברות. דגן, יליד רוסיה, "תמיד שאף להיות ראשון ולהנהיג, אף שלא בלט בממדי גופו והיה נמוך יחסית וקצת גוץ. בסיירת צנחנים ייעדו אותו לתפקיד חובש פלוגתי, ובקורס בבה"ד 7 התאמן בערבים עם חבר מחה"ן צנחנים בהחדרת מחטי עירוי לווריד – כי הרי נצטרך לעשות את זה הרבה במלחמה. שניהם סיימו כחניכים מצטיינים בקורס, ודגן המשיך לקורס קצינים" (עמוד 25). לאחר שפיקד על פלוגה במלחמת ששת הימים הוא נבחר, בשנת 1970, בידי אלוף פיקוד דרום דאז אריק שרון לפקד על יחידת המסתערבים "רימון" שפעלה בלב רצועת עזה. היחידה פגעה ברבים מן המחבלים המבוקשים ברצועת עזה ועל לכידת אחד מהם עוטר דגן בעיטור העוז.  לאחר מלחמת לבנון השנייה חשף המוסד בראשות דגן איום גרעיני כמעט מידי על ישראל. הרמטכ"ל חלוץ התפטר לאחר המלחמה "וללשכת הרמטכ"ל נכנס גבי אשכנזי, ששימש במשך כשנה בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון" (עמוד 35), ועשה את רוב שירותו בחטיבת גולני ובפיקוד הצפון. בביקור בבית הלבן חשף ראש הממשלה אולמרט בפני הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש כי ישראל גילתה שסוריה, בסיוע צפון קוריאה, בונה כור גרעיני למטרות צבאיות בדיר א-זור. בידי אולמרט היו נתונים שאסף המוסד, בין השאר דגימות קרקע שנלקחו מאזור הכור, שהוכיחו שהן מכילות חומר רדיואקטיבי בכמות גדולה.בכירי מערכת הביטחון היו כולם בדעה שחייבים לפגוע בכור ומהר, לפני שיהפוך ל"חם", סיטואציה שעלולה אף למנוע את תקיפת הכור מחשש לדליפה של קרינה רדיואקטיבית שתסכן את הסביבה כולה. ראש הממשלה אולמרט הנחה את הרמטכ"ל גבי אשכנזי, כי על צה"ל להיערך להשמדת הכור. שר הביטחון אהוד ברק ביקש, כתב כפיר, לדחות את תקיפת הכור. "נוסף לראש המוסד ולרמטכ"ל, גם ראש אמ"ן ידלין, שהיה אחד משמונת טייסי הקרב שהשמידו את הכור הגרעיני בעיראק ביוני 1981, תמך בתאריך שהציע הרמטכ"ל אשכנזי – הלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר. גם מפקד חיל האוויר, אלוף אליעזר שקדי, התנגד לדחייה בנימוק שתקיפה בחורף היא בעייתית" (עמוד 36). אחת ההשלכות האפשריות לתקיפה היתה שסוריה תפתח בתגובה במלחמה, כולל אפשרות שגם חיזבאללה יצטרף למערכה. האלוף ידלין, ציין כפיר, היה בין אלה שהעריכו שבמידה וישראל תנקוט מדיניות של איפול מוחלט והכחשה ולא תיחשף כאחראית למבצע, ישנה סבירות גבוהה שהנשיא הסורי, בשאר אסד, יכיל את הפצצת והשמדת הכור ויימנע מתגובה. ראש הממשלה אולמרט אימץ את ההמלצה והנחה על איפול מוחלט. בליל המבצע נכחו בבור בקריה ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון ברק, ראש המוסד דגן, מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן, ובכירים נוספים במערכת הביטחון. "דממת הקשר של הטייסים הופרה כאשר מפקד המבצע שידר בעודו באוויר את סיסמת הקוד: "אריזונה" – הכור הושמד. מטוסי התקיפה שבו בשלום לבסיסם. הראשון שאולמרט חיבק באותו לילה היה מאיר דגן. שר הביטחון ברק הסתפק בלחיצת יד פושרת" (עמוד 37). מדיניות העמימות עליה הורה אולמרט אפשרה לנשיא הסורי להימנע מתגובה כחפי שהעריכה קהיליית המודיעין הישראלית.  לאחר שהוסר האיום הגרעיני הסורי נדרשה ישראל, עתה בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, להתמודד עם איום הגרעין האיראני."מערכת היחסים בין ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק, שנפרסת על פני יותר מ-40 שנה, ידעה לא מעט עליות ומורדות. ההתחלה היתה בסיירת מטכ"ל ב-1968. ברק כבר היה אחד המפקדים המובילים ביחידה, ונתניהו לוחם שגדל מגיל צעיר בארצות הברית והתנדב ליחידה המיוחדת. "האמריקאי", קראו לו שאר הלוחמים, והוא השיב להם בכושר גופני מעולה ובמוטיבציה גבוהה, נתונים שסימנו אותו כמועמד טבעי לצאת לקורס קצינים ולחזור ליחידה כמפקד צוות" (עמוד 40). שחקן נוסף שנכנס לזירה הוא יועצו החדש של נתניהו לביטחון לאומי, איש המוסד יוסי כהן. "בן למשפחה דתית, דור שביעי בארץ. שירת בנח"ל המוצנח. ב-1982 היה החניך המצטיין בקורס קציני איסוף של המוסד עם כישרון ייחודי לגיוס סוכנים ולהפעלת סוכנים. הוא היה סוכן מבצעי באגף המבצעי "צומת" והגיע לתפקיד ראש האגף, כשמאחוריו רקע מבצעי רב. כהן סומן כבר לפני שנים כמועמד ראוי לעמוד יום אחד בראש הארגון. בפעילותו המבצעית הוא ממשיך דרכם של מאיר דגן ותמיר פרדו בלחימתם הבלתי מתפשרת נגד תוכנית הגרעין האיראנית. באוגוסט 2018 נהרג ד"ר עזיז אסבר בפיצוץ מכוניתו בעיר חמת שבסוריה. ישראל, כדרכה, לא קשרה עצמה למקרה, אבל על פי מקורות זרים, המדען הסורי היה במשך תקופה ארוכה תחת מעקב של המוסד" (עמוד 233). Bראה שהד"ר הטוב היה מנהל היחידה החשאית הסורית לפיתוח נשק כימי. על-פי כפיר בין השנים 2012-2009 היתה ישראל שלוש פעמים על סף תקיפה אווירית של אתרי הגרעין האיראני. שלוש פעמים כמעט ניתנה פקודת המבצע "היכל המלך שלמה", במסגרתה היו ממריאים 100 מטוסי קרב מישראל ותוקפים באיראן. שם הספר נגזר מכך ששם הקוד של מטוסי הקרב שעמדו לתקוף באיראן מסוג F-16 הוא "סופה". עוד כולל הספר את מערכת היחסים העכורה והאיבה ששררו בין ראש הממשלה נתניהו ונשיא ארצות הברית ברק אובמה, כמו גם את החיכוכים שהיו בינו לבין הצמרת הביטחונית, ופרטים אודות הפעילות החשאית של המוסד באיראן, שאחראי, על-פי פרסומים זרים, להתנקשויות בבכירי משטר וללוחמת סייבר ששיתקה את מתקני הגרעין לתקופות ארוכות. כפיר, עיתונאי וסופר ותיק, יודע לספר סיפור. הוא גם מכיר היטב את הנושא הצבאי, עוד מימיו כצנחן במילואים שהיה בכוח שצלח ראשון את התעלה במלחמת יום הכיפורים. מנגד הספר נראה בעיקר ככזה שנכתב על סמך הפרסומים השונים בתקשורת, ולהתרשמותי אין בו שום פרט חדש או חשאי. הספר מקבל כמעט באופן מלא את הנרטיב של ראש הממשלה בנוגע לתקיפה ומתעלם מצדקת עמדתם של ראשי מערכת הביטחון. אל"מ (מיל.) אלדד שביט כתב בביקורת על הספר כי "לעניות דעתי, השימוש במונח 'טורפד' (המופיע גם בכותרת הספר) חוטא לאמת ואינו במקום, משום הקונוטציה השלילית המשתמעת מהעמדה המיוחסת לראשי מערכת הביטחון". לא נותר לי אלא להסכים עמו.”

“""סופה" בדרך לאיראן" מאת אילן כפיר (ידיעות ספרים, 2019) מתאר את הניסיונות העיקשים של ראש הממשלה נתניהו ושל שר הביטחון ברק להוציא אל הפועל את מבצע "היכל המלך שלמה" – השם שניתן למבצע שבדרך – ואיך כל ניסיון כזה טורפד בידי ראשי מערכות הביטחון: הרמטכ"לים גבי אשכנזי ובני גנץ, וראשי המוסד מאיר דגן ותמיר פרדו. ישראל, כפי שציין כפיר בספרו, מתמודדת עם האיום שיופיע נשק גרעיני במזרח התיכון מזה שנים רבות. דמות מרכזית בספר היא זו של האלוף (מיל.) מאיר דגן, שעמד בראש המוסד בשנים המדוברות. דגן, יליד רוסיה, "תמיד שאף להיות ראשון ולהנהיג, אף שלא בלט בממדי גופו והיה נמוך יחסית וקצת גוץ. בסיירת צנחנים ייעדו אותו לתפקיד חובש פלוגתי, ובקורס בבה"ד 7 התאמן בערבים עם חבר מחה"ן צנחנים בהחדרת מחטי עירוי לווריד – כי הרי נצטרך לעשות את זה הרבה במלחמה. שניהם סיימו כחניכים מצטיינים בקורס, ודגן המשיך לקורס קצינים" (עמוד 25). לאחר שפיקד על פלוגה במלחמת ששת הימים הוא נבחר, בשנת 1970, בידי אלוף פיקוד דרום דאז אריק שרון לפקד על יחידת המסתערבים "רימון" שפעלה בלב רצועת עזה. היחידה פגעה ברבים מן המחבלים המבוקשים ברצועת עזה ועל לכידת אחד מהם עוטר דגן בעיטור העוז.  לאחר מלחמת לבנון השנייה חשף המוסד בראשות דגן איום גרעיני כמעט מידי על ישראל. הרמטכ"ל חלוץ התפטר לאחר המלחמה "וללשכת הרמטכ"ל נכנס גבי אשכנזי, ששימש במשך כשנה בתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון" (עמוד 35), ועשה את רוב שירותו בחטיבת גולני ובפיקוד הצפון. בביקור בבית הלבן חשף ראש הממשלה אולמרט בפני הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש כי ישראל גילתה שסוריה, בסיוע צפון קוריאה, בונה כור גרעיני למטרות צבאיות בדיר א-זור. בידי אולמרט היו נתונים שאסף המוסד, בין השאר דגימות קרקע שנלקחו מאזור הכור, שהוכיחו שהן מכילות חומר רדיואקטיבי בכמות גדולה.בכירי מערכת הביטחון היו כולם בדעה שחייבים לפגוע בכור ומהר, לפני שיהפוך ל"חם", סיטואציה שעלולה אף למנוע את תקיפת הכור מחשש לדליפה של קרינה רדיואקטיבית שתסכן את הסביבה כולה. ראש הממשלה אולמרט הנחה את הרמטכ"ל גבי אשכנזי, כי על צה"ל להיערך להשמדת הכור. שר הביטחון אהוד ברק ביקש, כתב כפיר, לדחות את תקיפת הכור. "נוסף לראש המוסד ולרמטכ"ל, גם ראש אמ"ן ידלין, שהיה אחד משמונת טייסי הקרב שהשמידו את הכור הגרעיני בעיראק ביוני 1981, תמך בתאריך שהציע הרמטכ"ל אשכנזי – הלילה שבין ה-5 ל-6 בספטמבר. גם מפקד חיל האוויר, אלוף אליעזר שקדי, התנגד לדחייה בנימוק שתקיפה בחורף היא בעייתית" (עמוד 36). אחת ההשלכות האפשריות לתקיפה היתה שסוריה תפתח בתגובה במלחמה, כולל אפשרות שגם חיזבאללה יצטרף למערכה. האלוף ידלין, ציין כפיר, היה בין אלה שהעריכו שבמידה וישראל תנקוט מדיניות של איפול מוחלט והכחשה ולא תיחשף כאחראית למבצע, ישנה סבירות גבוהה שהנשיא הסורי, בשאר אסד, יכיל את הפצצת והשמדת הכור ויימנע מתגובה. ראש הממשלה אולמרט אימץ את ההמלצה והנחה על איפול מוחלט. בליל המבצע נכחו בבור בקריה ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון ברק, ראש המוסד דגן, מפקד חיל האוויר, ראש אמ"ן, ובכירים נוספים במערכת הביטחון. "דממת הקשר של הטייסים הופרה כאשר מפקד המבצע שידר בעודו באוויר את סיסמת הקוד: "אריזונה" – הכור הושמד. מטוסי התקיפה שבו בשלום לבסיסם. הראשון שאולמרט חיבק באותו לילה היה מאיר דגן. שר הביטחון ברק הסתפק בלחיצת יד פושרת" (עמוד 37). מדיניות העמימות עליה הורה אולמרט אפשרה לנשיא הסורי להימנע מתגובה כחפי שהעריכה קהיליית המודיעין הישראלית.  לאחר שהוסר האיום הגרעיני הסורי נדרשה ישראל, עתה בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, להתמודד עם איום הגרעין האיראני."מערכת היחסים בין ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק, שנפרסת על פני יותר מ-40 שנה, ידעה לא מעט עליות ומורדות. ההתחלה היתה בסיירת מטכ"ל ב-1968. ברק כבר היה אחד המפקדים המובילים ביחידה, ונתניהו לוחם שגדל מגיל צעיר בארצות הברית והתנדב ליחידה המיוחדת. "האמריקאי", קראו לו שאר הלוחמים, והוא השיב להם בכושר גופני מעולה ובמוטיבציה גבוהה, נתונים שסימנו אותו כמועמד טבעי לצאת לקורס קצינים ולחזור ליחידה כמפקד צוות" (עמוד 40). שחקן נוסף שנכנס לזירה הוא יועצו החדש של נתניהו לביטחון לאומי, איש המוסד יוסי כהן. "בן למשפחה דתית, דור שביעי בארץ. שירת בנח"ל המוצנח. ב-1982 היה החניך המצטיין בקורס קציני איסוף של המוסד עם כישרון ייחודי לגיוס סוכנים ולהפעלת סוכנים. הוא היה סוכן מבצעי באגף המבצעי "צומת" והגיע לתפקיד ראש האגף, כשמאחוריו רקע מבצעי רב. כהן סומן כבר לפני שנים כמועמד ראוי לעמוד יום אחד בראש הארגון. בפעילותו המבצעית הוא ממשיך דרכם של מאיר דגן ותמיר פרדו בלחימתם הבלתי מתפשרת נגד תוכנית הגרעין האיראנית. באוגוסט 2018 נהרג ד"ר עזיז אסבר בפיצוץ מכוניתו בעיר חמת שבסוריה. ישראל, כדרכה, לא קשרה עצמה למקרה, אבל על פי מקורות זרים, המדען הסורי היה במשך תקופה ארוכה תחת מעקב של המוסד" (עמוד 233). Bראה שהד"ר הטוב היה מנהל היחידה החשאית הסורית לפיתוח נשק כימי. על-פי כפיר בין השנים 2012-2009 היתה ישראל שלוש פעמים על סף תקיפה אווירית של אתרי הגרעין האיראני. שלוש פעמים כמעט ניתנה פקודת המבצע "היכל המלך שלמה", במסגרתה היו ממריאים 100 מטוסי קרב מישראל ותוקפים באיראן. שם הספר נגזר מכך ששם הקוד של מטוסי הקרב שעמדו לתקוף באיראן מסוג F-16 הוא "סופה". עוד כולל הספר את מערכת היחסים העכורה והאיבה ששררו בין ראש הממשלה נתניהו ונשיא ארצות הברית ברק אובמה, כמו גם את החיכוכים שהיו בינו לבין הצמרת הביטחונית, ופרטים אודות הפעילות החשאית של המוסד באיראן, שאחראי, על-פי פרסומים זרים, להתנקשויות בבכירי משטר וללוחמת סייבר ששיתקה את מתקני הגרעין לתקופות ארוכות. כפיר, עיתונאי וסופר ותיק, יודע לספר סיפור. הוא גם מכיר היטב את הנושא הצבאי, עוד מימיו כצנחן במילואים שהיה בכוח שצלח ראשון את התעלה במלחמת יום הכיפורים. מנגד הספר נראה בעיקר ככזה שנכתב על סמך הפרסומים השונים בתקשורת, ולהתרשמותי אין בו שום פרט חדש או חשאי. הספר מקבל כמעט באופן מלא את הנרטיב של ראש הממשלה בנוגע לתקיפה ומתעלם מצדקת עמדתם של ראשי מערכת הביטחון. אל"מ (מיל.) אלדד שביט כתב בביקורת על הספר כי "לעניות דעתי, השימוש במונח 'טורפד' (המופיע גם בכותרת הספר) חוטא לאמת ואינו במקום, משום הקונוטציה השלילית המשתמעת מהעמדה המיוחסת לראשי מערכת הביטחון". לא נותר לי אלא להסכים עמו.”