כפי שמופיע על גב הספר:
***הרומן יערות אפלים - יצירה ראשונה מפרי עטה של בִּיי, ויצירה ראשונה של סופרת שווייצרית כותבת צרפתית הרואה אור בעברית - נפתח בשאלה
"מי רצח את בלנקה?" ומסתיים בשאלה "נחש קטן שחור?"
בין שתי השאלות הללו נשזרת העלילה, שהיא בעצם מסע אל נבכי נפשה של האישה. בעוד המשטרה חוקרת מי רצח את בלנקה, הקורא מתוודע אל הלמה והמדוע היא מתה.
המשטרה תתרכז כדרכה במישור הגלוי, אך הקורא יתבונן בחיים הפנימיים הסמויים מהעין וינסה לפענח את חידת מותה של אישה צעירה ורגישה הנשואה לבורגני תאב רכוש, שליבה נמשך לגבר מוזר וחריג המשוטט בין כפרי הסביבה.
כפי שכותב מוריס שַאפָּה - בעלה של קורינה בִּיי וסופר שווייצרי כותב צרפתית ידוע ונחשב בזכות עצמו - בהקדמה למהדורה המקורית: "החיים הם דרמה שאיננה נתפסת, דרמה שאנו מסרבים להכיר בה, אך רק סירוב זה מאפשר לנו לחיות את חיי היומיום; לצאת לחופשה, לבנות בית, לגדל ילדים ולרכוש מקצוע. אלא שמאחורי כל אלה מסתתר ואורב נחש שחור קטן.
ביערות אפלים עושה קורינה בִּיי שימוש למחצה בסמל זה ומשאירה אותנו עם סימני השאלה. סמל מופשט או שמא סימן לתאונה או לפשע? המוות, שהוא אירוע בנאלי אך חובק כול, מרפרף ונוגע בנו כל הזמן."
קורינה (סטפני) בִּיי היא אחת הסופרות הנחשבות, הנקראות והנלמדות ביותר בשווייץ דוברת הצרפתית. היא נולדה בעיר לוזאן ב־ 1912 ומתה ב־ 1979 . קורינה בִּיי זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ויצירותיה, שחלקן ראו אור בהוצאות ספרים חשובות בצרפת, תורגמו לגרמנית ולאיטלקית ונכללות בתוכניות הלימודים בבתי הספר העל־יסודיים ובאוניברסיטאות.
סגנון הכתיבה של קורינה בִּיי אינטימי, עשיר דמיון ובעל אופי חלומי. בכתיבתה מתמזגים באופן טבעי הריאלי והדמיוני, החלום והפנטזיה. באהבה רבה ובסבלנות אין קץ היא מתארת תחושות ופעולות פשוטות יומיומיות, ודרך תיאורים אלה משתקפים בעדינות רבה חיי הנפש של הדמויות.
"לחשוב שהערב הייתי יכול להתאלמן," הוא הניע את ראשו. "אני לא סולח לעצמי שלא רצתי אלייך לאחוז בך."
"שזה לא יטריד אותך יותר. אני תמיד נשארת משותקת כאשר מתרחשת תאונה. אני פשוט לא יכולה לזוז."
"אני חושב, ולא כאמונה תפלה, שלפעמים די ברצף של אירועים קלי ערך ככל שיהיו כדי להביא אותך להרהור מעין זה: אילו הלכתי הבוקר למיסה, כל זה לא היה קורה. לא הייתי חש בצורך לצאת לטיול הזה. הרי אני הכרחתי אותך לבוא. לך לא היה חשק לצאת. האהבה היא זאת שמשכה אותי, או אולי תאוות הרכושנות."
"כל האותות האלה מאז הגענו לכאן," הוסיפה בלנקה, "ראש המת הזעיר, החלק היחיד שנותר שלם משברי האיקונין המנופץ ושלושה עשר הנותרים. אפשר לומר: כן, בטח, כמובן, בטוח... אפשר גם להיזכר בהתלהבות שאחזה בי באותו יום, התלהבות שאפשר לכנות 'האושר שלפני המוות'. כמו מה שקרה לאותו נגר שבמשך כל הבוקר, בעודו עסוק בבניית בית העץ של אבי, לא הפסיק לשרוק בעליצות, ובצהריים צנח מהקומה השנייה על רצפת הבטון של המסדרון."
יערות אפלים מאת קורינה ביי (Corinna Bille), מצרפתית (שווייץ): רות בומגרטנר-קדם, הקדמה: פרופ' דוריס ז'קובק, אוניברסיטת לוזאן, על העטיפה: המחברת, תאריך לא ידוע, 172 עמודים.***
בכוונה בחרתי להביא את כל מה שכתוב על גבי הכריכה האחורית, גם אם לא לפי הסדר המקורי (על גבי הכריכה, הציטוט מתוך הספר מופיע ראשון): הספר הזה, שנקרא לכאורה כספר פשוט, הוא ההיפך הגמור מפשטות. אחרי שקראתי אותו, ואני גם צריכה להחזיר אותו לספריה, אני בהחלט יודעת שאקנה לי אותו... צריך יותר מקריאה אחת כדי לרדת לעומקם של דברים.
אני לא מתכוונת להיכנס פה לעומקם של דברים - הספר כולל הקדמה ודברי סיום שעושים זאת היטב... ככל שאוסיף, סביר להניח שאגרע.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
